יש מי שעושה במכנסיים ויש מי שמוכן לתפקיד

עבור ישראלים החרדים ממנהיג רעיל ומשולח כל רסן שלוקח את מדינתם לאבדון, נאומו של יו"ר יאיר לפיד בשבוע שעבר היה כמו מגדלור בלב האפלה. יו"ר ימינה הוא הזוחל התורן אל מתחת לאלונקה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לפיד בישיבת סיעה בכנסת, בשבוע שעבר
לפיד בישיבת סיעה בכנסת, בשבוע שעברצילום: אמיל סלמן

ביום חמישי שעבר, כשהודיע נפתלי בנט כי האפשרות להקמת "ממשלת שינוי" ירדה מהפרק והמגעים בין ימינה לליכוד חודשו, נזכרו רבים ברגע האפל ההוא שבו בני גנץ, אז יו"ר כחול-לבן המאוחדת והגדולה, זחל אל מתחת לאלונקה של בנימין נתניהו וחבר להקמת הממשלה הפריטטית. התחושה היא אותה תחושת בגידה בלתי נתפשת המרסקת עד תום כל פיסת אמון שעוד נותרה בפוליטיקאים שלנו.

בפעם השנייה ננטש יאיר לפיד דקה לפני קו הסיום בידי האיש שאותו סימן כפרטנר פוליטי ועליו תלה את יהבו. לפיד אינו מאבד עשתונות ומגיע לו על כך כל הכבוד האפשרי. הוא קם מהמהלומה שספג מבנט, נעמד זקוף, ובאותו יום שבו נבגד נשא נאום של מלאכת מחשבת מילולית שכולו מסרים מלכדים וחדורי תקווה. נאום של ראש ממשלה אמיתי. "דווקא עכשיו, דווקא מול הכאוס והאימה, אנחנו צריכים להקים ממשלה. המצב לא ישתנה אם לא נשנה אותו. המציאות לא תשתפר מעצמה. תפקידם של מנהיגים הוא ליצור מציאות טובה יותר", הצהיר.

עבור ישראלים החרדים מהמנהיג הרעיל ומשולח הרסן הלוקח את מדינתם לאבדון, נאומו של לפיד באותו ערב היה כמו מגדלור בלב האפלה. "אנחנו הרוב, והרוב הוא טוב. הרוב הוא שומר חוק. הרוב מבין שהגיע הזמן לשינוי עמוק בחברה הישראלית. אעשה כל דבר כדי שהרוב הזה יקבל את המדינה שמגיעה לו", אמר לפיד, והזכיר ברוח דבריו את נאומיו של ג'ו ביידן בימים שאחרי אירועי גבעת הקפיטול והשבעתו לנשיאות ארה"ב. ביידן מקפיד שלא לפנות למחנה שלו בלבד. הוא מדבר אל העם האמריקאי כמקשה אחת. 

יותר ממאה ימים חלפו מאז נכנס ביידן לבית הלבן, וכשרואים את נתיב ההרגעה ושיקום מתילי ההריסות שהותיר דונלד טראמפ, אי-אפשר שלא לתהות ולפנטז מתי תגיע הביידניזציה גם אלינו. מנהיג לביצוע התהליך הזה כבר יש, לפיד. לכאורה השינוי נמצא מרחק נגיעה, ועם זאת רחוק כל-כך. בעת הזו נותר לקוות כי ישראל, המחקה את ארה"ב כדרך חיים, תעלה לבסוף על הנתיב שמסמנים לה מעבר לים, גם אם כרגע קשה לראות משהו מעבר למטח הרקטות הבא.

אל מול בנט, שהתגלה כפוליטיקאי לא אפוי ולא בשל, לפיד מסתמן כיחיד שמסוגל לפתוח בתהליך הריפוי והאיחוי שאנו זקוקים לו בדחיפות. הוא המנוע האמיתי בשנתיים וחצי האחרונות מאחורי המונח "שינוי", וביתר שאת בימים קשים אלה. הוא היחיד שמדבר בפה מלא נגד המשך ההרס ההדדי, ההסתה ההדדית והאנרכיה הכללית. מעבר לכך ולא פחות חשוב מכך: לפיד עבר סוג של מטפורמוזה תדמיתית. הוא אימץ פרסונה בוטחת, מרוסנת אגו, לא מתלהמת וממלכתית. אפילו הציניקנים והסקפטים הכרוניים מודים שהתבגר, השתפשף, התמקצע והשתבח כפוליטיקאי. התנהלותו מול חברו ושותפו לדרך, עפר שלח, אחרי שהיחסים ביניהם עלו על שרטון, היא עוד דוגמה לשינוי שעבר. היתה בה אצילות מאוד ״אמריקאית״ ונקייה.

ספק אם בתוך תוכו בנט באמת מאמין שביכולתו להיות ראש ממשלה. כנראה מי שקרא לבנו על שם יוני נתניהו אינו מסוגל להתנתק מאחיו, להפנות עורף לעבר וללכת אל העתיד. עוד יתברר אם חניקת "ממשלת השינוי" בידי בנט היא חניקה למוות ואם פניו באמת לממשלת ימין "על מלא", או להיטמעות והיעלמות בתוך הליכוד. מה שבטוח כבר כעת הוא שבניגוד ליו"ר ימינה, לפיד אינו עושה במכנסיים וגם לא מתכוון להיעלם מהשטח. המכות שחטף בדרך רק חישלו אותו וכשהוא יגיע אל יעד, ממש כמו ביידן, הוא יהיה מוכן מאי פעם.

יסמין לוי

יסמין לוי | פוסט מורטם

כמו שפתולוג עורך ניתוח לאחר המוות, כך בלוג זה ינתח עם סכין חד אירועים על ציר שבין פוליטיקה, תרבות ובידור, לפני שיהפכו לאדים של תודעה. את הממצאים אגיש כאמת לשעתה תוך שימוש מדוד במונח לכאורה.

לפייסבוק שלי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ