שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'קי גולן אזסיו
ג'קי גולן אזסיו
"אם אני מצליח לגעת, לרוב הן מוותרות על היותי לא יוצלח"
"אם אני מצליח לגעת, לרוב הן מוותרות על היותי לא יוצלח"קרדיט: turbodesign777 / Getty Images/iS
ג'קי גולן אזסיו
ג'קי גולן אזסיו

את סיגל הכרתי בעקבות הטור האחרון. היא פנתה אלי והתחלנו לדבר. בת 42, גרושה פלוס ילדה. תפסתי אותה בתקופה של שברון לב. היא סיימה מערכת יחסים שהותירה אותה עם הרבה שאלות. בין השורות הבנתי שאם היא אוהבת - אין לזה תנאי. הדבר היחידי שהיא רוצה בתמורה הוא הדדיות. בחורה אבסולוטית. חפה ממניירות. יפה. כל כך יפה. היתה אמת במלים שכתבה. היה הומור. הצלחנו לדבר על העומק שבנפש, על אהבה ויחסים, חולשות, מכאובים ואפילו על סקס.

הצעתי להיפגש והיא דחתה בנימוס. הבטחתי שחמש פגישות אני לא נוגע בה עם מקל - זה לא עזר. כששוחחנו בטלפון היא העדיפה לחזור להודעות. כל טלפון הרחיק בנינו יותר ואט אט גילינו כמה גדול הפער בנינו. היא גרושה ואני רווק. אני צעיר והיא מבוגרת. היא מבוססת כלכלית ואני עוד מחפש. יש לה בית, אני שוכר דירה. היא נרדמת ב-21:00 ואני הולך לישון ב-04:00. יותר מדי הבדלים שאינם ניתנים לגישור ומהר מאוד הבנתי שאין ביכולתי למלא את עולמה מעבר למלים והבטחות שקריות.

אחד הדברים הגדולים שלמדתי דרך הכתיבה הוא לבנות עולם יציב. גם אם הוא לא באמת כזה. לתאר מערכות יחסים מבלי שיהפכו בנאליות, צפויות ומשעממות. לנקות את התפל וליצור תמונה של אושר דרך הרגעים שבינו לבינה. הכתיבה שלי לא עיתונאית וגם לא משובחת, אך היא חושפנית ויש בה מן האמת. זה אחד הפלוסים שלי ונשים מוצאות בזה עניין רב. כשמתפרסם טור שהצליח לגעת, נשים מצליחות ויפות פתאום רוצות בקרבתי, להיות חלק קטן מעולמי. אני עצמי יודע שחיי, מקומי הכלכלי והרגשי הרבה פחות זוהרים. יש לי 400 מלה עם התחלה אמצע וסוף ברורים, אין לי משהו אחר להציע.

יש נשים שחולמות על גבר שיכתוב אותן ויתאר אותן לפרטים. יזכיר להן שהן יפות גם כשהקמט הראשון הופיע, כשהגירושים השאירו צלקת, כשהסקס כבר לא מה שהיה פעם. אני מוכר את המעלה שניתנה לי במלים ומביא למגרש שלי נשים שספק אם היו אומרות לי שלום ברחוב. לכל אשה יש את מה שמניע אותה רגשית. אם אני מצליח לגעת אינטלקטואלית או רגשית באותה נקודה, אז לרוב הן מוותרות על היותי לא יוצלח.

כמעט תמיד זה נגמר מהר. או שאני מאבד עניין או שהן מבינות שאני אוסף מלים סתמיות. שכיף לקרוא אותי על הדף אבל עדיף ששם זה גם יישאר. לעתים זה לא מפריע לי כי ממילא לא מצאתי משהו מעבר למשיכה המינית, אבל זה החלק הפחות נורא. החלק היותר נורא הוא שפתאום, בלי התרעה מוקדמת, אני מוצא עניין רב באותה גברת, נקשר ומסתבך.

אין דבר שמפחיד אותי יותר מלהתאהב עד מעל לראש. אני מכיר את התחושה הזאת לעומקה. אהבתי בצעירותי אשה שגרמה לי להתנהג ולעשות דברים שלא חלמתי. היא בגדה בי ורמסה את הגבריות שלי לגורמים. טלטלה את כל מה שהיה יציב בחיי ונעלמה. מאז היא הספיקה להתחתן ואני עוד מלקק את הפצעים. ידעתי שלעולם לא אביא את עצמי שוב למצב שבו, בכל הקשור לאהבה, אני מוותר על השכל ופועל רק מתוך רגש. כיף נורא להתמסר, להרגיש פרפרים, לנהל שיחות אל תוך הלילה, להוציא שליח עם זר עד לעבודה, לרצות את טובתה של הפרטנרית על טובתך שלך. זה נעים ומסוכן גם יחד.

אתמול נותק הקשר הקצר עם סיגל ובכל זאת הוא השאיר בי טעם מר. פספוס וחוסר אונים מלווים אותי. ממש רציתי שזה יצליח. משהו בסיגל נגע בי במקום רדום. אבל החיים, כך מסתבר, הם לא טור ב"הארץ". אי אפשר לייפות את המציאות. אני מחפש את "האחת" אך כשהיא מגיעה - מפחד פחד מוות. לא רוצה להיות במקום שבו אני פועל מתוך רצון להציג מציאות לא לי, שאינה אני. כתבתי לה שאני לא רוצה שהיא תהיה טור אלא הרבה יותר, אבל שרק פה זה באמת יכול להתקיים בינינו.

זו היתה מערכת יחסים וירטואלית, אם אפשר לקרוא לזה ככה. כזאת שברובה נשענה על עולם שבניתי דרך מלים, והיא רצתה להיות חלק ממנו. אם זה היה פרק באיזה רומן שמעלה אבק בספרייה, אז בפרק הבא הגיבור היה מוצא את הדרך אל לבה השבור של הנסיכה והם היו חיים באושר ועושר. אבל החיים הם לא ספר ואת סוף הסיפור אתה לא יכול לקבוע.

ג'קי גולן אזסיו
ג'קי גולן אזסיו |יומנו של שמן

בן 27, קצב ומבקר מסעדות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ