סוד כמוס לנצח נצחים בחסות מירכאות

זה יותר מ-30 שנה נשמרת באפלה פרשה ביטחונית בחסות אמ"ן וביהמ"ש, בטענה כי הזמן אינו מפיג את הנזק שהיא גורמת. השבוע הותר לספר שיש בכלל פרשה כזו, אך זו שמחת עניים מאוד לא משמחת

יוסי מלמן
יוסי מלמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית המשפט העליון בירושלים. לשוות לחוות דעת מראית עין של חוות דעת
בית המשפט העליון בירושלים. לשוות לחוות דעת מראית עין של חוות דעתקרדיט: אתר בית המשפט העליון
יוסי מלמן
יוסי מלמן

בית המשפט העליון אישר השבוע להסיר צו איסור פרסום גורף על עצם החלטה סודית שלו עצמו, שעניינה פרשה ביטחונית סודית שהתרחשה לפני יותר מ-30 שנה. פרטי הפרשה עצמה חסויים.

זה נשמע לרגע כמו סצנה מ"המשפט" של פרנץ קפקא. ברומן הנודע מתואר הליך משפטי לא ברור, במערכת משפט מיוחדת שטיבה סתום וסבוך, ובה חלק מהמתדיינים עומדים חסרי אונים מולה. כך מתנהלת פחות או יותר גם מערכת המשפט הישראלית בכל הקשור לסוגיות ביטחוניות. מערכת הביטחון והפרקליטות ממהרים לבקש צווי איסור פרסום; השופטים נענים ברצון, שלא לומר בחדווה; רוב הדיון נעשה במעמד צד אחד, ואילו הצד השני מתבקש לצאת מהאולם והדלתות ננעלות בפניו. "הנעילה" הזו היא בעצם נעילה כפולה, משום שאפילו אם שני הצדדים משתתפים ונוכחים, הדיון עצמו הרי מתקיים בדלתיים סגורות.

"המשפט" של קפקא ליווה אותי ואת העיתונאי דורון גלעזר במשך כשנה, מאז הגשנו באמצעות הפרקליטים שלנו, עורכי הדין שלומי זכריה ומיכל זיו, את הבקשה להסרת צו איסור הפרסום המוזכרת בראשית הכתבה. הצו הוצא במקורו בשנות השמונים בעת הליך פלילי נגד פלוני, שבמהלכו נחשפה פרקטיקה, ספק חוקית, שלדעת רבים השחיתה את המערכת הצה"לית. הפלוני, שיוצג על ידי עו"ד אלעד מן, תמך בבקשה. מדובר באדם שהורשע בעבירות ריגול. שמו, פרטים על משפחתו ועליו בכל הקשור לפרשה, ממשיכים להיות חסויים. צה"ל יוצג בדיון בידי עו"ד שלומי אברמזון מפרקליטות המדינה.

נועם סולברג
נועם סולברגצילום: אתר בתי המשפט

גלעזר היה בעבר עורך "כל העיר", עורך "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", עורך "עובדה" ועורך ראשי משותף ב"מעריב". הוא ואני מכירים היטב את פלוני ואת הפרשה, שהיא למעשה נספח בשולי ההליך הפלילי שבגינו הוא הורשע. מזה שני עשורים אנו מנסים לאפשר את פרסום הפרשה, אך נכשלים שוב ושוב. פעם אנו נבלמים בידי הצנזורה ופעם בידי בתי משפט, כולל בג"ץ. זה קרה כשבדיון ישבו שופטים הנחשבים "ליברלים" וגם שופטים הנחשבים "שמרנים". כשהדברים נוגעים למערכת הביטחון - אין שום הבדל. כולם קונים בשתי ידיים את טיעוני המערכת, גם כשמדובר בפרשות היסטוריות מלפני 30, 40, 50 או 60 שנה, וגם אם הסיבה היחידה שמניעה את המערכת להתנגד לפרסום באמתלה של "ביטחון המדינה", היא תחושת הבושה על מעשים שדגל שחור אמור היה להתנוסס מעליהם.

המכהן מנצח

בדיון, שהתקיים ביוני 2019, הצגנו בפני השופטים נעם סולברג, דוד מינץ ואלכס שטיין את טענתנו כי ניתן לפרסם את הפרשה או חלקים ממנה "נוכח חלוף הזמן, החשיבות הציבורית הרבה, העניין הציבורי המובהק, והעובדה שחלק מהפרטים שנאסר על פרסומם נחשפו בכלי תקשורת בעולם". לבקשתנו צירפנו חוות דעות מפורטות של אלוף לשעבר ששירת בין השאר באמ"ן, קצין נוסף בדרגת אל"מ ששירת באמ"ן, מנכ"ל לשעבר של משרד החוץ, ושל כמה מומחים מהאקדמיה בעלי מוניטין וניסיון רב בענייני מודיעין, ביטחון, העולם הערבי ויחסי החוץ של ישראל. כל חוות הדעת האלה קבעו מפורשות ש"אין חשש כי הפרסום המתבקש יביא לפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה".

השופט דוד מינץ
השופט דוד מינץצילום: תומר אפלבאום

ראש אמ"ן, אלוף תמיר היימן, התייצב לדיון בבקשה שלנו. הוא שמע את טענותינו. לאחר מכן, הוצאנו מהאולם והוא טען בפני השופטים. לאחר כשעה הוחזרנו לאולם. ראש אמ"ן הסביר לשופטים (תמצית דבריו הותרו לפרסום על ידי השופטים - י.מ) כי "ישנם טעמים כבדי משקל להותרת צו איסור הפרסום על כנו, כפי שהוא, גם בעת הנוכחית, משיקולים של שמירה על ביטחון המדינה". עוד טען כי "אין במעבר הזמן מאז מתן הצו (כלומר לפני יותר מ-30 שנה - י.מ) כדי להקהות את העוקץ ממנו ואת הנחיצות בו". הוא גם השיב על שאלות השופטים והגדיר את המידע שמסר לבית המשפט "סודי ביותר" ועל כן "מדרך הטבע לא היה יכול לפרט במסגרת זו".

בגמר הדיון הודיעו לנו השופטים כי ימסרו לצדדים את החלטתם. כעבור כחצי שנה, ב-1 בדצמבר 2019, הם עשו זאת במסמך לקוני של שניים ורבע עמודים, נטול כל הנמקה לגופו של עניין. השורה התחתונה שלו היא שבקשתנו להסיר את צו איסור הפרסום או לצמצמו - נדחתה. "השתכנענו כי צמצום הצו, ודאי הסרתו, עלול בהסתברות קרובה לוודאית לפגוע באינטרסים ביטחוניים חיוניים של המדינה", כתבו. בהתייחס לחוות הדעת שהגשנו, הכניסו השופטים את הביטוי חוות הדעת למירכאות ("חוות הדעת") כמו היו אלו מראית עין של חוות דעת. לעומת זאת, את עמדתו של ראש אמ"ן, שניתנה כאמור בדלתיים סגורות, הם אימצו ללא פקפוק. המירכאות הללו הם כל הסיפור בקליפת אגוז. השופטים לעולם מכבדים ומסכימים עם מי שמכהן. מי שהיה, מי שכיהן, מי שפרש, גם אם היה בעל מעמד שווה ומילא תפקיד דומה - אינו נחשב. גם לא מומחים בעלי שם עולמי.

השופט אלכס שטיין
השופט אלכס שטיין בטקס ההשבעהצילום: אוליבייה פיטוסי

לזכותם של השופטים והפרקליט אברמזון יאמר כי הם נענו לבקשתנו והסכימו שלפחות ההחלטה מלפני כחודשיים, תותר השבוע לפרסום. מסיבה זו אני יכול לכתוב את מה שכתבתי כאן. גם זה משהו. שמחת עניים. חשוב לי להדגיש כי הפוסט הזה נכתב לא מתוך כעס על כך שנוצחנו או מתוך רצון לפגוע במערכת הביטחון, בפרקליטות או בשופטים. ההיפך הוא הנכון. אם יש בדבריי משום ביקורת היא מתוך תחושת צער על שמדינת ישראל, המתיימרת להיות דמוקרטיה מערבית על ערכיה המסורתיים, ממשיכה גם בסוף העשור השני למאה ה-21 לעמוד לדום למשמע המלים "ביטחון המדינה". זאת, חרף הצביעות שבה נוהגת מערכת הביטחון, השולטת בצורה מניפולטיבית במידע. ברצותה היא אוסרת על פרסום פרשיות עבר, גם אם אין בהן פגיעה של ממש בביטחון או ביחסי החוץ; ברצותה היא מתירה לפרסם מבצעי חיסול סודיים באופן שנועד לשרת אינטרסים זרים, פוליטיים או אישיים של גורמים כאלה ואחרים. 

בימים שבהם מבקשים גורמים בישראל לספח שטחים כבושים ומסתכנים בלעורר את זעמו של העולם הערבי בכלל, ושל בעלת בריתה החשובה מצרים בפרט, יש במערכות הביטחון והמשפט מי שגורסים כי סיפור ישן נושן עלול להזיק יותר. הוא אכן הוא עלול להזיק יותר, אך לא ליחסי החוץ שלנו, כי אם למוניטין של אנשים שפעלו במחשכים, בניגוד לחוק, וגרמו נזקים קשים למי שעסקו במלאכה. זו כנראה הסיבה המרכזית לכך שהם מנסים, שוב ושוב, להסתירו. קצינים בכירים ופרקליטים הם לא רק שותפים לסוד שלאיש אסור לדעת אותו - בזכות הסוד, הם גם יכולים, בתואנות שווא לטייח פרשות מביכות.

יוסי מלמן

יוסי מלמן | |חשאי

עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון כל חיי המקצועיים - 45 שנים. מחברם של עשרה ספרים בנושאים אלה בארץ ובעולם, ובערוב ימי גם יוצר דוקומנטרי.

ושכחתי את הדבר הכי חשוב - למרות גילי המופלג (69), התקף לב ושבץ מוחי קל, אני ממשיך לרוץ (באישור הרופאים עמם אני מתלוצץ).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ