האדון יתום והאיש משום מקום גבאי

ראש המוסד לשעבר טרם הכריז באופן רשמי על התמודדותו לראשות העבודה, אך חזקתו על המפלגה ברורה לו כשמש. ככה זה כשהיו"ר הנוכחי לא בא מן העילית הצבאית ומחיק האשכנזיות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דני יתום, אשתקד. גינוי סובטילי לנתניהו תוך פרצי הערצה
דני יתום, אשתקד. גינוי סובטילי לנתניהו תוך פרצי הערצהקרדיט: אוליבייה פיטוסי
יקי שגיא
יקי שגיא

דני יתום הוא אדון. למרות שטרם הכריז באופן רשמי על ריצתו לראשות העבודה, נראה שמובנת לו מאליה חזקתו על המפלגה וברורה לו כשמש בעלותו על המקום שאליו הוא לוטש עיניים. לכן, מתח יתום ביקורת על כישלונו של אבי גבאי בבחירות האחרונות (מעריב, 9.6) וקבע כי יו"ר העבודה "הגיע משום מקום, כבש בסערה את המפלגה, הבין שהוא יכול לעשות מה שבא לו...".

אבל קריאה אחראית תבקש לשאול את יתום מהו בעצם אותו "שום מקום" ממנו הגיע גבאי, ואילו מקומות חלופיים היה נאות לקבל כמצדיקים כניסה למפלגתו. ואולי תהיה זו שאלה מיותרת, שהרי מאליו מובן שיתום מדבר את הלא מודע הישראלי-יהודי, לפיו "מקום" יש במחוזותינו רק אחד, זהו המקום הצבאי, ממנו הגיע הוא עצמו. אם יש מקום אחר הביאוהו לכאן ונדעהו, נדבר גלויות, שהרי כל מקום אחר נתפש לבסוף בתור לא-מקום, "שום מקום" כהגדרת יתום.

בהיותו בעל המקום, מדבר יתום כמו "גבר". גברים כידוע אמיצים ואכזריים ולכן הוא קובע כי "לברק היו ביצים" (ואיזה מזל יש לברק בעניין זה!) וכי באשר לסוגיית עזה "בפעם הבאה שיש עימות צריך לקרוע להם את הצורה. לעשות מה שעשינו בדאחייה, במלחמת לבנון השנייה... אני אומר בואו ננסה, כי את זה עוד לא ניסינו". כך שהגבר דני יתום, על העילגות והאלימות המתפרצת מתוכו אגב אותו דיבור ערפילי על "שלום" ו"פתרונות ביניים" ("היום אין באמת פרטנר?", שואל המראיין, "היום לא", משיב יתום), בסך הכל שומר על גחלת השיח המוכר לזרא של מפלגת העבודה.

גבאי וחברי מפלגת העבודה ביום הבחירות, באפריל
גבאי וחברי מפלגת העבודה ביום הבחירות, באפרילצילום: דודו בכר

אבל אולי כדרכו של הלא מודע, חושפת הקביעה של יתום כי גבאי "הגיע משום מקום" אמיתה נוספת, לא רצונית אך נוקבת ומרושעת פי כמה מקודמתה. שהרי אם נחשוב על מקום כעל טריטוריה גשמית או מופשטת אשר יש מי שמקיים כלפיה יחס כלשהו, יודע אותה וער לקיומה, אזי בהחלט אפשר לשער שמקורותיו של היו״ר המרוקאי בן מעברת תלפיות הם ״שום מקום״ עבור ראש המוסד לשעבר, הבא מתוך דביר האשכנזיות הישראלית ויודע מה נכון למדינה.

יתום בא כדי לגרש את גבאי, שלדבריו "מעמיד את מפלגת העבודה באור נלעג". בעוד שבנימין נתניהו יגונה על ידו באופנים סובטיליים הקשורים לביקורת על כהונה ארוכה שמהווה "מתכון לסיאוב", תוך פרצי הערצה בלתי נשלטת ("לא חשבתי שיצליח בכישרון גדול לכבוש את הליכוד"), הרי שגבאי המזרחי יואשם בהפיכת המפלגה האהובה לנלעגת. המשקפת הסגורה שאחז עמיר פרץ כמו לא סיימה בתחושתו של יתום להיפתח כהלכה.

את הקו לא מותח יתום בראש ובראשונה בין גבאי לבין נתניהו, תוך חבירה לתפישת עולמו של הראשון - בכל זאת בן מפלגתו. בעיני רוחו, נתניהו, ברק והוא עצמו נתפשים כגיבורי חיל הניצבים בצד אחד של הגדה ומקיימים עליה קרבות שליטה קשים תוך מחוות של כבוד הדדי. גבאי, לעומתם, ניצב בגדה השנייה, במקום שאינו זוכה אפילו לשם ולתואר מלבד שלילת עצמו, בשום מקום, מרחק קטן לכל הדעות מהמקום בו ניצבים בעולמו של יתום תושבי עזה.

יקי שגיא
יקי שגיא |דיני נפשות

פסיכולוג קליני, יליד העיר תל-אביב, מתגורר ביפו עם אשתי, קארין.

כותב על תחום הנפש ועל המעמד שהפסיכולוגיה צברה בישראל ובמערב בכלל, בניסיון לנסח גבול בין שיח הטיפול הנפשי, לבין סוגיות של מוסר, ערכים ועמדות פוליטיות, שאינן שייכות ל"לא מודע".

אתייחס לסוגיות פוליטיות ובראשן למציאות הכיבוש, הדיכוי והאלימות שמקיימת ישראל, כמו גם לאופי השיח שמתקיים בארץ בין ימין לשמאל, ולקשיי השמאל בהווה לשאת את קולו מבלי לסרס עצמו מבעוד מועד בחשש והתנצלות.

אגע בנושא האחד הבוער בנפשי - אסונם של בעלי החיים, צער הנפש ועינויי הגוף וההשמדה השיטתית שאין שני לה, אסון שאינו נותן לי מנוח, שעוברות החיות למען הנאות החך של האדם. אין דיכוי כמו דיכוי החיה.    

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ