"אסור לומר לילד שהוא גאון"? תפסיקו לבלבל את המוח - דיני נפשות - הבלוג של יקי שגיא - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אסור לומר לילד שהוא גאון"? תפסיקו לבלבל את המוח

יועצים, מטפלים וסתם הוגי דעות מנסים לא פעם להמציא את הגלגל על חשבון כל היגיון בריא על גבם של ילדינו היקרים. הגיע הזמן לומר: "חפרתם!" הנה כמה תזות יומרניות שכדאי לנפץ

תגובות
"באהבה יש ממד עיוור, זה הגרעין שלה, והיא אינה נמדדת בפרמטרים וכמויות"
Getty Images IL

"אסור לומר לילד שהוא גאון", זעקה כותרת מאמר שהציג גישה חדשה מטעם יועץ חדש בפעם האלף ואחת. ובכן יועצים ומטפלים, מאמנים ומדריכי הורים וסתם הוגי דעות מטעם עצמם - חפרתם! זאת ועוד, פעמים רבות הטעיתם ובלבלתם ובעיקר - ניסיתם להמציא את הגלגל על חשבון כל היגיון בריא ושיפוט סביר על גבם של ילדינו היקרים.

ניסחתם תזות יומרניות, שמטרתן האחת היא לפרוע כל קונוונציה בה גדלנו אנחנו, כאילו כל מה שעשו הורינו היה שגוי מהיסוד ואת הכל יש לעקור ולשרש. חדשות לבקרים אני פוגש ברעיונות עיוועים חסרי כל שחר בשדה ההורות, הנמסרים מפי דוברים נלהבים שנשענים על איזה רציונל קלוש שאינו עומד במבחן המציאות. די, נמאסתם, נקעה הנפש. הגיע הזמן לבחון כמה רעיונות אופנתיים מהסוג הפוקד אותנו לאחרונה ולקעקע אותם ברוח שמרנית וריאקציונרית להפליא. אז להלן מחשבותיי, ושתהיה לכולנו הורות שפויה. אציין שכתבתי בלשון זכר אך הדברים מיועדים לשני המינים.

״אסור לומר לילד שקיבל מכה שלא קרה שום דבר״. רשמו לפניכם: אני, המאמין שעיניים בראשי ודעתי מיושבת, עוסק בעצמי בתחום הנפש, מצהיר בזו הלשון - מותר ואף רצוי לומר מעת לעת לילד שקיבל מכה שלא קרה שום דבר. גם אם לדעתכם ניחום כזה "מעודד הדחקה" או "סוגר לילד את החוויה", הרי שבחיי הנפש של הסובייקט אין מקום רק לשיקופים ולמתן תוקף בנוסח "אני מבין שכואב לך". יש בהחלט מקום גם להדחקות (מזל שכך!) ואף ל"סגירה של חוויה", ממש כשם שישנו דם שנקרש ופצע שמגליד ומעלה ארוכה ומאותת לאדם - מה שהיה כמו לא היה, עכשיו הכל בסדר, לא קרה שום דבר.

"אסור לומר לילד שהוא יפה, זה מטפח את החיצוניות". בהצלחה לכם עם כינונו של סובייקט מנוכר לעצמו, אומלל ומרוקן מערך אסתטי, שגופו זר ומוזר לו. מצער לחשוב שיתקשה להזדהות עם היופי שבגוף, למצוא חן בעיני עצמו, לאהוב את תווי פניו, לנצור את שפת אימו אשר שיבחה גם את יפי מראהו. בעולמו של הפרט יש ערך גם לדימוי חיצוני, כשהדבר אינו מנופח ומאפיל על כל תוכן. הבה נקווה שילדיכם ישמעו מעת לעת שהם יפים, יפים מאוד, הכי יפים בעולם, פנימית וחיצונית.

"אסור לומר לילד שהוא גאון". מותר לומר לילד שהוא גאון. מכאן ועד שיפתח תפישה עצמית גרנדיוזית יצטרך לספוג עוד כמה חוליים נפשיים, ובינתיים רצוי לעתים לדבר עם ילדים בלשון הפרזה, כי ככה בני אדם נורמלים עושים. הם גם אומרים "נפלתי בפח" בלי להתכוון שנפלו לתוך פח. כשאתם אומרים לילד שהוא גאון אינכם מעבירים לו מסר יבש בנוגע לחוכמתו, אלא בעיקר בנוגע לאהבתכם אליו. באהבה יש ממד עיוור, זה הגרעין שלה, והיא אינה נמדדת בפרמטרים וכמויות. אנא, קחו עוד היום את ילדכם, שגם אם אינו גאון, וגם אם נאמר לכם לא לכנותו כך - כי זה לא מוכח, כי זה לא בהלימה עם מנת המשכל שלו - ואמרו לו שהוא גאון. לאחר מכן בדקו איך הוא מרגיש.

"אסור להתפעל מציור שהילד צייר, זה מעודד נרקיסיזם". החדשה המרעישה היא כדלקמן: לילדים יש צרכים נרקיסיסטיים, וצרכים נרקיסיסטיים הם דבר טוב ונחוץ. יש אותם לכולנו (חוץ מליועץ שלכם) והניסיון להכחידם זהה לנסיון להכחיד כל נוכחות כולסטרול בדם, כי "כולסטרול זה רע". במאה שעברה היו כמה ניסיונות לייסד תנועות בהן הפרט לא חשוב כלל אלא רק שיוכו לקולקטיב, ואתם מוזמנים לנהוג כך כהורים. למבקשים לנהוג אחרת, אציין שכאשר אינכם משבחים את הציור של ילדכם, אלא רק את הפעולה עצמה ("אני שמח שנהנית לצייר"), אתם פשוט מאכזבים אותו עמוקות, משיבים פניו ריקם ומותירים אותו רעב, טעון ומר נפש. תגידו, מעולם לא נתרמתם ממלה טובה שנאמרה על הישגיכם? מדוע לגזור על ילדכם קיום ללא טפיחה על שכם?

״אסור לדבר עם ילדים בשפה מתיילדת״. חברים, אט אט אנחנו מגיעים למחוזות הטרלול וההזיה הנושאים עמם משב רוח מצמרר. הנה, לפנינו רעיון הצובר תאוצה בחוגים שוליים בשיח החינוכי. איך אגיד את המובן מאליו? ובכן, ילדים אינם מבוגרים. זה כנראה עניין עקרוני שאינו מובן די הצורך, אך ילדים פוגשים עולם עמוס וקשה לעיכול, ותפקידו של הדיבור המתיילד להקל עליהם את עיבוד הגודש המנטלי והרגשי הנאכף עליהם. במובן מסוים, לדבר עם ילד אך ורק בלשון מבוגר זה לפגום בצורך שלו באיטיות, ברוך, בעדינות ובהדגשה מחויכת של מה שקשה להכיל.

"אסור לדבר ליד הילד באנגלית". די, שחררו אותנו מהתיאוריות שלכם, פליז, שחררו. נכון, כשהתייעצות באנגלית בין הורים הופכת לנוהג קבוע היא בוודאי פסולה, כמו כל נטיה החורגת ממידותיה, אך אין זה אומר שזהו רע מוחלט. דיבור בשפה הזרה לילד עשוי גם להעביר לו מסר שקיים שיח שלעת עתה חסום בפניו, ובכך יש ממד מתסכל אולם בה בעת גם שומר ומרגיע.

זהו לעכשיו. חשבתי לפתוח קו חירום לאיתור ומיפוי רעיונות קש בשדה ההורי, אך נשמור משהו להמשך. אם בינתיים מצאתם עצמכם כבולים באורח פלא לעקרונות תמוהים ומוזרים המחייבים אתכם לפעולה, זכרו: מותר לכם לסרב. אתם הכי יפים בעולם, גאונים שלי. לא קרה שום דבר. לאב יו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#