שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בשירות האומה, רון בן ישי כבר ירכך עבורכם את האסון

הפרשן הצבאי של ynet יודע את "צרכי רוח הקודש" בעקבות פרסום תחקיר האירוע שבו נפל סא"ל מ' ברצועת עזה. המוות הוא משני, המורל הלאומי הוא החשוב וכמוהו גם הציוד שהוחזר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רון בן ישי. כמה זמן השקיע בכתיבת המאמר?
רון בן ישי. כמה זמן השקיע בכתיבת המאמר?קרדיט: תומר אפלבאום
יקי שגיא
יקי שגיא

כה נוראית היתה הידיעה על מותו של סא"ל מ' מאש כוחותינו בעזה, כה עירומה בחוסר התוחלת שהשתקף ממנה, פוצעת ומותירה שובל שאלות על טעם הלחימה. אך מתוך המבוכה והריק שנפער, התאבך והפך למרקם סמיך ומעושן, נולד לתפארת מאמרו האופטימי של רון בן ישי "כישלון איננו אסון" בעקבות פרסום התחקיר על המבצע הצבאי שהסתבך בנובמבר 2018.  

מאמרו של בן ישי חשוב בעיקר כדי שהציבור יוכל להמשיך ולהרגיש שלדברים יש פשר. כדי שנוכל לבלוע את מה ששמענו ולהתארגן נפשית מול הסיכון שיעורר בנו אי נחת פוליטי. מה לא אסון, בן ישי? למי בדיוק זה לא אסון? ספר לי. "כישלון ולא אסון" תגיד לסבתא שלך. בכל הקשור למתים, הפרשן הצבאי של ynet הוא הופליט בצבא ספרטה, הנזק המשני לא הכי מרשים אותו. אבל בכל הנוגע לשמירה על מורל הציבור, הוא הופך באחת למרים הבתולה הברוכה, מוליד מאמרים בלי דרישה רשמית מדובר צה״ל אלא בידיעת עצמו את צרכי רוח הקודש.

"אני מודה שהוקל לי אחרי שנחשפתי לעיקרי תחקיר המבצע", כותב בן ישי, מלותיו חגות מעל תמונת ארונו של סא״ל מ׳ המובל על ידי חבריו אל חלקת קברו. "הצער על נפילתו של סגן אלוף מ׳ לא קהה", הוא מציין ברגישות יוצאת דופן, אך מוסיף כי ״אם מדובר בכשל צריך לשים דברים בפרופורציה: לא מדובר ב'פאשלה' אלא בהתנהגות שטח לא מספיק משכנעת של אנשים לא מספיק מנוסים".

שרידי כלי רכב שהושמד במבצע בחאן יונס, למחרת הפעולה
שרידי כלי רכב שהושמד במבצע בחאן יונס, למחרת הפעולהצילום: עלי ג'דאלה/אנדולו

באמת צריך לשים דברים בפרופורציה, ולכן בן ישי טורח לציין כי "אפשר להרגיע את הציבור שהכוח חזר ארצה עם מרבית הציוד שהיה אמור לשמש אותו בביצוע המשימה". בקודקס הטוטאליטרי של האומה, מות הסא"ל אכן תופס מקום משני לעומת החזרת הציוד על כנו.

ומי בכל זאת אשם? על פי בן ישי, זהו אותו "פלורליזם מבלבל של שיטות פעולה, סטנדרטים ונהלים". ללמדנו שהסכנה האמיתית האורבת לחוסננו הביטחוני היא הקונספט הליברלי הארור שמחלחל אל שורות הצבא. לעומת הפלורליזם בן השטן, בן ישי נאמן לממלכה ולכן גם מתחטא ומיטהר - "גם אני התבססתי על הפרסומים השקריים והרברבניים של תעמולת חמאס, ועל קטעי מידע לא מדויק שהתפרסמו ברשתות החברתיות ובתקשורת המקומית. הגורמים המוסמכים בצה"ל מילאו את פיהם מים". איך אפילו הנלהב שבבנינו נפל למלכודת והלך שולל אחר "התקשורת המקומית" בטרם הקשיב ל"גורמים המוסמכים"?

לפרקים דומה שבן ישי כותב בעיקר עבור עצמו. כותב כדי לא לדעת, כדי לאלחש איזה סכסוך פנימי שנחשף בכיעור ובגסות בנפשו מיד עם הידיעה על מות הסא"ל. "הכל בגלל מסמר קטן - כפי שאומר השיר", הוא כותב, כמעט מבקש לפייס את הציבור, להפיח בו מעט הומור, חיוך בזמנים קשים שיעזור להדוף כל מחשבת כפירה. "רוב המבצעים היו דווקא מוצלחים... לכן כישלון צבאי הוא לרוב גם הזדמנות. זו אינה קלישאה. ההיסטוריה הצבאית מלאה מקרים כאלה". מהפה של בן ישי אל ההיסטוריה הצבאית המלבבת.

לסיום, אני רוצה לחזור לקביעה של בן ישי כי "הצער על נפילתו של סגן אלוף מ' לא קהה". אני רוצה להאמין שזהו אינו חלילה מס שפתיים. אלא שאם הסא״ל היה שאר בשרי, הייתי מבקש לדעת מהו בדיוק פרק הזמן שהשקיע בן ישי בכתיבת מאמרו, ובפרט - בכמה מאמץ כתיבת משפט שכזה עולה לו.

יקי שגיא
יקי שגיא |דיני נפשות

פסיכולוג קליני, יליד העיר תל-אביב, מתגורר ביפו עם אשתי, קארין.

כותב על תחום הנפש ועל המעמד שהפסיכולוגיה צברה בישראל ובמערב בכלל, בניסיון לנסח גבול בין שיח הטיפול הנפשי, לבין סוגיות של מוסר, ערכים ועמדות פוליטיות, שאינן שייכות ל"לא מודע".

אתייחס לסוגיות פוליטיות ובראשן למציאות הכיבוש, הדיכוי והאלימות שמקיימת ישראל, כמו גם לאופי השיח שמתקיים בארץ בין ימין לשמאל, ולקשיי השמאל בהווה לשאת את קולו מבלי לסרס עצמו מבעוד מועד בחשש והתנצלות.

אגע בנושא האחד הבוער בנפשי - אסונם של בעלי החיים, צער הנפש ועינויי הגוף וההשמדה השיטתית שאין שני לה, אסון שאינו נותן לי מנוח, שעוברות החיות למען הנאות החך של האדם. אין דיכוי כמו דיכוי החיה.    

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ