הרב יעקב אריאל: "כשנשים ברחוב כמו על שפת בריכה, למה אני לא MeToo?"

חתן פרס ישראל לספרות תורנית מסביר לתלמידות כי לצד אשמתם של גברים בהטרדות מיניות, גם נשים הן "לא צדיקות". לדבריו, לנשים שאינן צנועות בלבוש ובהתנהגות יש אחריות מוסרית

יאיר נהוראי
יאיר נהוראי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הרב אריאל בכנס לנוער דתי במכון לב בירושלים, ב-2006
הרב אריאל בכנס לנוער דתי במכון לב בירושלים, ב-2006צילום: איתן הוקסטר
יאיר נהוראי
יאיר נהוראי

בנימוקי הוועדה שהעניקה החודש לרב יעקב אריאל את פרס ישראל לספרות תורנית, נכתב בין היתר כי "תרומתו ליצירה התורנית, מעבר להיקפה הרחב, ניכרת בהיותה פסיקת הלכה למעשה בחיים המודרניים". אכן, השקפותיו של אריאל מוצקות, וכמוהן דעותיו על מצעדי גאווה, הומואים, לסביות, מהי תרבות גבוהה ומהי אינה תרבות כלל. בפוסט זה אציג מרכיב נוסף בדעותיו על "החיים המודרניים" - יחסו לנשים.  

הרב אריאל, בן 82, נחשב לאחד מראשי הזרם החרדי-משיחי ומכהן כנשיא ישיבת ההסדר רמת גן ונשיא ארגון "חותם", ששם לו למטרה "להשיב את היהדות למרכז סדר היום הציבורי". הקטע הראשון לקוח מהשיעור "דיני ההדלקה ומלחמת התרבות" שנמצא באתר המדרשה לבנות "אוריה" (החל מדקה 43:20), והקטע השני מהשיעור "על מי מוטלת האחריות המוסרית בעברה על איסור עריות - על הגבר או על האשה" שנמצא באתר "מכון מאיר" (החל מדקה 06:00). בעיני יש חשיבות להאזין לשיעורים במלואם, אולם מפאת קוצר היריעה אסתפק במובאות.

1

אריאל: "בתרבות הנוראה הזאת שאנחנו חיים בתוכה משתמשים בנשים כאובייקט לכל מיני מטרות אחרות, לקדם מכירות וכל מיני דברים אחרים, ואחר כך אומרים MeToo, MeToo. מי אשם בזה? אני לא אומר שנשים אשמות. מי שהטריד אשה הוא לא בסדר, מגיע לו עונש, אבל למה לא מאשימים, למה אני לא יכול להגיד MeToo גם כן? כשנשים הולכות ברחוב כמו שהולכות, כאילו זה שפת בריכה, אז זה לא פוגע בתרבות וברמה שלי? MeToo, כן, גם אני! אני סובל מזה גם כן. כי משפילים את גוף האשה משפילים את האשה. מי משפיל? הנשים משפילות. לא אתן, חלילה, הן! כל אותן שמדברות בשבח השוויון וכדומה בסוף משפילות את האשה עצמה, הן המשפילות. מאשימות אחר כך את הגברים. גברים אשמים, אני מסכים, גברים לא בסדר. הנשים צדיקות? לא. הן לא צדיקות. וזה תרבותי, מודרני, מתקדם".

"איפה אותה חשמונאית שתרים את נס המרד, שלא תכנע להגמון, לא תתרפס לפניו. ההגמון זה לא חייב להיות דווקא קיסר יווני, זה יכול להיות אמן, יכול להיות דברן, יכול להיות שדרן, זה יכול להיות כלי, זה ההגמון, מתרפסים להגמונים האלה. אין ברירה צריך ללכת להגמון קודם. ככה החוק אומר, ככה כולם אומרים, ומה אני? משונה? ההיגררות הזאת אחרי כל האווירה הסוחפת הזאת, זה ההגמון, וצריכים להרים את נס המרד. מאחל לכולכן, החשמונאיות, שתרימו את נס המרד".

2

אריאל: "רבותי, האווירה היא אווירה עכורה. אווירה של גירוי. שהכל מותר לכאורה. באווירה כזאת אפשר להאשים רק את הגברים? בוודאי שהגברים אשמים, אני לא פותר אף גבר מאחריות, וגבר שמטריד הוא לא בסדר ומגיע לו כל העונש, אבל לפתור את הנשים מכל אחריות? אי אפשר. מבחינה מוסרית, אפשר לומר גם על נשות ימינו, לא כולן כמובן, אלה שלבושות בלי בושה, שהתנהגותן התנהגות לא צנועה, שדיבורן לא דיבור נקי, וכל התקשרות שלנו, וכל שקשורים לכל האווירה הזאת, וכל מי שמכניסים לתרבות כל דבר שהוא גירוי יצרים בשם תרבות כביכול - כל אלה אשמים במידה שווה בכל האווירה שנוצרת. ולכן אלה התוצאות".

"החברה שלנו היא חברה צבועה, מדברת גבוהה גבוהה על שוויון בין המינים, דבר שמחייב התייחסות ערכית לאישיותה של האשה, לא לגופה. ובו זמנית, החברה מדרדרת ומדרדרת את הבריות להתייחסות גופית של מין אחד לחברו. אחר כך מתלוננות על הטרדות, ואחר כך גם מחוקקות חוקים נגד. שום חוק, רבותי, לא יפתור את הבעיה, רק אקלים תרבותי אחר. זה לא פותר. בינתיים הגברים צריכים להיות חזקים, בעלי חוט שדרה, לא להיכנע, לא להידרדר, לא להסחף".

"עם זאת, חובתן של הנשים לשמור על נורמות של צניעות, על נורמות של באמת של תרבות, של שוויון באמת אמיתי בין המינים, שהיחס בין איש לאשה יהיה יחס ערכי, יחס אישי. אשה היא אישיות, לא גוף. ברגע שהאשה מעמידה את הגוף שלה במקום אישיותה - אל תבוא בטענות. אין לה שום זכויות. ואל תגיד 'יש לי חופש להתלבש איך שאני רוצה'. נכון, יש לך חופש לעשות מה שאת רוצה, אבל אחר כך אל תבואי בתלונות. אל תבואי בטענות. אם את מרשה לעצמך חופש, הדבר הזה יוצר גם חופש למישהו אחר. אם את מתירה לעצמך, גם מישהו אחר מתיר לעצמו. אם תשמרי על כבודך, ישמרו על כבודך גם כן. את לא שומרת על כבודך, אל תצפי שישמרו על כבודך. אשה צריכה לשמור על כבודה. כבודה פירושו על אישיותה, אישיותה זה פירושו כמו שהיא, האישיות הרוחנית שלה".

***

אז אם אני מבין נכון, הרב אריאל מרגיש כי הוא מוטרד מינית על ידי נשים במרחב הציבורי שלבושות כמו על "שפת בריכה", ובמובן זה הוא מרגיש שייך לתנועת MeToo. בנוסף, בקטע השני הוא מטיל אחריות מוסרית על אשה שאיננה צנועה בלבושה, דיבורה והתנהגותה, בהטרדות מיניות כלפיה. עם זאת, הוא חוזר ומדגיש שהגבר נושא באחריות מלאה למעשיו, ואין באחריות המוסרית של האשה כדי לפתור אותו מאחריות זו.

לטעמי, תפישת המציאות של אריאל שגויה מהיסוד, ועם זאת נראה לי שנכון, בבלוג זה לפחות, להסתפק בהצגתה בלבד. יש דוברים ובעיקר דוברות טובות ממני לעניין. אני כן מבקש להצביע על המאבק התרבותי שמנהל אריאל. מדבריו משתמע שחברה שומרת מצוות היא בהכרח ערכית ומוסרית יותר מחברה חופשית, לפחות בהיבט של כבוד האשה, והדבר בא לידי ביטוי לשיטתו בסוגיית ההטרדות המיניות.

אריאל זכאי להאמין ולחנך שחברה דתית היא ערכית ומוסרית יותר מהחברה החילונית המודרנית. זכותו גם לחשוב שהטרדות המיניות הן תוצר לוואי של החילוניות. עם זאת, נכון בעיני לתהות מדוע מעניקה ישראל גיבוי לתפישת עולם שכזו באמצעות פרס ישראל.

גילוי נאות: מכינת עלי והרב אלי סדן מנהלים נגדי בימים אלה שתי תביעות השתקה ("דיבה" ו"זכויות יוצרים") בסכום כולל של 1.7 מיליון שקל. מטרתם היא למנוע ממני להפיץ את תורתם. בעקבות כך פתחתי בגיוס המונים באמצעות דף הפייסבוק של הבלוג להתמודדות עם תביעות אלה וכדי להרחיב את המאבק ביהדות המשיחית.

יאיר נהוראי

יאיר נהוראי | |בממלכתיות

בממלכתיות - תפישת העולם מבית מדרשו של הרב קוק, לפיה יש לנקוט ביחס של כבוד רב כלפי המדינה כחלק מתפיסתה כ"ראשית צמיחת גאולתנו". 

עו"ד יאיר נהוראי הוא מנהל המחלקה המשפטית של "רבנים למען זכויות אדם", בעל משרד פרטי המתמחה בפלילים ובעתירות מנהליות לבג"ץ.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ