הורידו את בני הנוער מהאמבולנסים

נערים ונערות שמתנדבים במד"א לא צריכים להגיע אל הבתים, אל מצבי החירום, ההלם והדם. שיח ערכי-חינוכי אינו מצדיק הישענות על שיפוטם את החוויות ועל יכולתם לעבד ולעכל מצבי חירום

יקי שגיא
יקי שגיא
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמבולנס
"שיוסיפו להדריך את הציבור, אך שלא יישלחו אל הבתים, אל מצבי החירום, ההלם והדם"קרדיט: אילן אסייג
יקי שגיא
יקי שגיא

הדרך ללוע הטראומה רצופה כוונות טובות. אחת מהן, אני חושש, מתגשמת במעשה ההתנדבות של בני נוער בגילאי 15 עד 17 בניידות טיפול נמרץ של מד"א. אפיק התנדבותי זה, שמתבסס על רצונם הטוב והטהור של צעירים רבים, חייב להיפסק. הנערים והנערות פשוט אינם בגיל המתאים. גם אם יעידו באלפיהם על התנדבות ששיפרה פלאים את ביטחונם העצמי ותרמה לעיצוב אישיותם, הרי שגילם לא מאפשר להישען על שיפוטם את החוויות הנקרות בדרכם, ועל יכולתם לעבד ולעכל את מלוא המשמעות של המצבים להם הם נחשפים.

העבירו תקציבים, צרו תכניות חלופיות, שברו את הראש, אך שחררו את בני הנוער מהאמבולנסים. שיוסיפו להדריך את הציבור במתן עזרה ראשונה, אך שלא יישלחו אל הבתים, אל מצבי החירום, ההלם והדם. המראה של דמות הלומת כאב הנסגרת באמבולנס, ולצדה פני ירח חלביות של ילדים-נערים בגיל בית-ספר פשוט שגוי מיסודו.

יש להניח שהתומכים בשליחת צעירים למשימות חירום רפואיות, ידברו בלהט על נתינה החוזרת לנותן ותורמת לו תרומה עצומה. כל זה יפה, אבל שיח ערכי-חינוכי עלול לרמוס ברגל גסה יחידים המסווים מצוקה וסוגרים מאחורי סורג ובריח מועקות וקשיים. גם הטענה לפיה מצבי חירום קשים במיוחד מזוהים מראש על ידי הצוות הרפואי המבוגר והמנוסה, השומר שבני הנוער לא יישלחו לזירה - לא קבילה, שהרי ספק אם ישנה דרך הרמטית לחזות התפתחות מצבי חירום.

לא פעם, כשביטאתי דעתי בנדון בשיחות אקראיות, נתקלתי בטיעון לפיו ״ממילא צעירים אלו צפויים בעוד שנה-שנתיים לפגוש מצבים קשים בצבא״. מיותר לציין שנימוק עגום זה רק אישר עבורי כי מציאות ההתנדבות באמבולנסים אינה מתאימה לצעירים, ואף הציף את ההרהור המטריד, המנקר בלב, שמא גיוס הנוער משמש בישראל באופן לטנטי גם מכשיר לאומי-פוליטי, המכין בני תשחורת למעשי הקרבה בשירות האומה ומטרותיה, כחומר ביד היוצר.

ככלל, אינני יודע אם במד״א ערוכים להעניק לכל מתנדב ומתנדבת ליווי פסיכולוגי ראוי, הבוחן את שלומם הנפשי בשובם ממשימותיהם. אני מקווה שכן, על אף שספק אם ליווי כזה בכלל אפשרי. אינני יודע אם במידה ומופנה זרקור לתחושות הצעירים, הוא מופנה על ידי מטפלים מוסמכים, היודעים להתעקש ולבחון גם את רגשות ״הגיבורים״ מבין בני הנוער, המתגאים בכך שדבר לא מכביד עליהם. אינני מפקפק בכוונות הטובות של אנשי מד״א, אלא שכאמור כוונות טובות לא בהכרח מובילות למקומות טובים.

אסיים במחשבה אחת המטרידה אותי במיוחד: בעומק הלב אני חושש שמא האחראים על בני הנוער בארגון, יסתברו בדרך כלשהי ביום פקודה כמי שמזכירים בביטחונם העצמי ראשי מכינות קדם-צבאיות למיניהם, שכבר נוכחנו בעבר שגישתם השיתה אסון על חיי צעירים. ואולי ראוי לראשונה להתריע על כך מבעוד מועד: הבה נישמר מפני נושאי תפקידים מלאי להט ערכי, המדברים במונחי שליחות ונתינה אך נותרים עיוורים לניואנסים נפשיים. החברה הישראלית מוצפת ברומנטיקת ההקרבה האידיאולוגית בנוסח יועז הנדל ושכמותו. וכן, זה מטריד אותי, מטריד מאוד. משום שאת המחיר משלמים לבסוף הצעירים והתמימים. תמיד הם אלו שמשלמים.

יקי שגיא

יקי שגיא | |דיני נפשות

פסיכולוג קליני, יליד העיר תל-אביב, מתגורר ביפו עם אשתי, קארין.

כותב על תחום הנפש ועל המעמד שהפסיכולוגיה צברה בישראל ובמערב בכלל, בניסיון לנסח גבול בין שיח הטיפול הנפשי, לבין סוגיות של מוסר, ערכים ועמדות פוליטיות, שאינן שייכות ל"לא מודע".

אתייחס לסוגיות פוליטיות ובראשן למציאות הכיבוש, הדיכוי והאלימות שמקיימת ישראל, כמו גם לאופי השיח שמתקיים בארץ בין ימין לשמאל, ולקשיי השמאל בהווה לשאת את קולו מבלי לסרס עצמו מבעוד מועד בחשש והתנצלות.

אגע בנושא האחד הבוער בנפשי - אסונם של בעלי החיים, צער הנפש ועינויי הגוף וההשמדה השיטתית שאין שני לה, אסון שאינו נותן לי מנוח, שעוברות החיות למען הנאות החך של האדם. אין דיכוי כמו דיכוי החיה.    

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ