התינוק לא נרדם? אתם אשמים! - דיני נפשות - הבלוג של יקי שגיא - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התינוק לא נרדם? אתם אשמים!

ספרי ההדרכה להורים העייפים טובים לדבר אחד: טיפוח רגשות אשמה

תגובות
פעוט שלא נרדם
גטי אימג'ס ישראל

הורים שבנם מתקשה להירדם, ככל הנראה לא מעניקים לו מספיק אהבה. קחו למשל את מדריכת ההורים, שבמאמרה האחרון ב"הארץ" ("מתקשים להשכיב את הילד לישון? בדקו את היחסים ביניכם"), קשרה בין היעדר "קשר בריא" של ההורה והילד לבין קשיי שינה, והזהירה כי "בהיעדר מתן אהבה, הגנה והכלה, הילד יחווה את העולם כמקום מסוכן". אהבה! מעתה נדע מה חסר להורים שילדיהם מתקשים לישון.

שמישהו ילמד אותם כבר לאהוב. כיוון שהעניין די בהול, תואר במאמר בפרוטרוט ניסוי הקופים של הפסיכולוג הארי הארלו (גם הדילמה סביב אכזריות הניסוי הוזכרה, כדרכם של מטפלים לגנות ובאותה נשימה להצדיק אלימות ויחסי כוח). ובאמת, כיצד היינו מכירים בסגולות האהבה ללא ניסויים בקופים?

הורים המתקשים להרדים את ילדיהם, חייבים לקחת בחשבון שגור קופי רזוס שהופרד מאמו, העדיף להיצמד לבובה חמימה דמוית אֵם, על פני בובת תיל האוחזת בקבוק חלב. יש האומרים, שהקופים נמנעו מהבובה הדוקרנית עד שהרעיבו עצמם כליל. לסיכום, אימהות לילדים שממאנים לישון, אנא, רככו את גוף התיל שלכן.

מהערוגות הללו ברחתי. כל הפסיכולוגיזם הזה, המבקר ושופט במתק שפתיים, וכל המדרשים המופקרים שהביא עמו. זכורים לי למשל כתבי ג׳ויס מקדוגל, הפסיכואנליטיקאית שגרסה כי מות המטופל שלה מסרטן הגרון, נבע מכאבו הנפשי הסמוי והבלתי מפוענח. כל הפרשנויות הפרועות, וכל הילדים השוהים עכשיו במחלקות האונקולוגית - מי יאמר להוריהם שזהו המסד הרגשי למחלת ילדיהם. סרטן לילדים הסובלים ממצוקה נפשית, קשיי שינה לילדים חשוכי אהבה.

כל שפת "הפענוח" הזו, פסיכולוגיית הרנטגן המכזבת, אשר בספרה "המחלה כמטאפורה" (עם עובד, 1980) מכנה סוזן סונטאג "ספיריטואליזם שהזדכך". כל היומרה הזורמת כנהר בקרב פסיכולוגים, יועצים ושלל מומחים לגילוי העצמי "הראשיתי", "הקדמוני", "הפרה-היסטורי". תיאוריות "המצבים המנטליים הראשוניים", והאשראי שנוטלים לעצמם מטפלים לשער כיצד חש המטופל ברחם אמו, וכיצד הוא נושא עמו מאז את טעויות הוריו.

בני בן ארבעת השבועות בכה בזרועות אשתי, סירב להירדם, מבוהל היה כנשוך נחש. "קחו אוויר", כתבה מדריכת ההורים בסוף דבריה על הזיקה בין קשיי שינה לבין מחסור מסוכן באהבה הורית, ואז הוסיפה: "השליכו את רגשות האשם או תחושת הכישלון". אחר-כך עלעלתי בכתבי ויניקוט, האנליטיקאי שכה אהבתי בשנות ההכשרה שלי. מול עיניי ריצדו המילים: "אימא", "תינוק", "נכשלת", "חרדה", "לכל חייו". סגרתי את דפי הספר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#