בלוגים

דיני נפשות / הבלוג של יקי שגיא

זנדברג, מה יש לך להציע למי שלא אוכל קייל?

״פלורליזם״, הסביר לי בהתלהבות חייזר שנחת מהחלל היישר בישראל, ״זה שם הקוד שבאמצעותו מבטאים אנשי שמאל את רצונם בהומוגניות״

עכשיו, עם תום הבחירות לרשויות המקומיות, ראוי לפנות ליו״ר מרצ, תמר זנדברג, ולומר לה שדבריה בסרטון התעמולה שהפיצה ערב הבחירות נשמעו היטב. ״המועמדים של מרצ הם אנשים כמוךְ וכמוךָ״, הסבירה זנדברג בפשטות מדהימה את תפישתה באשר לסיבות להצביע למפלגתה. אחר-כך פירטה: ״אלה האנשים שאוהבים מה שאת אוהבת. אלה האנשים שאיתם היית רוצה לשתות בירה, או לאכול סלט קייל...״ לרגע נראתה כובשת חיוך, ואז אמרה: ״למשל, אלה אנשים שיודעים ש-Airbnb זו לא ליגת כדורסל״.

כשזנדברג מדברת על מרצ במונחים של ״אנשים כמוך״ ושל בירה וסלט קייל, אני רוצה למות מבושה. כשהיא לועגת למי שלא מתמצא בהבדל בין Airbnb ל-NBA, אני חושב על תושבים רבים בעיר, בעיקר במזרחה ובדרומה, שהאפליקציה להשכרת דירות נופש רחוקה ממעגלי חייהם מרחק שנות אור. בעולם אחר, זו בדיוק היתה הסיבה שהם יהוו קהל יעד למי שאמורה לדבר במונחי רווחה ושוויון. אבל בעולם שלנו, ראש מפלגת שמאל עולבת בהם ללא רחם, מזמינה אותם לחוש על בשרם את התחושה שאינם ״אנשים כמוה״.

תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

חיפה אולי תצליח לאהוב, אם רק תפסיק לקנא בתל אביב

הסרטון הוויראלי שעלה השבוע לרשת כקידום לפסטיבל מוזיקה מציג למעשה את שאלת יחסו המוטעה של הסובייקט הנוירוטי אל הפסיכוטי שיש לו לכאורה הכל

הסרטון הוויראלי שעלה השבוע לרשת בכיכובו של הקומיקאי איתי זבולון לקראת פסטיבל המוזיקה SoLow, מעלה את שאלת היחס בין חיפה לתל אביב, שהיא למעשה שאלת יחסו של הסובייקט הנוירוטי אל הפסיכוטי.

לעומת חיפה השפופה, המקנאה, השוכבת על ספת האנליטיקאית, הרי שהמוטיב המרכזי בדמותה של תל אביב הוא היעדר כל יכולת מצדה להכיר בהיותה חסרה. מבחינת תל אביב יש בה הכל, והאפקט הקומי עולה בהכרח מן האופן בו היא מצהירה על כך - בכעס, כאילו מישהו כל הזמן מאיים לשלול ממנה את אמיתות הצהרותיה ואת מלאותה.

חיפה בסרטון של איתי זבולון
צילום מסך
להמשך הפוסט

אולי פעם אחת השמאל לא יישב בטקס לזכר רבין עם המסיתים?

יום הזיכרון לראש הממשלה הוא פילטר לפניית רגשות תסכול כלפי דמות האב המסית, מעין מרחב משחקי שבו מותר לילד להתגושש ואף "לנצח", אולם אחת לשנה בלבד ובגבולות המותרים

בישראל הלאומנית הפך יום הזיכרון ליצחק רבין לכלי שלטוני ציני ומשוכלל. חרף אי הנחת, באמצעותו מנקזת ההנהגה את טענות השמאל על הסתה, מעניקה להן פתחון פה מסודר וכך מרככת ומאווררת אותן. אחת לשנה מקבלים נציגים מהשמאל במה פתוחה ונטולת הפרעות לצורך נאומי תוכחה, שבימים כתיקונם לא היו חולמים לקבל. זהו פילטר של הפניית רגשות תסכול כלפי דמות האב המסית, מעין מרחב משחקי בו מותר לילד להתגושש, להפעיל כוח ואף "לנצח", אולם אחת לשנה בלבד ובגבולות המותרים.

ואלו הם חוקי המשחק: בכל נובמבר מתכנסים כדי לקיים סימולציה של התקוממות נגד ההסתה. על בנימין נתניהו נכפה להיות נוכח בנאומים ולחשוק שפתיים שעה שהטענות המוטחות בו מוציאות עשן מאוזניו. בבוקר יחטוף מיונתן בן ארצי בבית הנשיא, בצהריים מנעה רוטמן בהר הרצל. לעת ערב יחבטו בו שלי יחימוביץ וציפי לבני במליאת הכנסת. כל אותו הזמן יהא עליו לכבוש רגשות, לכל היותר לנענע ראשו ולעוות פניו כמחשב להקיא. אם להגיב אזי במתינות ממלכתית דלוחה. הסבל גדול אבל תיכף זה ייגמר והחיים שבים למסלולם. כמו בכל משחק, מזמן הטקס היפוך תפקידים זמני ומענג: השמאל שולח אצבע מאשימה ואילו הימין מעט שקט ומאופק. ליום אחד.

"על נתניהו נכפה להיות נוכח בנאומים, לחשוק שפתיים שעה שהטענות המוטחות בו מוציאות עשן מאוזניו"
עמוס בידרמן
להמשך הפוסט

"חי - חילונים ירוקים" - סיעה גזענית בתחפושת ליברלית

הסיעה בראשותם של ראובן לדיאנסקי ואברהם פורז מתארת חרדים במונחים הלקוחים מבריאות הנפש, מתייחסת אליהם כצוררים ותליינים ברעל תעמולתי המזכיר את זה של "שינוי"

חרף הצהרותיה על ליברליזם וסובלנות נוהגת סיעת "חי - חילונים ירוקים" למועצת העיר תל אביב בסגירות תרבותית חשוכה. היא לא מציעה לתושבי העיר, באשר הם, להצביע לה על בסיס הסתייגותם מכפייה דתית, אלא פונה אליהם בהתאם לפרמטר אחר בתכלית - היותם חילונים ולא דתיים. שמה של הסיעה מורה לך מפורשות: גם אם הנך ירא שמיים הדוגל באורח חיים דתי מבלי לכפות דבר על איש - אין לך מקום אצלנו.

בהמשך מתגבשים הסגירות והבידול לכדי בוז. כאשר ראש הסיעה, עו"ד ראובן לדיאנסקי, מבטיח להיאבק כדי שהעיר "תמשיך להיות שפויה וחילונית", ניכר שהמאבק לדידו אינו פוליטי אלא שייך לתחום בריאות הנפש. לדיאנסקי ושותפו, אברהם פורז, הם אנשים "שפויים" בעוד שהדתיים פסיכוטים מטבעם ולא חלילה ציבור שיש מולו מחלוקות קשות.

לדיאנסקי ופורז בכרזה של "חי - חילונים ירוקים"
דף הפייסבוק של סיעת "חי - חילונים ירוקים"
להמשך הפוסט

אברהם פורז לא יכול להוביל מאבק בהדתה בתל אביב

שר הפנים לשעבר נאמן לתפישה הנואלת של "שינוי" לפיה "הדתה זה עניין של חרדים". מסיבה זו גם לא היתה לו בעיה לתרום למובילת ההדתה והתנופה הלאומנית בישראל, שרת המשפטים איילת שקד

אברהם פורז, שר הפנים לשעבר והאיש העומד כיום לצד ראובן לדיאנסקי בראש סיעת "חי - חילונים ירוקים" המתמודדת למועצת העיר תל אביב, איבד את האשראי המוסרי להוביל את המאבק בהדתה. האשראי אבד לו משעה שתרם לשרת המשפטים איילת שקד בפריימריז 2015.

על פי דיווחו מ-2016 של חיים לוינסון ("הארץ"), תרם פורז לשקד 10,000 שקלים לטובת התמודדותה בפריימריז של מפלגת "הבית היהודי". תרומתו יוחסה לעובדה ששקד קידמה הצעת חוק שהיטיבה עם ארגון המהנדסים והאדריכלים, שפורז פעל באותה עת כלוביסט מטעמו. פורז טען בתגובה כי תרומתו קשורה לידידות עם אביה של שקד והיותו "מכר ותיק של המשפחה".

אברהם פורז. חבר משפחה ולוביסט ציני
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

בקרב על ההדתה, גלאון מפסידה לימין ולא לדתיים

יו"ר מרצ לשעבר הצטרפה לתומכים בהקמת זרם חינוך חילוני אך מתעלמת מכך שהמאבק בהדתה הוא שמאלני לכל דבר ועניין. בכך היא מנטרלת אותו ממטענו הפוליטי

בייאושה הגדול, הצטרפה גם זהבה גלאון למשאלה על הקמת זרם חינוך חילוני נפרד (״האבולוציה של הזרם החילוני", 27.9). אם במקרה יחשוק בכך גם אחד, אביגדור ליברמן, הרי לכם ברית אחים לתפארת. דומה שגלאון כושלת בהבנה שבניגוד לעמדת "הפורום החילוני", המאבק בהדתה אינו בשום אופן "מאבק של חילונים". זהו מאבק שמאלני לכל דבר ועניין, שכן ההדתה - פרצופה לאומני. כל כישלון להכיר בעובדה זו שומט את הסיכוי לכונן מאבק פוליטי ראוי ומתבקש.

בניגוד למושג הכפייה הדתית, שיוחס בעיקרו בשנות התשעים לניסיונות של המפלגות החרדיות להשפיע על המרחב הציבורי מתוך איווי דתי מובהק, הרי שההדתה מתהווה כחלק מהתנופה הלאומנית הפושה בארץ, מטעם הימין ובחסותו. כמה עגומה לפיכך החתירה לאוטונומיה חילונית בחינוך, משל עסקינן בשאיפה המוכרת להפרדת דת ממדינה. כך נסוג השמאל מחזית המאבק, ומכונן אותו כעניין של "חילונים" מול "דתיים". כך הוא מסייע לימין לאלחש את העובדה שההדתה היא פרויקט לאומני, המשלב דת עם קיטש פטריוטי וצדקת דרך פנאטית.

אמהות וילדים חילוניים בדרך לבית הספר ביום הראשון ללימודים. כיתוב: "אומרים שרב בית הספר ממש נחמד "
ערן וולקובסקי
להמשך הפוסט

דף הטוויטר של בנימין נתניהו מציג: דרוויניזם יהודי

לפי ראש הממשלה, בעולמנו החלשים נרמסים והחזקים שורדים ונישאים על כפיים. לתפישתו, למדשדשים ב"רביכת החולשה" - כמו ערבים, נשים, להט״בים ועוד - אין סיכוי להינצל

האגדה מספרת שבמצעד הגאווה אשתקד ניגשה הפעילה הטבעונית טל גלבוע לעבר ח"כ מרב מיכאלי, והציגה בפניה מספר טיעונים בשבחי הטבעונות. מיכאלי, פמיניסטית נחושה ולוחמת חופש ושוויון לכל, לא התבלבלה, מיהרה לבטל את גלבוע והוסיפה הערה בנוסח: "אני מאמינה שזו זכותנו האבולוציונית לאכול חיות". כך, לפי האגדה, התייחסה ח״כית מהמשכילות במשכן לתיאוריה הדרוויניסטית, לא כתיאור של מציאות בה החזק שורד והחלש נכחד, אלא כהצדקה שלה. כלומר, אם המדע מראה שכך הטבע נוהג, הרי שכך ראוי שינהגו בני אדם. מיותר לציין מי היו האחרונים במאה שעברה לעשות שימוש בדרוויניזם, לא כדי לתאר עובדות אלא כדי להחיל אותן על החברה האנושית.

הסיפור המייאש הזה חזר אליי למקרא ציוץ של ראש הממשלה בדף הטוויטר שלו בחודש שעבר. למען האמת, הציוץ הזה לא נותן לי מנוח וקראתי אותו אולי מאה פעמים. במקור הוא נכתב באנגלית, ובתרגום חופשי שלי לעברית, נכתב שם כך: "החלשים מתפרקים, נשחטים ונמחקים מעל דפי ההיסטוריה, בעוד שהחזקים, לטוב ולרע, שורדים. החזקים זוכים לכבוד, עם החזקים כורתים בריתות ובסופו של דבר, שלום עושים עם החזקים״ (“The week crumble, are slaughtered and are erased from history while the strong, for good or for ill, survive. The strong are respected, and alliances are made with the strong, and in the end peace is made with the strong”).

ראש הממשלה נתניהו והכלבה קאיה
מתוך עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה
להמשך הפוסט

הוועדה שבה הפסיכולוגיה היא מאדאם בבית בושת

הכישלון בפסילת חוק ועדות הקבלה לסינון מועמדים למגורים פתח את השער למכונים המציעים שירותי סלקציה לכל יישוב המרבה במחיר. איזו בושה לחלוק איתם את אותו המקצוע

היה זה בשנת 2014 כאשר נפל הניסיון האחרון לפסול את חוק ועדות הקבלה, המתיר ליישובים קהילתיים לסנן מועמדים למגורים. לא עזרו העתירות לבג״ץ ולא התוכחה של ח״כ אחמד טיבי, שכינהו ״ועידת ואנזה״ ("עליכם לקרוא את ההיסטוריה היהודית וללמוד מאיזה חוקים סבלתם. איסור על נישואי תערובת, זוכרים?"). לא עזר גם עלבון הנפגעים הפוטנציאליים ממדוחי ההגמוניה - ערבים, מזרחים, חד הוריים, הומואים, פגועי גוף ונפש, רווקים, דתל״שים ומי לא. המיון הוכשר. מעולם לא היה חוקי יותר לגרש את המתדפקים בשער.

אידיאולוגיות, זאת יודעים כולם, חייבים לבצע. אחרת, לא יהיו להן שכירים ולא תהיה חרב. בתפקיד מכסחת השדים התייצבה, איך לא, הפסיכולוגיה. מצוידת במכשירי האבחון והמדידה שלה, מיהרה להציע עצמה לביצוע העבודה השחורה. כך קורה שמכונים פרטיים מציעים שירותי מיון לכל קיבוץ ומושב המרבה במחיר. הפסיכולוגים, כידוע, אלופים באמפתיה כמו גם בסלקציה, תלוי מאוד בדרישות הלקוח: במקרה דנן צריך לשפשף את העיניים למקרא אתר הבית של מכון מרכזי, המציע כי "בין הפרמטרים הנבדקים במהלך אבחון ייבחנו יציבות זוגית", וכן "אישיות תקינה, יציבה וסתגלנית".

ילדים והורים בקיבוץ
דרור ארצי
להמשך הפוסט

חילונים, בשם הבייקון: הירגו כמה שיותר יצורים חלשים!

צודקים אלה שטוענים כי החלטת "אגאדיר" להוציא את החזיר מתפריט ההמבורגרים היא הדתה וכי מדובר בקו פרשת מים. המוות הסיטונאי של חיות לא חשוב, העונג לעומת זאת הוא עניין של חיים או מוות

צריך לקוות שגופה המובס של חזירה בת שנה ימשיך להילעס באופן ליברלי על ידי הציבור החילוני. שיקרוס הגוף הקטן, רושף החיים, אל אובדנו האחד ויתמוטט. למי אכפת. יש להעריץ חילונים הנאבקים בהחלטת רשת אגאדיר השבוע להוציא את תוספת הבייקון מתפריט ההמבורגרים. זו הרי הדתה, ובהדתה יש להילחם, היא עניין של חיים ומוות.

שהרי בניגוד לדתיים "החשוכים" - מה כבר מבקש הציבור החילוני? לשים סוף לכפייה. חרות וקידמה. שוויון לכל. את החזירה, לפיכך, יש לגרור במסדרון הפח הסוגר עליה חרף ניסיונותיה לסוב לאחור, חרף יללותיה ועשיית הצרכים על עצמה כשהיא בוטשת ברגליה. כמה מדהים לחשוב שיש לה אופי ומזג הייחודיים רק לה. ואז, יש לאחוז היטב בראש ולשסף את הגרון, עיניה באותה העת נעצמות חזק שלא לראות.

חזירים דוחפים את אפם מחוץ לסורגי כלוב
JMcArthur / WeAnimals
להמשך הפוסט

פרופ׳ דן אריאלי מרושש את השמאל מערכו

יותר מהתנשאות הפרופסור לכלכלה, מטרידה הנטיה של חלקים בשמאל לחמוק מן הפוליטי לטובת רטוריקה פסיכולוגיסטית שגודשת כיום את החברה על גדותיה. זה שיח מפתה, כי לנוכח מציאות כה אלימה מימין, הוא מבטל את ההכרח לשאת קול מצפוני ברור

בחדלונו, פונה השמאל עורף לעצם היותו פוליטי. מיזם חדש שהקימו פעילים נמרצים, מזמין מרצים משלל תחומים להציע פתרון לסוגיה הישראלית-פלסטינית. הנחת המוצא המשתקפת גם בשם המיזם, "האם ראית את האופק לאחרונה", היא שהמצב המדיני קפא, וכי אין להחיותו בעזרת שיח פוליטי ("כדי ליצור שינוי אנחנו צריכים שפה שונה מזו שדיברנו עד עכשיו", אומרת מיכל אנגלברג, יועצת אסטרטגית המרצה במיזם), אלא באמצעות חשיבה "מחוץ לקופסא", שתוליד פתרון יצירתי.

"כל מי שניהל שיחה פוליטית עם המשפחה שלו יודע שזה מיד הופך למריבה" אומר רגב קונטס, מיוזמי הפרויקט. "למה? כי הדעה הפוליטית הפכה לחלק מהזהות, כמו קבוצת כדורגל. אין רציונל, אלא תחושת שייכות... בסופו של דבר, הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא רק בעיה. נכון, בעיה חמורה, מסובכת, אך בסך הכל עוד בעיה מיני רבות".

פרופ' דן אריאלי
מגד גוזני
להמשך הפוסט

בלי להתכוון, מוטטו הלהט"בים את הציונות הדתית

קהילת הלהט"ב מזכירה לציונות הדתית את סיפור הצלחתה, ובכך מפחידה אותה מאוד. המתנחלים יודעים היטב את רגש הנחיתות שבער גם בהם כשביקשו "לצאת מהארון", גם הם חלמו על הכרה ולגיטימציה, וקיוו לעשות זאת בגאווה, ובאווירה ציבורית שתעניק כבוד והערכה

היה זה תור הזהב של הכיפה הסרוגה: המלחמה הוכרעה תוך שישה ימים, והאקסטזה הדתית פילחה את הלבבות. קל היה לאהוב את החילונים כשלחמו כמו אריות וכבשו ארץ. בינתיים קבוצת גחלת הפכה לגוש אמונים, גוש אמונים הפך למפעל ההתנחלויות, והרסן הותר. עם השנים הצטמק השמאל הקטן ממילא, דייריו "התפכחו", וכולם ביחד שנאו את זרע עמלק. "העם" התאחד בכל מבצע צבאי. העם היה טורים של ליהיא לפיד, והכל ערבבו צבא ודם עם סנטימנט דתי.

כדי להתרחב, היה על הציונות הדתית להצניע את הרכיב הדתי ולהבליט את הרכיב הציוני. מיום שהרב צבי יהודה, מנהיגם, קבע את הקביעה המטלטלת כי "גאולה קודמת לתשובה", כלומר, שגאולת העם מובטחת ללא קשר לדבקותו בדת, הופר העיקרון היהודי רב הדורות, לפיו אלוהים קידש אותנו בתנאי שנקיים את מצוותיו. עכשיו היתה הגאולה עניין גזעי, "דמי", המובטח מראש. לכן ניתן היה להניח קמעה לדת, להתנחל בלבבות ולהדגיש שכל יהודי הוא "אח".

מפגינים חוסמים את נתיבי איילון במהלך מחאת הלהט"ב
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

רק שלא תקום כאן מפלגה חילונית

אין זה מתפקידן של מפלגות לייצג ערכים חילוניים או דתיים. אבי גבאי ותמר זנדברג אינם מנהיגים רוחניים, והמאבק בכפייה הדתית אינו תלוי כהוא זה בחילוניותם

דווקא עם התעוררות המאבק החילוני המבורך נגד ההדתה יש להתנגד לשאיפה העולה לאחרונה להקים מפלגה שתייצג את הציבור החילוני. תפישת עולם חילונית, ממש כמו אמונה דתית, אינה אמורה לשמש בסיס לעמדה פוליטית. יש לקוות שלא יימצא חיבוק שיאחד את תמר זנדברג עם אביגדור ליברמן, או את דב חנין עם גלעד ארדן.

הקמת המפלגה שעליה חולמים חברי הפורום החילוני — הגוף המרכזי הנאבק כיום בהדתה — תחמיץ את לב העניין, והוא שמגמת ההדתה בישראל צבועה כמעט תמיד בגוון פשיסטי, לאומני וימני מובהק. זו הדתה המגלמת אינטרס שלטוני, במודע או לא, ומשרתת נאמנה את מטרותיו. לא בכדי היא פושה בשורות הצבא, שם משרתים בתפקידי מפתח רבים מבני הציונות הדתית ושם משגשגת ביתר שאת המדגרה לייצור יחסי לאום, דת וכוח.

תמר זנדברג, אביגדור ליברמן
גיל אליהו, הדס פרוש
להמשך הפוסט

הכיבוש הסתיים! הישראלים קרעו לו את הצורה

"הפרוצדורה של להיכנס לבית של אדם דורשת צו חיפוש של שופט. זה לא כמו בשטחי יהודה ושומרון, שאני נכנס מתי שאני רוצה. אנחנו במדינה דמוקרטית, אתה לא נכנס לבית סתם", אמר ניצב משנה דוד פילו וחשף את האמת

כאשר מפקד מרחב יפו, ניצב משנה דוד פילו, נשאל על ידי עיתונאית "הארץ" שני ליטמן ("איך הפכה יפו לפאבלה ברזילאית", 20.6.18) מדוע לא נתפסים תחת פיקודו יותר כלי נשק לא חוקיים, השיב: "הפרוצדורה של להיכנס לבית של אדם דורשת צו חיפוש של שופט. זה לא כמו בשטחי יהודה ושומרון, שאני נכנס מתי שאני רוצה. אנחנו במדינה דמוקרטית, אתה לא נכנס לבית סתם".

כמו חפץ גנוב, אשר במקום שיוחבא במסתור הריהו חשוף וגלוי לכל, ודווקא בשל נוכחותו הגלויה חומק הוא מעיני כולם, כך הלא מודע הישראלי. המילים של ניצב משנה פילו - זהו כתב אשמה בלתי נתפס, תרתי משמע, שכל כולו ביטוי לחוסר ההיגיון ולאיוולת של חיינו כאן, והוא מנוסח ללא בושה בטקסטים השגרתיים ביותר שלנו.

חייל צה"ל, מתנחלים ופלסטינים מתווכחים במאחז לא חוקי חדש סמוך לעיר חברון
מוסא קוואסמה / רויטרס
להמשך הפוסט

פסיכולוגים: היו בני אדם, התנגדו לטיפול באמצעות בעלי חיים

לו היה הממסד הפסיכולוגי מכבד את עצמו, היה אוסר בתכלית האיסור על שימוש בחיות כאמצעי טיפולי. לו היו פסיכולוגים נאמנים לאמות המוסר של עיסוקם, היו הראשונים להתקומם נגד השימוש בחיות במהלך טיפול

לו היה הממסד הפסיכולוגי מכבד את עצמו, היה אוסר בתכלית האיסור על שימוש בחיות כאמצעי טיפולי. לו היו פסיכולוגים נאמנים לאמות המוסר של עיסוקם, היו הראשונים להתקומם נגד השימוש בחיות במהלך טיפול. מסלולי ההכשרה היו נסגרים, ובעלי החיים היו מפונים לחוות מקלט והצלה. מטפלים לא צריכים להיות פעילים במאבק לשחרור חיות כדי להתנגד לשימוש בהן לצרכים טיפוליים. די בחשיבה על יסודות האתיקה הבסיסיים, וערך ההסכמה החופשית שבתשתית כל מפגש טיפולי, כדי לראות את הפסול והנפסד.

"אוהב בעלי חיים? אוהב אנשים? בוא לשלב את שתי האהבות שלך. מכללת סמינר הקיבוצים פותחת בשבילך תכנית לימודים שאי אפשר לא לאהוב: טיפול בעזרת בעלי חיים". אוי אהבה, שתהיי לי בריאה, איזה דברים את מאפשרת. קשה להאמין, אך טיפולים העושים שימוש בחיות מוכרים כיום על-ידי קופות החולים ומשרד הרווחה והחינוך, ונלמדים במכללות סמינר הקיבוצים, בית ברל, מכון מגיד שבאוניברסיטה העברית ועוד.

כלב "טיפולי" באוניברסיטת הוואי, ארה"ב
University of Hawaii
להמשך הפוסט

תנועת דרכנו: רק לא להגיד את השם המפורש "שמאל"

כש"דרכנו" מטשטשת את עמדותיה השמאלניות, היא פוטרת עצמה מהעול האנושי שבעמידה מאחורי ערך. זו הסיבה שחייבים לדבר עליה

תנועת "דרכנו", מה את רוצה? מה תשוקתך מבקשת? בכל זאת קמו אלפי אנשים וצעקו צעקה, ואנשים בוודאי צועקים את אשר בוער בנפשם, ובוודאי בוער מה שבלתי נסבל, מה שחייב הכרה.

חייבים לדבר על תנועת "דרכנו". חייבים, משום שהיא עצמה לא מדברת. כלומר, היא מדברת המון, אך לא מקיימת דיבור המצהיר על קיומו של עצמי. זה העצמי הגאה, שהגדירה בעבר הפסיכואנליטיקאית ז׳וליה קריסטבה, בראיון לעיתון זה: "סובייקט אחיד, בטוח בעצמו ומסוגל להתחדש, מסוגל ליצור ולהעמיד עצמו בסכנה". שוב ושוב מבליחה "דרכנו" בפיד שלי בפייסבוק, רעיונותיה נראים כמו שמאל, דרכיה נשמעות כמו שמאל, אך את המסמן "שמאל" לעולם לא תזכיר. בישראל 2018, "שמאל" היא הצהרה מסוכנת.

פולי ברונשטיין מנכ"לית "דרכנו"
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הומואים, אבל ימנים: הגאים שלא יהססו לרמוס את חירות הפלסטינים

הדתל"ש ההומו סיכם יפה: "אנחנו הדתל"שים נתקלף מהכל - הממד האמוני שספגנו בבית אבא, כל מה ששמענו בגנות הומוסקסואליות, פמיניזם ותפישות ליברליות. בכל נמרוד. רק מרכיב אחד בזהותנו נדמה שלא נעקור לעולם - הימין"

לכאורה היווה מצעד הגאווה, על רבע מיליון משתתפיו, אצבע משולשת בפרצופה של הציונות הדתית ונציגיה במפלגת הבית היהודי. בכל הנוגע למאבק הלהט"בי, ועל רקע ההמון הגודש את העיר וטורי הדגלים הצבעוניים בכל קרן רחוב, נפערת מחדש התהום בין הרבנים הלאומיים לבין הציבור, וכמו מתחוור חוסר הסיכוי של הסמוטריצ'ים והבנטים להתקבל על הכלל ולאחוז לראשונה במושכות הנהגת המדינה.

ההומו היה ונותר "האחר" של הציונות הדתית (לצד "אחרים" נוספים שיש לה), והוא מתפקד בתור הסימפטום שלה, הזר, הבלתי נסבל שמתעקש וחוזר, ולא מתקבל על הדעת. רק השנה ציין הרב לוינשטיין, מבכירי התנועה, כי את ההומוסקסואליות "יש להדביר", הרב יעקב אריאל קרא להומואים לקבל טיפול פסיכיאטרי והרב יהושע שפירא ציין שישראל הפכה "להט"ביסטן", הסובלת מ"חולי הולך ומתפשט".

משתתף דתי במצע הגאווה בתל אביב בסוף השבוע האחרון. רצה השם, וההומואים נותרו הומואים
סבסטיאן שיינר / אי-פי
להמשך הפוסט

בנט, כשאתה אומר לא, למה אתה מתכוון?

"עליי תצחקו כמה שתרצו, אבל על תפילין וקודשי ישראל - לא". מה "לא", שאלתי את עצמי. מה זאת אומרת "לא"? זה לא מסביר שום דבר

מיד לאחר ששר החינוך פנה לצוות הכותבים של "ארץ נהדרת" במילים: "עליי תצחקו כמה שתרצו, אבל על תפילין וקודשי ישראל - לא", ירדה עליי מועקה. באותה שעה לא הבנתי את פשרה, אבל ידעתי בביטחון שהיא חורגת מהרתיעה שאני רוחש בדרך כלל לדברי השר.

חלף זמן עד שהתחוור לי, שהפריעה לי באורח מיוחד המילה "לא" אשר חתמה את מילותיו. "עליי תצחקו כמה שתרצו, אבל על תפילין וקודשי ישראל - לא". מה "לא", שאלתי את עצמי. מה זאת אומרת "לא"? זה לא מסביר שום דבר. לא ברור מה הפירוש. השלילה הסתומה הזו ריחפה בתודעתי זמן רב אחרי שנפתלי בנט חלף, ושם היא קיננה.

שר החינוך נפתלי בנט
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

השמאלנים תומכים בהסכם הגרעין בלי לדעת עליו מאום

רוב השמאל תומך בהסכם הגרעין בלי שטרח לקרוא אותו

כמו בהזדהות לא מודעת עם הקללה המוטחת בו, מתייצג השמאל בוויכוח על הסכם הגרעין כמנותק. בכל הנוגע למהלך הפרישה של טראמפ, דומה שנזנח כמעט בעקביות כל ניסיון מצד פוליטיקאים, פובליציסטים ומובילי דעה, לנמק טענה בזכות ההסכם, אשר מעוגנת היטב בפרטיו. שוב ושוב נעדרת התייחסות להסכם עצמו - מה בעצם מובטח בו, מה הוא נותן, מה ראוי, מה הולם ומצדיק שמירה אדוקה על הקיים, על פני סכנת הפרישה.

בודדים בלבד אלו המתייחסים באחרונה התייחסות שכזו, מתוך עניין ער בפרטים ורצון לנצל אותם לטובת טענתם. דומה שהרוח המנשבת לא נושאת כלל את החובה לעגן בגוף החומר את נקודות המוצא, לפרוט סעיפים הלכה למעשה, אגב עבודת חישוף של פוטנציאל התועלת והכדאיות. צלו של הרצון בתוכחה נופל על חובת ההנמקה, ובסופה נותרים הטיעונים הכלליים, ברוח "טראמפ משוגע", "ביבי נוכל", ו"כל הסכם עדיף על פרישה".

בנימין נתניהו
רונן זבולון / רויטרס
להמשך הפוסט

למה ציפית, רוני דניאל?

אתה, שמילותיך היו פס הקול שבחסותו הוסיפה ישראל להתכונן כספרטה מיליטנטית וחורשת כוח, רוקע ברגליך ותמה בחמת זעם כיצד זה "הפכנו להיות במקום דמוקרטיה - לממלכה"

למה בדיוק ציפית, רוני דניאל? אתה, שדרבנת כל מבצע וכל עימות, שהשמעת לנו ערב-ערב באולפן הטלוויזיה את אחד הקולות התוקפניים ביותר בסוגיות הביטחון בישראל, שפרשנותך ביחס למציאות חיינו הכשירה כמעט תמיד את האופציה הצבאית ואת הגישה היהירה והכוחנית ביחס לאחר, ומילותיך היו פס הקול שבחסותו הוסיפה ישראל להתכונן כספרטה מיליטנטית וחורשת כוח. ועכשיו, במהדורת החדשות, אתה רוקע ברגליך ותמה בחמת זעם כיצד זה "הפכנו להיות במקום דמוקרטיה - לממלכה", וכיצד מעז האיש העומד בראשה "להתייחס אלינו כאל נתינים".

לפלוש ולחסל, לצלוף ולפגוע, להפציץ ולחרב - מישהו צריך להנהיג את כל זה. אתה, שהתעקשת בעת עימותים כי "אסור להסתפק באיזושהי נכונות להפסקת אש", וציינת כי "חסרה לי הדאחייה של ביירות גם בעזה", היינו הפצצת השכונה השיעית על-ידי צה"ל במלחמת לבנון השנייה, במהלכה נפגעה גם אוכלוסייה אזרחית. ועוד הוספת כי "הגיע הזמן להוציא את הפטיש הכבד... לעבור למשהו יותר קשה ואלים", ובהזדמנות אחרת לעגת בבוז לאפיק ההתנצלות הדיפלומטית בפני תורכיה, ולאחרונה אף הגדלת לקבוע שפעילי שמאל שביקרו חיילים במילים קשות, צריך "לעצור... על המקום, להוביל אותם אזוקים!" - מדוע תצפה שבבוא העת לא תנהג הממלכה גם בך כנתין? מדוע שהשטף ייסכר שם, בפעילים ההם, בשכן שמעבר לגדר, באנשים הרחוקים, ולא גם ביושבי הבית?

רוני דניאל באולפן שישי
רשת 13
להמשך הפוסט

לא אגיע לטקס יום הזיכרון המשותף, אני מפחד מהימין

הפחד שלי אמור לבייש אנשי ימין הגונים, המצויים עימי במחלוקת קשה על ענייני מטרה ודרך, אך מבקשים לקדם בישראל שיח פוליטי נורמטיבי. אבל בסופו של דבר, זוהי תבוסת השמאל המוחלטת

הנה, למשל, עניין שלא מחייב בעיניי התעקשות גאה על פעולה פוליטית. הנה מחיר שאינני מוכן לשלם. אני רוצה ללכת עם אשתי ובני לטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני, אבל לא אעשה זאת, משום שאני פוחד מפעילי הימין שיגיעו למקום. אני פוחד שתופעל אלימות כנגד הילד שלי, והוא רק בן חודשיים.

השאלה אם החשש שלי מציאותי או לא, איננה מן העניין. בשנה שעברה הלכתי לטקס המשותף, ואמנם נזרקו לעברי אבנים ביציאה ממנו, אך גם לו היו משפרים את סידורי האבטחה - זה לא רלוונטי. רלוונטי רק הפחד שלי, איתו אין דרך להתווכח, הוא ממשי מאוד ולא מאפשר לי להגיע לטקס בידיעה שאיני מסכן את שלום יקיריי.

הפגנת ימין במהלך צוק איתן
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

רציתי לשאול אותך, קובי מידן, עכשיו אחרי שהתנצלת

עכשיו, עם שוך הסערה, ולאחר שהתנצלת והסגת לאחור את ההמון הזועם צמא הדם, רציתי לפתוח את השאלה המקננת בליבי

רציתי לשאול אותך, קובי מידן, מה בדבר הנכונות לשלם מחיר. עכשיו, עם שוך הסערה, ולאחר שהתנצלת והסגת לאחור את ההמון הזועם צמא הדם, רציתי לפתוח את השאלה המקננת בליבי: מתי בעצם, בהרגשתך, נפגשות מילים כמו אלו שכתבת, אודות בושתך בישראליותך, עם ההכרח לעמוד מאחוריהן ולשאת את כובד משקלן. אם תרצה, מתי מגיעה שעה המחייבת, בעיניך, התעקשות גאה ולא מתנצלת על עמדות?

מתי אתה מוצא שהזמנים דוחקים, שהרגע בוער, והדעת נותנת שאין לנו כל מוצא אחר. שאסור להתנצל, ממש אסור, כי לוותר עכשיו על קולנו, על הזעקה שלנו לנוכח ירי בגבם של מפגינים, משמעו להדביר את הרוח המפעמת בנו ולהיוותר גופים חסרי משמעות, שואפים ונושפים, אובייקטים המהלכים עקורים מכל מה ששייך למהותה של אנושיות, היינו, חיים על פי מאוויים כמו גם מצפון ועקרונות.

קובי מידן
מגד גוזני
להמשך הפוסט

פסיכולוגים, מי שמכם לבדוק מנות משכל ולמה?

לפסיכולוגים לא צריך להיות עניין ברמת האינטליגנציה של המטופל, בהיותו מלומד, בור, מצטיין בלוגיקה, בעל עושר שפתי וכיוצא בזה. זה לא מעניין, וזה לא צריך להיות מעניין

הנה צעקה שרציתי לצעוק לאורך שנות הכשרתי, לא העזתי, ואצעק עכשיו: פסיכולוגים לא צריכים לבדוק מנות משכל של מטופלים. יש לבטל את העברת מבחן ה-IQ שמבצעים פסיכולוגים במרפאות ציבוריות, כחלק מאבחון נפשי. לא בחינה של כושר מילולי ולא בחינה של כושר ביצועי. לא שאלות בחשבון ולא שאלות ידע כללי. כלום. רמתו השכלית של אדם - אין זה עניין שלנו. לא בכך על הפסיכולוגיה לעסוק. והיא עוסקת בזה משום שהתנפחה בתרבות אל מעבר לכל פרופורציה.

מבחן IQ אולי רלוונטי למסגרות כלשהן, בעבור תפקידים כלשהם, ויכול להיות מועבר על ידי בוחנים שהוכשרו לשם כך. אולם באשר למצבו הנפשי של אדם - האם הוא מדוכדך, חרד, מסופק, נסער - בדיקת מנת המשכל היא אירוע תלוש ולא אתי בעליל.

שאלון אינטליגנציה בטיפול פסיכולוגי
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

התינוק לא נרדם? אתם אשמים!

ספרי ההדרכה להורים העייפים טובים לדבר אחד: טיפוח רגשות אשמה

הורים שבנם מתקשה להירדם, ככל הנראה לא מעניקים לו מספיק אהבה. קחו למשל את מדריכת ההורים, שבמאמרה האחרון ב"הארץ" ("מתקשים להשכיב את הילד לישון? בדקו את היחסים ביניכם"), קשרה בין היעדר "קשר בריא" של ההורה והילד לבין קשיי שינה, והזהירה כי "בהיעדר מתן אהבה, הגנה והכלה, הילד יחווה את העולם כמקום מסוכן". אהבה! מעתה נדע מה חסר להורים שילדיהם מתקשים לישון.

שמישהו ילמד אותם כבר לאהוב. כיוון שהעניין די בהול, תואר במאמר בפרוטרוט ניסוי הקופים של הפסיכולוג הארי הארלו (גם הדילמה סביב אכזריות הניסוי הוזכרה, כדרכם של מטפלים לגנות ובאותה נשימה להצדיק אלימות ויחסי כוח). ובאמת, כיצד היינו מכירים בסגולות האהבה ללא ניסויים בקופים?

פעוט שלא נרדם
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

ביום שאחרי גירוש האחר נגלה את החלל שהותיר

והחלל שהותיר ממשי יותר מהאחר עצמו

ביום שאחרי גירוש האחר נחייך זה לזו בהקלה. המטוס ימריא והעיר שלנו, שהייתה עד כה דחוסה ועודפת, מלאת שאריות, תהיה יותר דלילה. האחר שהתהלך בינינו הסתלק, ואנו נשוב לחיק עצמנו.

הכל יהיה רגיל ביום שאחרי גירוש האחר, על אף שנגלה בקרבנו נימים של מתח טורד. נברך איש את רעהו לשלום, נאחל חג שמח, אך בגופנו ייצרב מכווה של תעוקה. הכל יהיה רגיל ביום שאחרי גירוש האחר, אך אנו ניווכח שבהחסירנו את האחר מן השלם התקבל אי שקט מסוים, רחש בין אבני הרחוב.

מפגינים נגד גירוש מבקשי המקלט בדרום תל אביב, אמש
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

מה קורה כשהצופה המוסרי מגלה שהוא אייל ברקוביץ'?

אחרי ראיונות רבים שבהם יכול היה הצופה להגיד לעצמו, "אני לא אייל ברקוביץ'", הגיע הראיון שהרס את האשליה המתוקה

אייל ברקוביץ' הוא תו התקן של הצופה המוסרי. כשהוא שואל את סתיו סטרשקו, "אם לא עשית ניתוח לשינוי מין, איך את יוצאת עם גברים?", יודע לאשורו הצופה המוסרי, ההגון, שבניגוד לברקוביץ', הוא אינו כזה. שאלה כזו לא היה שואל אף אדם. ככה לא היה פונה לאיש.

כשברקוביץ' מטיח במני נפתלי "אתה לא גבר", יודע הצופה המוסרי שמעבר לכל מחלוקת, זו בשום אופן לא שפתו. כלומר, זו לא דרך החשיבה שלו, ולכן לא כך הוא מדבר. אייל ברקוביץ' משמש לצופה המוסרי אמת מידה: הוא לא אני, אני אינני חושב שגבר משמעו אומץ, ואישה משמעה פחדנות ומניפולציה.

אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג באולפן
קשת 12
להמשך הפוסט

ברוכים הבאים לדור הבא של הרוע

הדור הבא של הרוע יביא עמו חידוש ניכר: יהיה זה רוע השולל מן היסוד את מאבק השחרור של האחר, אבל משפר לאין ערוך את תנאי כליאתו

ברוכים הבאים לדור הבא של הרוע. תחילה יתגשם הרוע בנוסח המוכר כיום - מאופק, משוכלל, מקצועי, ללא רבב. זהו רוע הסופג סטירה מנערה בת 16 אך נותר מיומן ושקול בדעתו, כי התמחה זה מכבר בריסון אלימות תשוקתית וחסרת בקרה.

בהמשך ישתכלל הרוע וישמיד כליל את האקט החריג, היוצא מן הכלל, עד שתקרוס אפשרות הפרת הסדר. ברדיו יצונזרו שירים של תומכי מחאה, תיאסר הבעת ביקורת על הצבא, הנכבש ינהג כדין ומוסד "התקרית" ייעלם. הדור הבא של הרוע יהיה נטול תקריות ונטול הפתעות, לכן גם נטול "news", ובמסגרתו תנוטר החירות עד למקסימום האפשר.

מתקן הכליאה חולות
אילן אסייג
להמשך הפוסט

סטירה שסוטרת נערה: נהלים

הסטירה היא אגרוף שפתח את פיו, וכל שנותר לנו הוא לאטום אוזניים למילים שהטיח בנו: ״הביטו על עצמכם״

סטירה שסוטרת נערה בת 16 לחייל הניצב בחצר ביתה - יש להישמר מפניה מכל משמר, כי היא מפרה את הסדר ופוגעת בשגרה. צבאנו יפעל במקרים אלו בקור רוח ומקצועיות, תוך ניטור מוקד ההפרה, סגירה עליו, ולבסוף לכידתו באמצעים טכנולוגיים משוכללים.

אין הסטירה קרה כנשק, אין היא מתווכת על-ידי חפץ. בשר נוגע בבשר. לכן היא מסוכנת מאוד, כי בכוחה להמחיש לנו את חום גופו של הסובייקט, את רטט עלבונו הלוהב בקצות אצבעותיו, את הזיכרונות שלו, את זיעתו הניתזת על רעמת תלתליו, את תשוקתו הקודחת לחופש.

עהד תמימי וחייל צה"ל סמוך לנבי סאלח ב-2012
מג'די מוחמד / אי-פי
להמשך הפוסט

גם ב-2018 יאכלו חבריי האכפתיים והתבוניים בעלי חיים

כיצד תיראה השנה האזרחית החדשה?

גם השנה, כבכל שנה, חבריי אהובי ליבי ושותפיי למאבקי צדק שונים וכן לשיחה ורעיון ויצירה, יאכלו בעלי חיים בריאים ושלמים ויפהפיים וטובי לב, שהתחננו על נפשם בצווחות אימים עד טיפת הדם האחרונה, בטרם הומתו בעבור הנאות החך.

גם השנה יצדיקו רבים מחבריי את יחסם לחיה לנוכח "ילדי סין העניים", על אף שלא היו מעלים על הדעת לאזכר את מצוקת ילדים אלו כאשראי להפעלת אלימות, דיכוי, הטרדה ורמיסת זכויות של אחרים.

פרה
רויטל טופיול
להמשך הפוסט

הסיפור על הכלב במבה

הוא לא אהב אותה, לא ידע מה זה בכלל, אבל בחלוף השבועות נאלץ להודות, בינו לבין עצמו, שהיא הפוגה ארוכה יותר מכל מה שהכיר

בראשית הייתה איילת, ואיילת הייתה מרחפת על פני תהום, ושולה בידיים קרשים בוערים מן המדורה, ומנכשת גחלים לוהטות כעשבים שוטים, ובידה אחזה לבסוף בגוש פחם. והפחם היה רותח וגרוי, והיא לקחה אותו לביתה, ופוררה אותו מעדנות, ונשפה עליו אוויר, עד אשר נשרו ממנו אבקנים שחורים, ולבסוף נדהמה כשמתוכו ניבט והצטלל אליה - כלב.

מתוך ידה קפץ, ניער את פיח חוצנו מעליו כמו מים, ופקח עיניו כדי סדק, ולא חשש מפניה ולא התכעס ולא נבח. זה מכבר היה מעל ומעבר לרגשות עזים. ואמנם, כשניגשה ללטף אותו, חף את ראשו כמשתחווה עמוקות לאיזו מכה, מסר אליה בהכנעה את לשון צווארו הארוך, כי רק את זה ידע לעשות. נראה שכל דבר מלבד כאב בלבל אותו מאוד.

הכלב החמוד במבה
עמוד הפייסבוק של איילת מור
להמשך הפוסט

עוד מעט תשוב הממלכתיות הישנה והטובה

יהיו משה ארנס, דוד לוי ועוזי לנדאו, ולא ענת ברקו, דוד אמסלם ואמיר אוחנה. לעזאזל, תהיה גאולה כהן, תהיה נעמי שמר!

עוד מעט תשוב הממלכתיות הישנה והטובה, לה כולם מייחלים ואותה כולם רוצים - הנשיא, ראשי המפלגות, האזרח הקטן. עוד רגע נשוב אל כיבוש מעודן, בנוסח בני בגין במקום דוד ביטן.

ביבי ילך. ההפגנות תתפזרנה, האורוות יהיו נקיות. לא עוד שחיתות, לא עוד ביזוי משפחות שכולות. במקום מיקי זוהר ישוב מאיר שטרית, במקום אורן חזן יחזור מיקי איתן. הכל יהיה כמו פעם, מזמן. עץ הזית ייגדע בעדינות רפה כשדן מרידור יחליף את גלעד ארדן.

טקס הצגת הממשלה ה-24 (בראשות יצחק שמיר) בבית הנשיא בירושלים, 1990
יעקב סער / לע"מ
להמשך הפוסט