מסע ההכפשה של אלי זעירא נגד אשרף מרואן

הראיון ב"מוסף הארץ" עם האיש שהפעיל את גדול המרגלים שהיו לישראל, עורר הדים רבים. בעקבות כך, זווית נוספת שלא נדונה בכתבה וקשורה למאמץ של ראש אמ"ן לשעבר להביא לחשיפת הסוכן

יוסי מלמן
יוסי מלמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מרואן בשנות ה-90. "המרגל הכי חשוב שהיה לנו", אומר דובי
מרואן בשנות ה-90. "המרגל הכי חשוב שהיה לנו", אומר דוביצילום: AFP
יוסי מלמן
יוסי מלמן

בסוף השבוע פרסמתי במוסף "הארץ" את סיפורו של דובי, קצין האיסוף של המוסד, שגייס ב-1970 את ד"ר אשרף מרואן להיות סוכן של ישראל והפעילו במשך 28 שנה. מרואן היה חתנו של נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל-נאצר, ושימש כיועצו הקרוב ואיש אמונו של מחליפו, אנואר סאדאת. לאורך שנים הוא סיפק מידע מדויק ואמין על כוונותיה של מצרים, יכולותיה והכנותיה למלחמה. יומיים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור העביר מרואן לדובי, ויום לאחר מכן גם לראש המוסד דאז, צבי זמיר, את ההתראה על כך שהמלחמה עומדת לפרוץ.

עד לאותה שבת של 6 באוקטובר 1973, טען אלי זעירא, ראש אמ"ן באותם ימים, בשאננותו וביהירותו, כי הסבירות למלחמה עודנה "נמוכה". הסיבה מרכזית שבעטייה החליט דובי להתראיין כעת, היא הניסיון להפריך את טענתו הכוזבת והמניפולטיבית של זעירא לפיה מרואן הוא סוכן כפול.

בכתבת המוסף התייחסתי לדובי, לקשר שניהל עם מרואן ומה הניע אותו לבגוד במולדתו, ופחות למאמץ שניהל זעירא לחשוף את מרואן ולהוקיעו. הכתבה עוררה הדים רבים ולכן אני מבקש להתייחס בפוסט זה גם לסוגיית חשיפתו של מרואן, וזאת על אף שכל החומרים בנושא כבר פורסמו ונדונו.

השם נחשף

סיפור חשיפתו של אשרף מרואן מתחיל אחרי 20 שנות שתיקה מוחלטת, שבהן היה נדמה כי זעירא מקבל על עצמו את האחריות לכישלון המודיעין של מלחמת יום כיפור. אלא שאז הוא הפך את עורו ובשני העשורים הבאים הוא הפיץ בפגישות סגורות עם עיתונאים, סופרים וחוקרים באקדמיה את הטענה כי המקור המצרי היה סוכן כפול, כמו גם רמזים עבים שמדובר במרואן. בכך הפר גם את חובת הסודיות שאליה היה מחויב מתוקף תפקידו הרם ושעליה חתם במסמכים רשמיים.

את הניסיון הפומבי הראשון עשה זעירא בספרו "מיתוס מול מציאות - מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים" מ-1993. הוא טען אז כי המקור היה "סוכן כפול". השם אשרף מרואן הופיע בכתב היד שהגיע לעיתונאי-עורך רמי טל, אך הצנזורה פסלה את פרסומו. משום מה, הצנזורה לא פסלה קטע אחר בספר שבו מתוארת פגישה חשאית שהתקיימה באוגוסט 1973 בין סאדאת לפייסל מלך סעודיה. באותה פגישה מסר הנשיא המצרי למלך על כוונתו לצאת למלחמה בקרוב. זעירא ציין כי רק שלושה אנשים השתתפו באותה פגישה וכי אחד מהם הוא המקור שסיפר עליה לג'פרי רובינסון, מחבר הביוגרפיה על שר הנפט הסעודי זאכי יאמאני.

על כל פנים, כמה שורות אחר כך, באותו קטע בספר, האשים זעירא את מי שכינה "המידע" (בהתכוונו למרואן - י.מ.) בהונאה ברורה מכיוון שלא מסר על הפגישה. כל מי שהמשיך מנקודה זו אל ספרו של רובינסון ובודק מי היה המקור על אותה פגישה, היה מגלה שמדובר במרואן. זמן מה אחרי הפגישה בסעודיה, נפגש דובי עם מרואן ושמע ממנו את מלוא הפרטים. כהרגלו, הוא חיבר על כך דו"ח מפורט ("כתבה" בעגת המודיעין) והעביר אותו לזמיר. לפיכך, עדותו של דובי סותרת לחלוטין את טענת זעירא כאילו מרואן לא דיווח על הפגישה, שהתקיימה כאמור שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה.

זמיר (מימין) טען שזעירא (משמאל) פעל ללא לאות להדלפת שמו של מרואן
זמיר (מימין) טען שזעירא (משמאל) פעל ללא לאות להדלפת שמו של מרואןצילום: צביקה ישראלי/לע"מ, דובר צה"ל

בהמשך החל זעירא לטפטף באוזני כל מי שרק רצה לשמוע שהמקור הוא מרואן. ב-1998 פרסם העיתונאי רונן ברגמן מאמר לפיו המקור המצרי היה סוכן כפול ובכך קיבל את עמדת זעירא. לפי זמיר, ברגמן העביר לו לתגובה טיוטה של המאמר בו הוזכר שמו של מרואן וכי ברגמן אמר לו בשיחה טלפונית שקיבל את השם מזעירא. גם ד"ר אפרים כהנא, איש אקדמיה וחוקר בתחומי המודיעין והביטחון הלאומי, נפגש עם זעירא ושמע מפיו את השם מרואן.

אחר כך הגיע לזעירא ד"ר אהרון ברגמן, מרצה ישראלי בקינגס קולג' שבלונדון. לימים הוא סיפר לח"מ כי במסגרת תחקיר לספר ולתוכנית של BBC הוא נפגש ב-1997 עם זעירא, וזה סיפר לו כי המקור המצרי הונה את ישראל. ברגמן הדגיש בשיחה איתי "אלי סירב בתוקף למסור לי את שמו", אך לדבריו, לאחר שהמשיך לחקור בנושא - הגיע בעצמו למסקנה שמדובר במרואן. בכדי לקדם את ספרו, פרסם ברגמן מאמרים שבהם החל לכנות את המקור בכינויים וברמזים עבים ודי שקופים עבור מי שהתעניינו בפרשה, למשל ה"מחותן".

אחד המתעניינים הללו היה עיתון מצרי קטן, שפרסם כי הרמזים של ברגמן מכוונים למרואן. העיתון ביקש את תגובתו וזה השיב: "זהו ספור בלשי מטופש". העיתון הממסדי "אל-אהרם" נכנס אף הוא לנושא ופנה בדצמבר 2002 לתגובה מברגמן על דברי מרואן. ברגמן, ביהירותו, ענה כי אכן התכוון למרואן ולכך ששימש סוכן כפול. זו היתה הפעם הראשונה שישראלי פרסם בפומבי את השם.

אנואר סאדאת עם ראש המטה המצרי סעאד אל־שזי במהלך מלחמת יום הכיפורים
אנואר סאדאת עם ראש המטה המצרי סעד א־שאזלי במהלך מלחמת יום הכיפוריםצילום: Ann Ronan Picture Library / Photo12 / AFP

כמה חודשים לפני כן, ב-6 במאי 2002, ראיין העיתונאי האמריקאי הווארד בלום את זעירא לצורך ספר שכתב על המלחמה. מיד לאחר הפגישה, הוא נפגש עם פרופ' אורי בר-יוסף, שחקר את הפתעת המלחמה, וסיפר לו שכל מה שזעירא היה מעוניין לדבר עליו היה "הסוכן הכפול". זעירא הפנה את בלום לזכרונות של רמטכ"ל צבא מצרים, סעד א-שאזלי, ובהם, כך על פי זעירא, נזכר שמו של מי שהוא המשיך לכנות "הסוכן הכפול". בלום עיין בספר ומצא את שמו של מרואן. בדומה לרונן ברגמן, אהרון ברגמן, כהנא ובלום, גם אחרים ששמעו את טענותיו של זעירא אימצו אותן וטענו כי מרואן היה סוכן כפול.

בוררות קטלנית

בצעד של ייאוש ובניסיון למזער נזקי ההדלפות וחשיפת הסוד, מיהר סא"ל (במיל') זוסיה קניאזר, ששימש בעבר כראש ענף מצרים באמ"ן, לספריה באוניברסיטת תל-אביב. הוא מצא את ספרו של א-שאזלי (שתורגם לעברית) וחתך ממנו את שני העמודים שבהם נזכר שמו של מרואן. אלא שהספר של הרמטכ"ל המצרי התפרסם גם באנגלית. דובי וזמיר פנו אל ראש המוסד דאז, מאיר דגן, וביקשו את התערבותו כדי להגן על מרואן, או כפי שכונה במוסד (והיו לו כעשרה כינויים) "המלאך". בדיונים במוסד תמכו ראשי אגף "צומת" (האחראי על הפעלת סוכנים) בדרישה לפתוח בחקירה נגד זעירא וטענו כי הנזקים שגרם יפגעו ביכולת לגייס בעתיד סוכנים. דגן התנגד ואמר כי מוטב לא להגיב. הוא קיווה שבדרך זו יירד הנושא מסדר היום ויימנעו נזקים ביטחוניים נוספים.

ב-2004 פרסם זעירא מהדורה מעודכנת לספרו ובו כבר נקב במפורש בשמו של מרואן. הוא גם התראיין בטלוויזיה לדן מרגלית וציין כי הוא היה סוכן כפול. כעבור שבוע התראיין זמיר למרגלית, האשים את זעירא בהדלפה וכינה אותו "שקרן". זעירא תבע את זמיר בגין לשון הרע ובהמשך הסכימו השניים להעביר את עניינם לבוררות בפני השופט העליון לשעבר תיאודור אור.

עוד קודם לכן באוקטובר 2003 פנו שני אנשי אמ"ן לשעבר, אל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי ותא"ל (במיל') עמוס גלבוע, לשר הביטחון דאז שאול מופז בדרישה לפתוח בחקירה נגד זעירא. לתדהמתם, מופז דחה את פנייתם והציע להם, כאזרחים מן השורה, להתלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז. בספטמבר 2004 הגישו השניים את התלונה ואליה הצטרף גם זמיר. את התיעוד שעל בסיסו הוגשה התלונה סיפק פרופ' אורי בר יוסף, שיחבר לימים את הספר "המלאך". למרות תזכורות רבות, התלונה נותרה כאבן שאין לה הופכין על שולחנו של מזוז, כמו גם על זה של מחליפו יהודה וינשטיין.

דוד אלעזר (מימין) ולצדו אלי זעירא ובכירי צה"ל בדיון במלחמה
דוד אלעזר (מימין) ולצדו אלי זעירא ובכירי צה"ל בדיון במלחמהצילום: ארכיון צהל במשרד הביטחון

ב-7 ביוני 2007 פרסם השופט אור את החלטתו בבוררות שבין זעירא לזמיר, ובה קבע במפורש כי ראש המוסד דיבר אמת כשהאשים פומבית את ראש אמ"ן בהדלפת שם המקור, ולכן לא הוציא את דיבתו. אור, שהזכיר בעצמו את השם אשרף מרואן בפסק הבוררות, מצא גם כי רונן ברגמן תיאם את עדותו בתיק עם זעירא. אם גורמי ביטחון המידע היו עירניים מספיק, הם היו צריכים לדאוג ששמו לא יופיע בפסק הדין הפומבי הזה. אבל, מכיוון שאז, כמו גם היום, אין חלוקת סמכויות ברורה בין הגורמים לאבטחת המידע בישראל, נפל הנושא בין כיסאות הצנזורה, מלמ"ב, שב"כ, מחלקת ביטחון מידע של אמ"ן, המוסד ומערכת המשפט. 

20 ימים אחרי פסק הבוררות מצא מרואן את מותו בלונדון בנסיבות מסתוריות. גופתו נמצאה מוטלת על שיחי שושנים צהובות בחצר בניין הדירות שבו התגורר. חקירת המשטרה לא הצליחה לקבוע אם הוא נפל ממרפסת דירתו, התאבד או שמא נדחף אל מותו. מרבית הגורמים בקהילת המודיעין בישראל סבורים כי עיתוי מותו של מרואן (מיד אחרי פרסום פסק הבוררות) אינו מקרי. לדעתם, סוכנים של המודיעין המצרי רצחו את מרואן על שבגד במולדתו וניסו לביים זאת כהתאבדות.

גלבוע, לנגוצקי וזמיר המשיכו ללחוץ על הפרקליטות לנקוט הליכים פליליים נגד זעירא, וכשנה אחרי מותו של מרואן, באוגוסט 2008, הורה פרקליט המדינה למשטרה לפתוח בחקירה נגד ראש אמ"ן לשעבר. את החקירה ניהל סנ"צ ירון לונדון, ראש המפלג הביטחוני ביאחב"ל, והיא היתה קצרה, מהירה "ודי פשוטה" כפי שהגדיר זאת מקור במשטרה. בסיומה הומלץ להעמיד לדין את זעירא בגין עבירות ביטחון וחשיפת סודות מדינה.

למרות זאת, ויינשטיין המשיך לגרור רגלים. רק ביולי 2012, כשמונה שנים לאחר הגשת התלונה וארבע שנים אחרי חקירת המשטרה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לא יגיש כתב אישום נגד זעירא וגנז את התיק. וינשטין כתב כי אף שאין לגרוע "מחומרת המעשים", החליט להתחשב בגילו של זעירא (84) ובכך שמדובר באדם "עתיר עשיה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת ביטחונה". לזמיר בן ה-94 ולדובי בן ה-86 לא היה ספק אף פעם שזעירא, במאמציו הבלתי נלאים לחשוף את שמו של מרואן ולהכפישו, הביא למותו.

אלי זעירא סירב להתייחס לנושא.

יוסי מלמן

יוסי מלמן | |חשאי

עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון כל חיי המקצועיים - 45 שנים. מחברם של עשרה ספרים בנושאים אלה בארץ ובעולם, ובערוב ימי גם יוצר דוקומנטרי.

ושכחתי את הדבר הכי חשוב - למרות גילי המופלג (69), התקף לב ושבץ מוחי קל, אני ממשיך לרוץ (באישור הרופאים עמם אני מתלוצץ).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ