מה קורה כשהצופה המוסרי מגלה שהוא אייל ברקוביץ'? - דיני נפשות - הבלוג של יקי שגיא - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קורה כשהצופה המוסרי מגלה שהוא אייל ברקוביץ'?

אחרי ראיונות רבים שבהם יכול היה הצופה להגיד לעצמו, "אני לא אייל ברקוביץ'", הגיע הראיון שהרס את האשליה המתוקה

תגובות
אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג באולפן
קשת 12

אייל ברקוביץ' הוא תו התקן של הצופה המוסרי. כשהוא שואל את סתיו סטרשקו, "אם לא עשית ניתוח לשינוי מין, איך את יוצאת עם גברים?", יודע לאשורו הצופה המוסרי, ההגון, שבניגוד לברקוביץ', הוא אינו כזה. שאלה כזו לא היה שואל אף אדם. ככה לא היה פונה לאיש.

כשברקוביץ' מטיח במני נפתלי "אתה לא גבר", יודע הצופה המוסרי שמעבר לכל מחלוקת, זו בשום אופן לא שפתו. כלומר, זו לא דרך החשיבה שלו, ולכן לא כך הוא מדבר. אייל ברקוביץ' משמש לצופה המוסרי אמת מידה: הוא לא אני, אני אינני חושב שגבר משמעו אומץ, ואישה משמעה פחדנות ומניפולציה.

דווקא משום שאייל ברקוביץ' מבטא לעיתים קול פנימי הרוחש בנפש הצופה, יודע הצופה שהוא וברקוביץ' שונים. כי האדם לבסוף איננו רק קול פנימי, אלא גם התגברות עליו, והתגשמות כסובייקט בעל אחריות על מילים ומעשים. לכאורה גם באולפן הטלוויזיה מתפקד ברקוביץ' כמעין איד משולל רסן, כשלצדו אופירה אסייג בתפקיד האגו, וכך מייצגים השניים שתי רשויות משולבות: האחד אומר מילים שמקומן לא יכירנו, והשנייה כביכול מסייגת אותו אל גבולות התרבות.

אני לא ברקוביץ', אומר לעצמו שוב ושוב הצופה המוסרי, מזדעזע ומזדכך, מחדד ומלטש את קווי המתאר הערכיים של עצמו.

לכן ריחמתי על הצופה הזה, בזמן הראיון שקיימו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' עם טל גלבוע. ריחמתי עליו, משום שבאבחת חרב קרס קו הגבול שהפריד בינו לבין ברקוביץ', קו גבול אשר שמר עליו נקי ולא נגוע בכל מה שמעורר בו בקביעות שאט נפש גדולה.

שאלתי את עצמי מה עשה הצופה ההגון, הערכי, כשאייל ברקוביץ' הפטיר באגביות לעבר טל גלבוע, "אני לא מסוגל לעבור שבוע בלי לאכול פעמיים-שלוש סטייק טוב", זאת לאחר שצפה בתיעוד של חיה מתענה, מפרפרת באנחות קצובות אל מותה. הצופה הזה, האוכל גם הוא דרך קבע בעלי חיים - כיצד התמקם בכורסה ומתוך איזו נקודת מבט הביט במסך?

קו הגבול בינו לבין אייל ברקוביץ' עד כה היה עשוי ברזל, ומגעו קשיח לפחות כלולי הסוללה שבתוכם כלואות תרנגולות לכל ימי חייהן, עומדות נרעדות על רשתות תיל דקות, מבלי שיוכלו לפתוח כנף.

מה קורה כאשר גבול קורס? מה מתארע כשאדם נוכח שהגסות, הבוז, אטימות הלב, אי האכפתיות, המשיכה המיתממת בכתפיים, דיכוי החלש, מצטללים כולם וחוזרים אליו מבעד להשלכה שהשליך על אדם אחר? לפתע חדל אייל ברקוביץ' לשמש כליא ברק לכל החומר הזה. המראיין הוא הצופה, ההבדל הותך, הבט נא באדם שאתה.

שלשום ראיין אייל ברקוביץ' את טל גלבוע, והצופה המוסרי וההגון גילה שהוא למעשה אייל ברקוביץ'. תהיתי מה הרגיש. אופירה אסייג אמרה: "הסרטון הזה שצפינו בו... זה סוג של כפייה. הרגת אותי...". וטל גלבוע השיבה: "זו את שמשלמת על זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#