גם כשהכובש מתעלם מעברו, היליד תמיד שם כדי לספר את הסיפור

הדרמה ההיסטורית הוא ז'אנר שכמעט אינו קיים אצלנו, אך בעולם הוא היה ועודנו כלי לחיטוט בפצעים, התרפקות על העבר או שכתובו. "זאמה" הארגנטינאי כולל שוטים מרהיבים וטבול בכאב הילידים

יונתן אנגלנדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפריים הפותח של "זאמה"
הפריים הפותח של "זאמה"קרדיט: צילום מסך מתוך הטריילר
יונתן אנגלנדר

הקולנוע הישראלי כמעט ולא מייצר סרטים היסטוריים. סרטי מלחמה יש, סרטים ביוגרפיים גם (אבל פחות), סרטי תעודה יש בשפע. אבל סרטים מסוגת הדרמה ההיסטורית - ארמונות, פאות, סוסי מלחמה - כמעט ולא מופקים. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שמבחינת המחשבה הציונית, ההיסטוריה הישראלית מתחילה בהכרזת העצמאות. כל מה שקרה לפני כן הוא פרה-היסטוריה לא רלוונטית. ישראל מתחילה כמו המלה-משפט שפותחת את הספר דיוויד קופרפילד: "נולדתי".

בקולנוע העולמי, לעומת זאת, הדרמה ההיסטורית הוא ז'אנר שהיה וממשיך להיות פופולרי גם כיום. יפן מפיקה סרטי סמוראים, סין יוצרת אפוסים היסטוריים, ואחרי שתיקה יחסית ארוכה גם הוליווד מתמודדת בעקביות עם העבדות ("12 שנים של עבדות", "ג'אנגו ללא מעצורים", "לינקולן"). אמנם, הקולנוע ההיסטורי עוסק בעבר אבל בפועל הוא מספר לנו יותר על ההווה מאשר על מה שהיה. הוא מאפשר להתמודדות, התגאות, שכתוב או להעלות אל פני השטח דברים שעד כה הושתקו. 

אם בארה"ב העבדות נתפשת כעוולה ההיסטורית המרכזית (אפילו יותר מרצח הילידים) ובגרמניה אלה מלחמות העולם והשואה - במרכז ודרום אמריקה חיסול העמים הילידים תמיד מבעבע מתחת לפני השטח. לפי הערכות, בסוף המאה ה-15 היו ביבשת אמריקה כולה כ-140 מיליון ילידים. 200 שנה לאחר מכן, בסוף המאה ה-17, נותרו כעשרה מיליון. כל היתר נלקחו לשמש כעבדים, מתו ממחלות או נהרגו בידי האדם הלבן.

"כיבוש המדבר" של הצייר חואן מנואל בלאנס. הגנרל רוקה בקדמת הקבוצה
"כיבוש המדבר" של הצייר חואן מנואל בלאנס. הגנרל רוקה בקדמת הקבוצהצילום: המוזיאון הלאומי של ארגנטינה / ויקיפדיה

בארגנטינה, העלמת הילידים התרחשה בקנה מידה קטן באופן יחסי ונמשכה עד תקופה מאוחרת יותר. בשונה ממדינות לטיניות אחרות, לא היו בה תרבויות ילידיות מפותחות כמו אלה של המאיה, האינקה והאצטקים, אלא קהילות קטנות ומפוזרות יותר. הדומיננטית שבהן היתה קהילת המאפוצ'ה (Mapuche).

כשזכתה ארגנטינה לעצמאות מספרד ב-1816, הקהילה האירופית הלבנה התרכזה בבואנוס איירס וסביב לה, אך טענה לבעלות גם על פטגוניה שבדרום. במבצע צבאי שכונה "כיבוש המדבר", בהובלת הגנרל חוליו ארחנטינו רוקה (שהפך בהמשך לנשיא), השתלטה המדינה על רוב החבל הדרומי תוך שהיא הורגת, מגרשת או משעבדת אלפים מבני השבטים הילידים שישבו בו. הנתון הזה קטן מאוד ביחס לאלה שאפיינו את מעשי הטבח ההמוניים שהתרחשו צפונה לארגנטינה, אך גם הוא מספיק כדי שייתפש במדינה כחטא קדמון שמסרב להיעלם. בסקר שנערך ב-2010, כ-950 אלף מתושבי ארגנטינה הכריזו על עצמם כצאצאי ילידים, 2.38% מהאוכלוסייה.

הטריילר של "זאמה"

זאמה (2018)

השוט המרשים שפותח את סרטה של לוקרסיה מרטל, החשובה שבבמאי ארגנטינה, מתמצת את כולו. כשני שלישים מהפריים תופס חוף ציורי ובשליש הנותר פרוס הים. דון דייגו דה זאמה, קצין בצבא הוד רוממותו מלך ספרד, עומד בקדמת המסך ומביט אל עומק הים בערגה או בייאוש. הוא ממלא תפקיד באחת הקולוניות הספרדיות בדרום אמריקה ומחכה לצו שיורה על העברתו מהמושבה הפרימיטיבית שבה הוא לכוד אל בואנוס איירס המתורבתת. הוא יחכה עוד שנים. ברקע מתהלכים כמה ילידים, חצי ערומים ופעלתניים. זאמה מתעלם מהם לרגע, מסתכל, חוזר להביט בים ושוקע בהרהוריו. 

מתוך "זאמה". חטא קדמון שאינו נעלם
מתוך "זאמה". חטא קדמון שאינו נעלםצילום: צילום מסך מתוך הטריילר

זאמה הוא סרט של דקויות, וכלי העבודה העיקרי שלו הוא בניית הפריים. על פניו העלילה פשוטה וההתרחשויות מועטות: זאמה מחכה להעברה שלו ובהמתנה האינסופית שוקע בצרות כלכליות, בדידות וחולי. העניין האמיתי לא מדובר אלא נלחש באמצעות הצילום היוצא מן הכלל - הילידים ששעובדו או הושפלו עד דק על ידי הספרדים אינם חלק מהעלילה אבל נמצאים בכל מקום, לא ניתן להתעלם מהם. מרטל מציבה אותם ברקע של כל סצינה: הם עומדים דוממים ומאזינים לשיחות של זאמה, מכינים את מזונו, מעבירים את מכתביו, סוחבים את הציוד שלו. הנוכחות התמידית הזו, הלא מדוברת, ממחישה את השתקת הילידים וגם את חוסר התוחלת שלה.

באחת הסצינות המוצלחות בסרט מתחנן זאמה בפני המושל שיפעל כבר למענו, שיעזור לו להשתחרר מהגיהנום שבו הוא נתון. ברקע המשרד החשוך מסתובבת לאמה, שאף דוחפת את ראשה המכוער לשיחה כמו כדי להאזין. היא מגחיכה את הרצינות שבה מדברים החיילים ובעצם רומזת: אתם יכולים להקפיד על הגינונים הספרדיים שלכם כמה שאתם רוצים - אבל פה זה לא ספרד. הקהל הארגנטינאי יכול להמשיך לנסות להתעלם מהעבר המדמם של ארצו, אבל הילידים היו שם - תמיד היו ותמיד יהיו.

זאמה והלאמה
פריים מתוך הסרט: זאמה ומאחוריו הלאמהצילום: צילום מסך מתוך הטריילר

"זאמה", המבוסס על ספר משנות החמישים של הסופר אנטוניו דה-בנדטו, היה מועמד ארגנטינה לקטגוריית הסרט הזר באוסקר האמריקאי. סרטה הקודם והטוב עוד יותר של מרטל, "האשה ללא הראש" (The Headless Woman), זכה לשבחי הביקורת בפסטיבל קאן ובאינספור מגזינים קולנועיים. שני הסרטים לא הוצגו בישראל באופן מסחרי, וחבל. "האשה ללא הראש" יכול בקלות להיתפש כמשל על ישראל. אשה בורגנית נוסעת בכביש מהיר ופוגעת (אולי) בילד השייך לקהילה הילידית. היא לא בטוחה במה היא פגעה, ספק ילד-ספק כלב, והיא ממשיכה לנסוע בלי לבדוק. בימים שלאחר מכן היא משכנעת את עצמה שלא פגעה בילד. ואולי לא פגעה בכלום בכלל, והכל בסדר. 

"זאמה" זמין לצפייה בשירות Amazon Prime ובItunes

יונתן אנגלנדר | |מחוץ לפריים

אלפי סרטים וסדרות מופקים בכל שנה ורק מעט מהם מגיעים לאקרנים ולגופי השידור בישראל. בבלוג זה אנסה להציג קצת מהמבחר העצום שנשאר מחוץ לפריים עבור הצופה הישראלי: קולנוע אסייתי ואפריקאי, אינדי אמריקאי, סדרות שלא הגיעו לנטפליקס ועוד יהלומים שאפשר ללקט ברחבי הרשת.

אני בוגר החוג לקולנוע לתואר ראשון והחוג לספרות אנגלית לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. עובד כעורך בדסק החדשות של "הארץ", נשוי וגר בגבעתיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ