השמאלן שהעז לומר לדניאלה וייס את האמת - דיני נפשות - הבלוג של יקי שגיא - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השמאלן שהעז לומר לדניאלה וייס את האמת

כשיותם יעקבא מ"שלום עכשיו" אמר לדניאלה וייס בשידור שהיא לא גרה במדינת ישראל - נפלה לי הלסת. ברגע אחד של התנגדות זקופה, פקע מהבלון המתנחלי כל האוויר ואני נמלאתי גאווה על מה שיכול היה להיות כאן לו השמאל היה מרשה לעצמו לדבר

תגובות
יעקבא ווייס מתוך "הערב החדש"
ערוץ היוטיוב של חינוכית ראשונים בעולם

לרגע אחד השמאל היה חופשי. נשמתי אוויר בגובה מטורף. דן מרגלית עוד חנף לפעילת הימין דניאלה וייס: "למה שלא תהיי מועמדת לפרס ישראל", ובינתיים, חימם מנועים צעיר בשם יותם יעקבא, מנהל המחלקה הציבורית של "שלום עכשיו", ושתק.

"יכול להיות שזה בעיניך מהלך שלילי", אמר מרגלית ליעקבא, "אבל אין ספק שבני הזוג לווינגר הם אנשים מאוד-מאוד מרכזיים בהשראה על המון-המון ישראלים שגרים בהתנחלויות". "בסדר גמור", השיב יעקבא בביטחון שמאלני שהיה זר לי. "בסדר גמור. שלושת המועמדים שמנינו כאן - דניאלה וייס, לוינגר או זמביש, כל אחד מהם, ההשראה שהוא יכול לעורר זו השראה של פשע מאורגן". חשבתי שלא שמעתי טוב, כי לא זכרתי מתי נציג מהשמאל דיבר כך בטלוויזיה, ועוד מטעם "שלום עכשיו", על נציג מהימין, ועוד בפרצוף של דניאלה וייס.

"זה פשע מאורגן שבבסיסו זיוף מסמכים, זו הונאה, זו רמייה של מדינת ישראל, זה הקמת 97 מאחזים בלתי חוקיים, לא על פי הדין הבינלאומי, אלא על פי הדין הישראלי. לכל אחד מהם יש צו הריסה מהיום שהוקם. מה שהם עושים זה למשוך את כל המדינה באף ... זה פשוט טירוף".

הגברתי את הווליום. וייס הלכה במעגלים ולבסוף אמרה: "רק רגע... יצטרכו להחליט... יצטרכו להחליט מה שמדינת ישראל, ממשלת ישראל...", אך יעקבא קטע אותה: "את לא גרה בשטח מדינת ישראל. את נמצאת בארץ ישראל. זה נהדר, ארץ ישראל היא מושג מיתי כמעט. אבל מדינת ישראל - יש לה גבול ריבוני, והוא עובר בקווי 67'".

נפלה לי הלסת. ככה פשוט, לומר לדניאלה וייס: "את לא גרה במדינת ישראל". "כל המרחבים שנכבשו, ששוחררו, שנבנו...", גמגמה, "אני עושֶה שם מילואים, אני מכיר את המקומות האלה נהדר", צחק יעקבא, "הם לא שטח מדינת ישראל. מעולם לא סיפחו אותם". הוא בחור רחב-כתפיים, שזוף, שיניו צחורות, בלוריתו מתנפנפת. בחזותו מזכיר במידה רבה את צעירי סבסטיה, אלה שוייס טיפחה כל חייה, שביקשו בעצמם להידמות לחלוצי הקיבוצים. אפילו שמו מהדהד את תנועת הנוער שהקימו.

בינתיים נשמע דן מרגלית בין הגלים: "תרשה לה, תרשה לה". וייס באמת ניסתה: "גם על רמת הגולן אפשר להתווכח אם מתייחסים ליחס העולם", אבל יעקבא פילח את דבריה: "אני לא דיברתי על העולם. אני דיברתי על חוק מדינה. אני עושה שם מילואים. אני והחברים שלי - אנחנו משרתים בלהגן עליכם ועל הטרלול שאתם מושכים אותנו באף".

כאן פסעה למלכוד נורא, כי בייאושה הטיחה בו: "ואני משרתת בלהגן עליך". מובן שיעקבא השיב שאינו זקוק להגנתה, והיא נדחקה לענות באותו מטבע: "ואני לא זקוקה להגנה שלך". עכשיו ניצבו שניהם ערום ועריה מול האמת האחת, שוייס דווקא זקוקה מאוד להגנתו, הרי לא תתקיים יום אחד בלעדיו, בעוד שהוא לא זקוק לה בכלל. לכן, בצר לה, ריככה את המסר: "אני לא זקוקה להגנה שלך... אם אתה מדבר בסגנון הזה".

חיילים מאבטחים מתנחלים שהגיעו להתנחלות הנטושה שא נור ב-2015
גיל כהן מגן

כך נחשפה ערוות מפעל ההתנחלויות כולו, שמתנאה ב"הגנה" על המדינה, כשלמעשה הוא מוכרח את חייליה. ברגע אחד של התנגדות זקופה, פקע מהבלון המתנחלי כל האוויר, והוא נחשף כתינוק-בריון הדורש צעצוע מהוריו: "אני לא זקוק לכם!", ואז נזכר בתלותו בהם, נבהל, ומוסיף: "אם אתם מדברים בסגנון הזה".

לרגע אחד השמאל היה חופשי. כמו אנדי דופריין, הנועל עצמו בחדר מנהל הכלא בסרט "חומות של תקווה", ומעניק לחבריו שניות מתוקות של האזנה לאריָה של מוצרט, האזנתי לאופרה אחרת, שמאלנית, גאה, כזו שיכלה להיות כאן לו השמאל היה מרשה לעצמו לדבר.

"מדובר בדברים לא חוקיים. מי שמקים מאחזים לא חוקיים על פי החוק הישראלי הוא פושע". אבל תיכף ייפרץ המנעול והסוהרים ישתלטו על החדר, ואנחנו נישלח לבידוד ארוך, להגניב רגעים קטנים של מסר צלול כבדולח. על כל פנים תודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#