יונתן אנגלנדר
מתוך "אפר הוא הלבן הטהור ביותר"
מתוך "אפר הוא הלבן הטהור ביותר"קרדיט: מתוך קדימון הסרט ביוטיוב
יונתן אנגלנדר

כמעט לכל אורך ההיסטוריה שלו פעל הקולנוע הסיני תחת צנזורה. בשנותיה האחרונות של שושלת צ'ינג - האחרונה בקיסרות סין - ההנהגה המקומית של שנחאי, לב תעשיית הקולנוע במדינה, אסרה על "תוכן מגונה" וסגרה בתי קולנוע שהפרו את החוק. כשהקיסרות הוחלפה ב"קוומינטנג" (המפלגה הלאומית הסינית), המגמה נותרה דומה: המפלגה אסרה באופן גורף להציג קולנוע זר והגבילה הקרנת סרטי אמנויות לחימה ופנטזיה. ב-1930 הורחבה הצנזורה והגבילה גם סרטים שפגעו בלאום הסיני, הפרו את "המוסר הטוב", קידמו אמונות תפלות או הפרו את "שלושת עקרונות הציבור" - לאומיות, דמוקרטיה ורווחת הציבור.

במהלך מלחמת סין-יפן השנייה (1937-1945), עבודת האולפנים הגדולים נעצרה כמעט לחלוטין. ב-1966, עם פרוץ "המהפכה התרבותית" בהובלת מאו דזה דונג, נאסרו להקרנה כל הסרטים שקדמו לה והתעשייה שוב קפאה. משנות השמונים חלו הקלות בצנזורה, אך גם כיום השלטון עלול לאסור על הפצת סרט בגלל ביקורת פוליטית על פי תנאים שרירותיים למדי (לדוגמה, אם הוא "מעורר בושה או גועל"). לכן, בין היתר, האולפנים ההוליוודיים עורכים מחדש את סרטיהם לפני הקרנתם בסין תוך מחיקת סצינות שלמות.

מתוך "גיבור" של ג'אנג יי מו. פנייה לעבר של סין
מתוך "גיבור" של ג'אנג יי מו. פנייה לעבר של סיןצילום: מתוך קדימון הסרט ביוטיוב

הקולנוענים הסינים מצאו עצמם כמעט לאורך כל הדרך מול שתי אפשרויות קשות: יצירה בתוך גבולות הצנזורה או גלות. כתוצאה מכך, "הקולנוע הסיני" התפצל למעשה לשלושה זרמים נפרדים: סיני, הונג-קונגי וטייוואני. האמצעי מביניהם הוא זה שנהנה מהחופש היצירתי הגדול ביותר ובשנות השמונים זכה להצלחה בינלאומית גדולה בזכות סרטי אקשן אלים מאד, טכני מאד וגדול מהחיים. המוכרים מבין אנשי הדור הזה הם ג'קי צ'אן וג'ון וו, שמאוחר יותר ייבאו את הנוסחה להוליווד עם סרטים כמו "שעת שיא" ו"עימות חזיתי".

הקולנוע הטייוואני הוא היפוך כמעט מושלם של זה ההונג-קונגי, ולעניות דעתי גם המעניין והמורכב מבין שלושת הזרמים. אם הקולנוע של הונג-קונג מתאפיין כולו בדרמה בממדים אופראיים, היוצרים הבולטים של טייוואן מתמקדים מאז שנות השמונים ב"סיפורים קטנים מהחיים" ובסגנון ריאליסטי ואיטי, לעתים באופן קיצוני. אדוארד יאנג ("אחת ושתיים"), הו הסיאו-הסיין ("עיר של עצבות"), אנג לי ("נמר דרקון") ואחרים יוצרים באופן עקבי קולנוע אישי בעל סגנון ייחודי הזוכה לשבחים ברחבי העולם.

בין לבין מצוי הקולנוע של סין הגדולה, היבשתית, שיוצריו נאלצים להתמודד עם הצנזורה ההדוקה ביותר. על אף המגבלות, ואולי בזכותן, מצליח הקולנוע הזה לשגשג בשלושת העשורים האחרונים בזכות צורות ביטוי מקוריות שלא מעוררות את זעם השלטון. רבים פנו להיסטוריה הסינית העשירה מהתקופה שבה שושלות שונות לחמו על שליטה, ובהם גם המפורסם שבבמאי סין, ג'אנג יימו ("גיבור", "להניף את הפנסים האדומים"), ואחרים פנו להיסטוריה הקרובה יותר של המלחמה עם יפן והמהפכה התרבותית ("עיר של חיים ומוות"). יש כמובן גם את אלה שממקדים את העדשה בכאן ועכשיו, ומבקרים את סין של היום, גם אם לא באופן הנושך והבוטה שאליו אנחנו רגילים בקולנוע המערבי.

סרטו של ג'ון וו "Hard Boiled" ואחרים זמינים לצפייה חינם ביוטיוב

"אפר הוא הלבן הטהור ביותר" (2018)

צ'יאו היא בתו של כורה פחם ובת הזוג של בין, בוס פשיעה בעיר דאטונג שאיבדה את עושרה עקב צניחת מחירי הפחם. רבים נוטשים את העיר אל מחוז שינג'יאנג שבמערב המדינה, אך בין השמרן מסרב לעזוב. לילה אחד בין נקלע לקטטה עם עבריינים צעירים וסופג מכות קשות עד שצ'יאו שולפת אקדח מוסתר ומצילה את חייו. המשטרה עוצרת אותה על אחזקת נשק אסור והיא נכנסת לכלא.

זוהי רק ההתחלה של הסרט - הקדמה ארוכה למסע החיפושים של צ'יאו אחרי שחרורה מהמאסר אחר בין. הבמאי ז'יה ז׳אנג-קה, מהבולטים בסין כיום וזוכה פרס "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה, מערבב בסרט ז'אנרים ואווירות. "אפר הוא הלבן הטהור ביותר" מתחיל כסרט על כנופיית פשע, ממשיך כסיפור אהבה כמעט מלודרמטי ובנקודות מסוימות הופך לדרמה ריאליסטית על מעמד חברתי בזמן ומקום מסוימים. כמו הגיבורים שלו - המוקסמים מכסף, אופנה ומתרבות המערב - הסרטים של ז'יה דומים יותר לקולנוע האמריקאי מאשר לאלה של מקביליו האסייתים. יחד עם זאת, הוא מאוד ביקורתי לגבי הצעידה הנחושה של סין לעבר הקפיטליזם והקורבנות שהיא גובה בדרך לשם.

הביקורת, כמתחייב כאמור מאילוצי הצנזורה, מרומזת ומעודנת, אך לכן גם לא מטיפנית או מפריעה לעלילה להתפתח באופן טבעי. אביה של צ'יאו מנסה לאגד את חבריו הפועלים כדי להילחם בסגירת המכרה שלו, אך היא - הצעירה המודרנית והנהנתנית - זורקת עליו כסף ואומרת לו להפסיק להיאבק. הוא העבר הקומוניסטי שננטש, היא רדיפת הממון הקרה של הקפיטליזם. בהמשך, צ'יאו מוצאת את עצמה נופלת קורבן לאותה מערכת חסרת פנים ורחמים. המדינה כולאת אותה, בין נוטש אותה לטובת הכסף הגדול, עוברים ושבים מתאכזרים אליה ומנצלים אותה. 

סין של "אפר הוא הלבן הטהור ביותר" היא מדינה מודרנית ומרשימה. המצלמה של ז'יה מקפידה להראות ערים ללא רבב ופרויקטים מתקדמים של תשתיות, אך גם כזו שבה לאדם הקטן אין על מי לסמוך. לקראת סוף הסרט, בסצינה שכביכול לא קשורה לרצף העלילה, פועלים מתקינים מצלמה מול בית קפה שצ'יאו מנהלת. כך, בעדינות, מזכיר ז'יה למי מכוונת הביקורת שלו: המפלגה ששולטת בכל, רואה הכל ומנהלת מפעל מעקב ודירוג חברתי שכמותו לא היה מעולם.

יונתן אנגלנדר | |מחוץ לפריים

אלפי סרטים וסדרות מופקים בכל שנה ורק מעט מהם מגיעים לאקרנים ולגופי השידור בישראל. בבלוג זה אנסה להציג קצת מהמבחר העצום שנשאר מחוץ לפריים עבור הצופה הישראלי: קולנוע אסייתי ואפריקאי, אינדי אמריקאי, סדרות שלא הגיעו לנטפליקס ועוד יהלומים שאפשר ללקט ברחבי הרשת.

אני בוגר החוג לקולנוע לתואר ראשון והחוג לספרות אנגלית לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. עובד כעורך בדסק החדשות של "הארץ", נשוי וגר בגבעתיים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ