הקורונה לא לוקח ברצינות את נתניהו, גם המכון הביולוגי לא

מאחורי החומות בנס ציונה לא עוסקים בפיתוח חיסונים לרווחת הציבור. עשו זאת אמנם פעמיים בעבר, אבל הוראת רה"מ להקים "מפעל חיסונים" בעקבות ההתפרצות בסין היא ספין במקרה הטוב

יוסי מלמן
יוסי מלמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
המכון הביולוגי ב-2007. הוקם כחלק מחיל המדע של צה"ל
המכון הביולוגי ב-2007. הוקם כחלק מחיל המדע של צה"לקרדיט: דן קינן
יוסי מלמן
יוסי מלמן

הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אתמול (ראשון) כי הורה על הקמת "מפעל חיסונים" נגד הנגיף קורונה והנחייתו למכון הביולוגי לפעול כי "אולי אם ישראל תעבוד מספיק מהר, עם התקצוב הראוי, ועם המדענים המוכשרים שיש לה, יכול להיות שגם בעניין הזה היא תקדים את העולם" - היא היסחפות במקרה הטוב ועוד הצהרה פופוליסטית חסרת כיסוי שלו במקרה הרע.

הציוץ של נתניהו

נכון, מדעני המכון - כימאים, ביולוגים, מיקרוביולוגים, מהנדסים וטכנאים - נמצאים בחזית המדע בתחומם, אבל המכון הביולוגי הוא גוף קטן (כ-300 עובדים) עם תקציבים מוגבלים בוודאי ביחס למכונים דומים במערב, ברוסיה ובסין. יתרה מכך, המכון הביולוגי אינו עוסק במחקר ופיתוח של תרופות, נוגדנים וחיסונים לרווחת האוכלוסייה בישראל, קל וחומר העולם כולו. מטרתו הרשמית היא פיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי וכימי.

לפי פרסומים זרים, במכון עוסקים, או לפחות עסקו בעבר, גם בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים. לפחות פעמיים נחשפו מבצעי חיסול שיוחסו למוסד ובהם נעשה שימוש ברעלים. ב-1997, אחרי ניסיון ההתנקשות בחייו של חאלד משעל, הודתה ישראל בפעולה ואף הצילה את חייו כשהעבירה לירדן נסיוב נגדי שנועד במקור ללוחמים. ב-2010 חוסל בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח, שעסק בהברחות נשק מאיראן לרצועת עזה, בבית מלון בדובאי בעזרת רעל. ב-1992 דיווח "ניו יורק טיימס" כי על סיפון מטוס התובלה של אל על שהתרסק באמסטרדם היו 189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין. היעד היה המכון הביולוגי. פרשה מטלטלת אחרת בעברו של המכון התרחשה ב-1983, אז נחשף כי סגן המנהל מרקוס קלינגברג שימש כמרגל של המודיעין הסובייטי. יחד עם אשתו וונדה, העביר קלינברג לבריה"מ את כל סודות המכון, כולל תרביות.

המכון הביולוגי ב-2005. בית רחב מידות שהיה שייך לאפנדי ערבי ומאז הוקמו בסביבתו מעבדות
המכון הביולוגי ב-2005. בית רחב מידות שהיה שייך לאפנדי ערבי ומאז הוקמו בסביבתו מעבדותצילום: ניר שמול

המכון הביולוגי נוסד ב-1952 כחלק מחיל המדע של צה"ל ולאחר מכן הפך לגוף אזרחי. הוא פועל בבית רחב מידות שהיה שייך לאפנדי ערבי שהחזיק אדמות בלב הפרדסים של נס ציונה. מאז, הוא גדל והתרחב, הוקף בחומה והוקמו בו מעבדות לתחומי המחקר השונים ובית גידול לחיות שעליהן מתבצעים ניסויים. המכון כפוף מנהלית למשרד ראש הממשלה, אך הוא נמצא בקשר הדוק עם משרד הביטחון באמצעות העוזר המיוחד של השר לאמצעים מיוחדים (אמ"מ).

נכון להיום ידוע רק על שני מקרים שבהם עסקו מדעני המכון בפיתוח חיסונים לרווחת הציבור. הראשון היה בהדברת שלושת זני הנגיף פוליו (שיתוק ילדים) בשנים 1956-1957. ישראל היתה אז למדינה השלישית בעולם (אחרי ארה"ב ודנמרק) שהשיגה יכולת להתמודד עם המגיפה. מפתח החיסון היה הבקטריולוג פרופ' נתן גולדבלום, שפעל ממעבדה בבית החולים צהלון (דג'אני) ביפו כחלק מעבודת המכון. גולדבלום וצוותו, בהם ד"ר תמר גוטליב-סטימצקי, רכשו את הידע ואת הזנים המוחלשים בדרך לא דרך בארה"ב ושיטות הייצור הסתמכו על ניסיונו של פרופ' יונה סאלק.

בדיקת חום לתושב בווהאן, שלשום
בדיקת חום לתושב בווהאן, שלשוםצילום: CHINA DAILY/רויטרס
נוסעים בשדה התעופה בבנגקוק, בסוף השבוע
נוסעים בשדה התעופה בבנגקוק, בסוף השבועצילום: Gemunu Amarasinghe/אי־פי

המקרה השני היה בפיתוח החיסון למחלת הגחלת (אנתרקס) בראשית שנות התשעים. שם הקוד של ההחלטה למצוא מענה למחלה הזיהומית היה "עומר 2" והיא התקבלה על רקע החשש שעיראק, תחת משטרו של סדאם חוסיין, פיתחה נשק ביולוגי שכולל שימוש בחיידקי גחלת. לימים התברר כי מי שהפך למנהל המכון, ד"ר אביגדור שפרמן, שאנתרקס היה תחום התמחותו, עשה יד אחת עם משרד הביטחון ועם קצין רפואה ראשי דאז, תא"ל גיורא מרטונוביץ', וביצע את הניסויים לבדיקת יעילות החיסון על 800 חיילים תוך הפרת אמנת הלסינקי המגדירה כיצד, מתי ועל מי מותר לבצע ניסויים בבני אדם. אותם חיילים (8200, צנחנים ויחידות נוספות, אך לא טייסים) היו לשפני ניסוי בלי שידעו על כך.

חשיפת הפרשה עוררה סערה ציבורית ובעקבותיה הוקמו ועדות בדיקה וחודדו נהלים. שפרמן והאחרים לא נענשו. לימים טענו בכירים במכון הבילוגי כי פיתוח וייצור החיסון לאנתרקס היה פרי גחמה של שפרמן, שהשקיע בכך סכומי כסף עצומים ומיותרים משום שהיה ניתן לפתח ולרכוש את החיסון בארה"ב. אגב, סגנון ניהולו הקשוח של שפרמן (המשיך עד 2013) הוביל להתערערות יחסי העבודה במכון, הפגנות, תביעות ואפילו השבתת פעילות.

ד"ר אביגדור שפרמן
ד"ר אביגדור שפרמןצילום: מוטי קמחי

מאז מינויו של פרופ' שמואל שפירא למנהל המכון, הוא נהנה משקט תעשייתי. אבל מכאן ועד פיתוח חיסונים שונים לנגיפים כמו קורונה או סארס בעבר - המרחק רב. פיתוחים כאלה דורשים תקציבי עתק שרק ענקיות פרמצבטיקה או מכוני המחקר הגדולים בעולם יכולים להרשות לעצמם. פיתוח חיסונים לזני שפעת דורש גידול נגיפים בתאים או ביצים בתנאי בידוד, אח"כ לחסן בעלי חיים כדי לבדוק את מידת היעילות ואח"כ לבצע ניסויים קליניים בבני אדם בכמה שלבים. בתנאים האופטימליים ביותר זה יקח לפחות שנה. יתרה מכך, לישראל אין את הניסיון בייצור חיסונים נגד נגיפים ולא עסקה בכך למעט במקרי הפוליו והאנתרקס.  

גם ב-2003, עם התפרצות הנגיף סארס, הודלף כאילו המכון הביולוגי ומשרד הביטחון בודקים את האפשרות לפתח חיסון בישראל. בתקשורת מיהרו לדווח על כך, אך זה לא קרה אז וזה לא יקרה גם הפעם. תשאלו, אז איך הצליחו בזמנו לפתח ולייצר במכון את החיסון לאנתרקס? התשובה טמונה בהבדל הגדול שבינו לבין הנגיף קורונה. במקרה של האנתרקס היה קל יותר לגדלו והחיסון היה למעשה העתק של חיסון אמריקאי. גם אז, פיתוח החיסון לקח שש-שבע שנים. חבל שנציגי משרד הבריאות והמכון הביולוגי, שהגיעו לדיון בממשלה על בהלת הקורונה ויודעים את האמת, העדיפו לשתוק ולשתף פעולה עם נתניהו במצג השווא הזה.

מהמכון הביולוגי נמסר: "המכון הביולוגי הוא גוף מחקר ופיתוח מוביל בעל ניסיון רב שנים ביצירת חיסונים ותרופות. מדענים מובילים מהאקדמיה בארץ ובעולם צובאים על פתחו ומתייעצים עם חוקריו. הבחירה במכון לפיתוח הנוגדנים והחיסון לנגיף נעשתה לאור יכולותיו המקצועיות המוכחות והצלחות קודמות בתחום".

יוסי מלמן

יוסי מלמן | |חשאי

עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון כל חיי המקצועיים - 45 שנים. מחברם של עשרה ספרים בנושאים אלה בארץ ובעולם, ובערוב ימי גם יוצר דוקומנטרי.

ושכחתי את הדבר הכי חשוב - למרות גילי המופלג (69), התקף לב ושבץ מוחי קל, אני ממשיך לרוץ (באישור הרופאים עמם אני מתלוצץ).

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ