מות אלברטו ניסמן אפוף מסתורין, וגם סדרה חדשה לא מפצחת אותו

חמש שנים חלפו מאז נמצאה גופתו של חוקר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994. האם נרצח? האם התאבד? במאי בריטי ניסה לפוגג את הערפל וטבע בעולם התככים של ארגנטינה

יוסי מלמן
יוסי מלמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלברטו ניסמן. נחוש, כריזמטי וגם אובססיבי שהתמכר לחיי הזוהר
אלברטו ניסמן. נחוש, כריזמטי וגם אובססיבי שהתמכר לחיי הזוהרצילום: אי־פי
יוסי מלמן
יוסי מלמן

חמש שנים חלפו מאז נמצאה גופתו של אלברטו ניסמן, החוקר הארגנטיני בפרשת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית (AMIA) בבואנוס איירס ביולי 1994, והתשובה לשאלה אם נרצח או התאבד עדיין לוטה בערפל. ניסמן נמצא ללא רוח חיים בדירתו במגדל מהודר בבירת ארגנטינה, יממה לפני שהיה אמור להציג בפני הקונגרס דו"ח מפורט שמאשים את הנשיאה דאז, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, בטיוח חקירת הפיגוע, בו נהרגו 85 בני אדם ויותר מ-300 נפצעו.

חבריו של החוקר הנחוש, הכריזמטי אך גם השנוי במחלוקת הזה, משוכנעים שסוכנים איראנים או ארגנטינים המקורבים לקירשנר רצו להשתיקו כדי לפייס את איראן. יריביו, ובראשם שר החוץ לשעבר, הקטור טימרמן, יהודי שמת לפני כשנה ממחלה קשה, טוענים כי ניסמן התאבד משום שחשש כי לא יוכל לעמוד בפני החקירה הנגדית שתומכי קירשנר תכננו לו בקונגרס.

שרשרת האירועים שקדמה להסתלקותו של התובע בן ה-51 מלאת מסתורין אף היא. ניסמן מצא את מותו בירייה אחת מאקדח ישן שהלווה לו יום קודם לכן דייגו לגורמרסינו, עוזרו ואיש אמונו המוזר משהו. לגורמרסינו טען בחקירה כי ניסמן ביקש שישיג לו אקדח משום שחשש לחייו וביקש להגן עליו ועל משפחתו. אם לא די בכך, שומרי ראשו של ניסמן לא התייצבו למשמרתם בלילה שבו מת, לטענתם על פי בקשתו המפורשת של ניסמן. הם הגיעו לדירה שעות ארוכות לאחר מכן, רק אחרי שאמו, שרה גרפונקל, השיגה להם מפתח ונכנסה עמם פנימה.

זירת הפיגוע בבואנוס איירס ב-1994צילום: רויטרס

עם סימני השאלה הרבים הללו מנסה להתמודד סדרה דוקומנטרית בת שישה פרקים בשם "ניסמן: התובע, הנשיאה והמרגל", שעלתה החודש בנטפליקס. היא לא רק מתיימרת לענות על השאלה המרכזית - האם ניסמן נרצח או התאבד - אלא גם מבקשת להתמודד עם הסיפור הסבוך שבצדה - סאגה פתלתלה, רוחשת תיאוריות קונספירציה ותככים בינלאומיים שראשיתה באותו פיגוע בבואנוס איירס.

יוצר הסדרה הוא ג'סטין וובסטר, במאי בריטי שחי בברצלונה. וובסטר הסתייע בעיתונאי שלמה סלוצקי, ישראלי ממוצא ארגנטינאי, הבקיא מאוד בפרשה וסבור כי ניסמן התאבד. יהודים ארגנטינים רבים - פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים - מתנצחים בסדרה סביב נסיבות המוות, אך דווקא את חלקה של ישראל בחקירה ובסיוע לאיסוף המידע - בחר וובסטר לגמד. תעיד על כך העובדה שלא כלל לבסוף את הראיון שהעניק לו ראש המוסד באותם ימים, שבתי שביט. וובסטר העדיף להתמקד בפוליטיקה הארגנטינאית רוויית התככים והיצרים ולקדם את העלילה כאילו היתה ריקוד טנגו - שני צעדים איטיים, שניים מהירים ושוב אחד איטי. התוצאה מבולבלת וקופצנית.

הקדימון לסדרה

עקבות לטהראן

במארס 1992 פוצץ מחבל מתאבד שפעל בשליחות חיזבאללה והמודיעין האיראני, מכונית ממולכדת בפתח שגרירות ישראל בבואנוס איירס. 29 בני אדם, בהם ארבעה עובדי השגרירות נהרגו, ויותר מ-200 נפצעו. 28 חודשים חלפו וחיזבאללה והמודיעין האיראני היכו שוב: אותה שיטה (רכב ממולכד שבו נהג לבנוני שיעי צעיר בשם חוסיין ברו) וחומר נפץ שהגיע מאותו מקור גרמו לקריסת חזית בניין AMIA בעיר.

פינוי גופתו של ניסמן מהמגדל שבו התגורר
פינוי גופתו של ניסמן מהמגדל שבו התגוררצילום: רויטרס

המוסד, יחידה 8200 של אגף המודיעין בצה"ל, שב"כ ומשטרת ישראל נרתמו לעזרת שירות הביון הארגנטינאי (SIDE) ואליהם הצטרפו גם סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (CIA) והבולשת הפדרלית (FBI). הממצאים שנאספו היו חד-משמעיים: חיזבאללה והמודיעין האיראני אחראים ישירים לפיגוע בבניין הקהילה היהודית. ב-2003, לבקשת ארגנטינה, הוציא האינטרפול צווי מעצר ל-12 דיפלומטים, אנשי מודיעין וצבא ופוליטיקאים איראנים, ובהם הנשיא האשמי אכבר רפסנג'אני, שר המודיעין עלי פלחיאן, שר החוץ עלי סלאחי, ומי שיהפוך לימים לשר ההגנה אחמד ואחידי. אגב, בניגוד לפרסומים בישראל לאחרונה, קאסם סולימאני, שהתמנה למפקד כוח קודס ב-1998, דווקא לא היה קשור לפיגוע. 

ניסמן, שהיה חבר בצוות חקירת הפיגוע מאז 1997, נכנס לתפקיד החוקר הראשי ב-2004 בעקבות התפטרות השופט החוקר חואן חוסה גליאנו. גליאנו הואשם בשיבוש החקירה אחרי שנחשף כי שיחד עד תביעה. הוא עשה זאת כדי להפליל ארבעה שוטרים מושחתים שמכרו לעבריין ממוצא ערבי את הטנדר שבו הטמינו איראנים את חומרי הנפץ שהבריחו לארגנטינה ככל הנראה באמצעות הדואר הדיפלומטי. השוטרים זוכו לבסוף וגליאנו נידון אשתקד לשש שנות מאסר. 

ניסמן נעזר במודיעין הישראלי, נפגש עם ראש המוסד מאיר דגן, התמסר לתקשורת הישראלית (בין השאר העניק ראיון גם לח"מ) והרבה להגיע להתייעצויות בארה"ב. אין ספק כי התאהב בתפקידו ובזוהר שנלווה לכך - מסיבות עיתונאים, הרצאות, שיחות לתוך הלילה, ארוחות ערב ובילויים עם חברותיו בחופים אקזוטיים. תחקיר שפרסמו העיתונאים הארגנטינים היהודים חורחה אלבוים והורסיו ורבצקי גילה כי לניסמן היו חשבונות לא חוקיים בבנקים בארה"ב, ובהם הפקידו הוא, אמו ועוזרו לגורמרסינו כמיליון דולר. לפי אותו תחקיר, כרבע מיליון דולר הועברו במספר פעימות לסניף בנק הפועלים באורוגוואי מחשבון של העיתון "ישראל היום". אמו ומקורביו של ניסמן טענו כי הכסף הצטבר מתשלומים על הרצאות וארגון כינוסים. ישראל היום לא סיפק אז תגובה לתחקיר. "חשאי" פנה שוב לעיתון ותגובתו תובא לכשתתקבל.

ראספוטין של הביון

למרות אורח חייו והאובססיה שבה לקה, אין ספק כי ניסמן פעל ללא לאות ובאומץ לב להוכחת האחריות האיראנית לפיגוע. לצדו פעלה דמות חשובה נוספת - אנטוניו "חיימה" סטיוסו, שהוא "המרגל" בסדרה. סטיוסו היה איש מודיעין צעיר בשירות הביטחון של החונטה ששלטה בארגנטינה בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים. לאחר מכן, התקדם בסולם הדרגות ובהדרגה הפך לדמות עוצמתית מאוד במערך הריגול הנגדי והיה בעל ברית של ניסמן. ב-CIA היו מי שכינו אותו "ראספוטין הארגנטיני", כלומר יועץ ומקורב בכיר הנוהג לאסוף חומרים על שרים ונשיאים ומאיים לסחוט אותם אם לא "ילכו בתלם".

ג'סטין וובסטר. ויתר על הראיון עם שבתי שביט
ג'סטין וובסטר. ויתר על הראיון עם שבתי שביטצילום: Felipe Dana/אי־פי

זמן מה לפני שניסמן מת, התראיין סטיוסו לטלוויזיה הארגנטינאית והאשים את הנשיאה קירשנר ושר החוץ שלה טימרמן כמי שזוממים למסמס את חקירת הפיגוע, להיכנע ללחץ האיראני, לבטל את צווי המעצר הבינלאומיים ולהקים ועדת חקירה משותפת לשתי המדינות. זמן מה לאחר הראיון נמלט סטיוסו לארה"ב מחשש לחייו ולימים שב לארצו. לאחר מותו של ניסמן נמצאה בדירתו טיוטה לכתב אישום נגד קירשנר שנועד להביא להדחתה.

דמות מעניינת ולא פחות חידתית בפרשת ניסמן היא זו של טימרמן המנוח. הוא היה בנו של חקובו טימרמן, עיתונאי יהודי מוערך שנעצר בתקופה החונטה, עונה והואשם בין השאר בקשר עם ארגון גרילה שמאלני ששיתף פעולה עם אש"ף. התערבות ממשלת ישראל, שבאותה עת סיפקה נשק לחונטה, הביאה לשחרור טימרמן האב והוא הוטס לישראל. בזמן מלחמת לבנון הראשונה הפנים טימרמן האב כי השקפת עולמו מנוגדת לזו של ממשלת בגין והיגר לארה"ב עם שניים מבניו. בנו השלישי נותר בארץ. בישראל רבים ראו בטימרמן האב באותם ימים אדם כפוי טובה. הקטור, על כל פנים, שב לארגנטינה, הפך לימים לדיפלומט ושימש בין היתר כשגריר בוושינגטון. הטענה המרכזית נגדו היא שפעל יחד עם קירשנר להקמת ועדת החקירה המשותפת עם האיראנים ולשם כן אף נפגש עם שר החוץ סלאחי.

קירשנר בקונגרס בבואנוס איירס, דצמבר 2017
קירשנר בקונגרס בבואנוס איירס, דצמבר 2017צילום: MARCOS BRINDICCI/רויטרס

לא פחות משבעה מנשיאי ארגנטינה נשאבו אל סערת הפיגועים בבואנוס איירס ולתוצרי הלוואי שלהם. הבולטים היו קרלוס מנם, שכיהן בעת הפיגועים, נחשד בטיוח ובשיבוש החקירות ולבסוף נידון לשבע שנות מאסר על הברחת נשק אחרת בכלל; נסטור קירשנר, שמינה לימים את ניסמן לחוקר הראשי; וכריסטינה פרננדס דה קירשנר, אז רעייתו של נסטור וכיום אלמנתו, שתמכה בניסמן בראשית הדרך אך בשלב מסוים שינתה את עורה כלפיו, כנראה בכדי לפייס את איראן, ולבסוף נחשדה בטיוח החקירה ואף במעורבות במותו.

במאבק בין המצדדים בטענה שניסמן נרצח לבין המצדדים בהתאבדות, זוכים הראשונים לרוב בולט. גם קירשנר, שטענה מיד אחרי המוות כי ניסמן התאבד, שינתה אחר כך את גרסתה ואמרה שלדעתה סוכנים של הביון הארגנטינאי התנקשו בחייו. כך או אחרת, הסדרה "התובע, הנשיאה והמרגל" לא מצליחה לפענח את תעלומת המוות וספק אם האמת סביב הפרשה תצא אי פעם לאור.

יוסי מלמן

יוסי מלמן | |חשאי

עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון כל חיי המקצועיים - 45 שנים. מחברם של עשרה ספרים בנושאים אלה בארץ ובעולם, ובערוב ימי גם יוצר דוקומנטרי.

ושכחתי את הדבר הכי חשוב - למרות גילי המופלג (69), התקף לב ושבץ מוחי קל, אני ממשיך לרוץ (באישור הרופאים עמם אני מתלוצץ).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ