"נערת הפיתוי" השנייה בפרשת מרדכי ואנונו

לא רק "סינדי", לוחמת המוסד, לקחה חלק מכריע במבצע חטיפתו של מדליף סודות הגרעין של ישראל. עוד קודם לכן השיג שב"כ באמצעות שיטה דומה מידע קריטי על מקום הימצאו. וגם: מחזה שמעלה שאלות על סודות הגרעין הישראלי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרדכי ואנונו בבית המשפט העליון ב-2018
מרדכי ואנונו בבית המשפט העליון ב-2018קרדיט: אמיל סלמן

אחד הפרטים המפורסמים בסיפור לכידתו של מדליף סודות הגרעין, מרדכי ואנונו, הוא הפעלתה של "סינדי", לוחמת ממוצא אמריקאי של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, שפיתתה את ואנונו לעזוב את לונדון ולטוס עמה לרומא. ל"הארץ" נודע באחרונה כי סינדי אינה "נערת הפיתוי" היחידה שהופעלה במצוד אחרי ואנונו. מדובר בנערת פיתוי שהפעיל שב"כ כדי להשיג מידע מהעיתונאי הבריטי פיטר הונאם. למעשה, שב"כ הוא שהביא את קצה החוט בנוגע למקום הימצאו של ואנונו.

מרדכי ואנונו היה טכנאי גרעין שעבד במשך שמונה שנים כמנהל משמרת באחד המכונים בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג). הוא פוטר ב-1985. במהלך עבודתו הגניב מצלמה למתחם הכור בדימונה והחל לתעד. הוא שוטט בלילות, כולל במכונים שבהם אסור היה לו להימצא, וצילם מאות תמונות. קציני הביטחון של הכור, הממונים עליהם בוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א), באגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) והאחראים על אבטחת המידע בשב"כ, התרשלו כולם פעם אחר פעם. אף שהיו מודעים למעורבותו הפוליטית של ואנונו בתא הסטודנטים של רק"ח (הרשימה הקומוניסטית החדשה), להשתתפותו בהפגנות נגד מלחמת לבנון הראשונה ולהתנהגותו החריגה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב - ואף שזימנו אותו לשיחות ותשאולים - לא נעשה דבר.

זמן מה לאחר פיטוריו, עזב ואנונו את ישראל כשבאמתחתו סרטי הצילום מדימונה. הוא טייל במזרח הרחוק, התגלגל לאוסטרליה ושם התנצר והצטרף לכנסייה האנגליקנית. בכנסייה בסידני הוא הכיר את אוסקר גררו, עיתונאי קולומביאני לעת מצוא, ששיכנע אותו לפתח את הסרטים ותיווך בינו לבין צוות התחקירנים של העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס". הצוות, שבראשו עמד הונאם, הטיס את ואנונו מסידני ללונדון ושם תישאל אותו במשך כשלושה שבועות. לאחר עיכובים, היסוסים ובדיקות פרסם העיתון בספטמבר 1986 את ממצאי התחקיר, וכלל בו תמונות מהכור, שרטוטים והסברים על שורת המכונים, ובמיוחד "מכון 2" וקומותיו בבטן האדמה. על סמך עדותו של ואנונו, העריך העיתון כי ישראל ייצרה כ-200 פצצות גרעין מכל הסוגים.

הקריה למחקר גרעיני. בסמוך לכיפת הכור ניצבים מספר מכונים, החשוב שבהם הוא "מכון 2"צילום: AFP/ תומאס קואקס

הצוותים שלקחו חלק במבצע האיתור והחטיפה (שם הקוד: קניוק) תחת פיקודו של בני זאבי, סגן ראש המוסד דאז, נעזרו בפסיכולוג שניתח את אישיותו של ואנונו ועל סמך המלצותיו הונחתה סינדי, ששמה האמיתי שריל חנין-בנטוב, לספר לו כי עברה טראומה מינית בלונדון. המטרה היתה ליצור בוואנונו הזדהות שתשכנע אותו לעלות על המטוס. בבירת איטליה נחטף ואנונו בידי חוליה של יחידת המבצעים "כידון" בפיקודו של גיורא צחור. הוא הושט לישראל בספינה של צוערי חיל הים, נעצר והועמד לדין. בית המשפט המחוזי גזר עליו 18 שנות מאסר, מהם עשר בבידוד מוחלט בצינוק קטן. בית המשפט העליון דחה את ערעורו והותיר את העונש על כנו.

ב-1999 התיר בית המשפט לפרסם חלק מהפרוטוקלים של הדיונים בתיק ואנונו. מיכל גולדברג תמצתה ב"ידיעות אחרונות" את 1,200 העמודים שהותרו לפרסום. השבוע ניסיתי לברר עם דוברות בתי המשפט היכן הם נמצאים, אך לא זכיתי לתשובה. העמודים שהותרו לפרסום כוללים בין היתר את עדויות עדי התביעה, ובהם חוקרי שב"כ שקיבלו את ואנונו עם הגעתו לישראל. לפי העדויות, אחד מהם היה ראש אגף החוקרים בשב"כ, חיים בן עמי. ואנונו סיפר כי היה אמור לקבל כמאה אלף דולר תמורת הפרסום בסאנדיי טיימס. הונאם סיפר לי בזמנו כי לא היה מדובר בתשלום עבור הפרסום בעיתון, אלא בהבטחה לוואנונו שאם הסיפור יודפס בספר - הוא יקבל מקדמה של כמאה אלף ליש"ט (כרבע מילון דולר). הספר, אגב, לא יצא לאור וואנונו לא קיבל דבר. עוד הדגיש ואנונו כי פעל ממניעים אידאולוגיים וכי ביקש להביא לידיעת העולם את העובדה שישראל ייצרה סוגים שונים של נשק גרעיני, כולל פצצות מימן ופצצות ניוטרון, ושעל הכור בדימונה אין כל פיקוח. הוא גם ציין כי חשש שיוצא להורג ללא משפט עם הגיעו לישראל.

3 ביוני 2004 - מרדכי ואנונו מחזיק בגיליון "סאנדיי טיימס" שבו נחשפו הדלפותיוצילום: ODED BALILTY/אי־פי

חשיפת הפרוטוקולים היתה כאמור חלקית מאוד ופרטים רבים נותרו חסויים. הדעה הרווחת היא שמי שהצליח לאתר את ואנונו בחו"ל היה המוסד. אך האמת היא שמי שעלו על עקבותיו ראשונים היו אנשי מבצעים של שב"כ. ל"הארץ" נודע כי במסגרת מאמציו לאשש את טענותיו של ואנונו, הגיע הונאם לישראל והתאחסן במלון ברחוב הירקון בתל-אביב. הוא פנה לכמה אנשי קשר, ובהם העיתונאים אלי טייכר ועמי דור-און, שכתבו בנושאי הגרעין הישראלי. אחד או יותר מאנשי הקשר שלו הונאם עדכן או עדכנו את שב"כ בהתעניינותו בוואנונו. שב"כ איתר את חדרו של העיתונאי הבריטי ושיגר אליו "נערת פיתוי". היעדרותו מבית המלון אפשרה ללמוד על תוכניותו ועל כך שוואנונו באוסטרליה. בהמשך השיג שב"כ פיסת מידע נוספת ממנה התברר כי ואנונו נמצא בלונדון. חוליית המוסד, שכבר החלה להתארגן באירופה, שינתה את יעדה וטסה לבירת בריטניה. שם, שיחק שוב המזל לידי שירותי הביון, כשנודע על פגישה מזדמנת שהיתה לוואנונו עם חבר ילדותו, יורם בזק. מכאן נסללה הדרך לפגישתה של סינדי עם ואנונו, והיתר היסטוריה.

מי מפקח על הגרעין? 

תוכנית הגרעין היא אחד הסודות הכמוסים, אם לא הכמוס מכולם, של ישראל. הוא מורכב מדרכים מפותלות הנגמרות באין מוצא, מנעלמים רבים ושאלות לא פתורות. לפי פרסומים זרים, לתוכנית הגרעין של ישראל יש תכלית אחת: לייצר נשק גרעיני. אם כך הם פני הדברים, מהו תהליך קבלת ההחלטות בעניינים אלה? או במילים אחרות: מי הם האנשים, שלפי הפרסומים, לוחצים על הכפתורים? אלה הן שאלות שמעסיקות כל מדינה שמחזיקה תוכנית גרעין אזרחית, תוכנית צבאית או בשתיהן גם יחד.

בשבוע שעבר נבקע סדק צר מאוד בחומת החשאיות הזו. זה קרה בדיון שהתקיים אחרי ההצגה "אדון V", שהועלתה מחדש בתיאטרון יפו לציון 30 שנה לפסטיבל "תיאטרונטו", ומתארת סיטואציות מחייו של מרדכי ואנונו. זוהי מונודרמה עשויה היטב, שנכתבה בידי יגאל עזרתי ויונתן צ'רצ'י עוד בתקופה שוואנונו ריצה את עונשו. צ'רצ'י מפגין בה וירטואוזיות נפלאה ומרגשת. בדיון, שבו השתתפו עזרתי, צ'רצ'י, עו"ד אביגדור פלדמן וכותב שורות אלה, סיפר פרקליטו של ואנונו כיצד העלה לדוכן העדים, לפני 34 שנה, את ראש הממשלה דאז שמעון פרס ואת יו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז אבא אבן. "שניהם נראו מבולבלים לחלוטין לנוכח העובדה שהוזמנו כעדי הגנה. אני זוכר את פרס חיוור וכמעט רועד לנוכח חובתו להעיד כעד הגנה", סיפר.

מרדכי ואנונו (מימין) אחרי ההצגה "אדון V" בשבוע שעברצילום: יוסי מלמן

פלדמן גילה בין היתר כמה פרטים שלא נחשפו בזמנו בפרוטוקלים של המשפט וציין כי חקר את פרס ואבן על תהליך קבלת ההחלטות, ובעיקר סביב השאלה - מי מחליט מה בתוכנית הגרעין הישראלית. "אבן היה מבולבל לגמרי, אבל אישר שנושא הגרעין והכור בכלל לא עלו לדיונים במליאת הכנסת. כל ההצעות לדיונים בנושא זה נפסלו על-ידי יושבי ראש הכנסת", אמר. "פרס השיב כי הפיקוח נעשה על-ידי הוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א), ושהם אנשים אחראיים ואפשר לסמוך עליהם". בפרוטוקולים שכן הותרו לפרסום כפר פרס בטענת פלדמן כי גילויי ואנונו לא גרמו כל נזק למעמדה של ישראל, לאינטרסים הביטחוניים שלה ולכושר ההרתעה שלה. והעיד כי לדעתו "הפרסום דרבן אחדות ממדינות ערב ללכת לכיוונים שונים, לא רצויים למדינת ישראל".

"הטענה המרכזית שלי במשפט היתה שיש לציבור ולחברה הישראלית זכות דמוקרטית להיות מעורבת ככל האפשר בתהליכים המתרחשים בכור", אמר פלדמן בדיון. "עדותם של פרס ואבן הוכיחה לי את הטענה המרכזית שלנו: שהכור בדימונה והנעשה בו, מכל בחינה שהיא, תקציבית ופוליטית, מתנהל מחוץ לביקורת של הכנסת, בוועדה קטנטנה שהיא תת ועדה של תת ועדה של ועדת החוץ והביטחון. הכור בדימונה נמצא מחוץ לכל ביקורת פרלמנטרית גם בכל הנוגע לתנאי אחזקתו, מצבו הכללי, הטמנת החומרים המסוכנים, בריאות העובדים ועוד".

ואנונו, שנישא ב-2015 לאזרחית נורווגיה, הגיע לצפות בהצגה (בפעם הראשונה), אך עזב בסיומה את המקום. פלדמן הביע פסימיות גדולה ביחס לסיכויים שבית המשפט ייענה לבקשת מרשו לעזוב את הארץ. מאז שחרורו מהכלא לפני 17 שנה מקבלים בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, את עמדת וא"א, בגיבוי מלמ"ב, כי ואנונו אוצר במוחו סודות ולא משתכנעים מהצהרתו כי אין בכוונתו לפגוע בביטחון המדינה.

לפני מספר שבועות פרסמתי ב"הארץ" מאמר דעה לפיו ההבדל היחיד בין ואנונו לג'ונתן פולארד הוא בכך שפולארד הורשה לעזוב את מולדתו. עוד טענתי כי סירובה של ישראל מונע אך ורק מרצונם של גורמי הביטחון לנקום בו על מה שעשה ועל חשיפת רשלנותם. דבריי עוררו את כעסו של מי שהיה אז ראש מלמ"ב, יחיאל חורב. "לא מדובר בנקמה", אמר לי השבוע. "כל ההרכבים של בתי המשפט מקבלים שוב ושוב את העמדה שיציאתו עלולה לגרום נזק ביטחוני משמעותי". אם זו הגישה, אפשר להסיק ממנה שוואנונו לעולם לא יורשה לעזוב את ישראל.

יוסי מלמן

יוסי מלמן | חשאי

עיתונאי ופרשן לענייני מודיעין וביטחון כל חיי המקצועיים - 45 שנים. מחברם של עשרה ספרים בנושאים אלה בארץ ובעולם, ובערוב ימי גם יוצר דוקומנטרי.

ושכחתי את הדבר הכי חשוב - למרות גילי המופלג (70), התקף לב ושבץ מוחי קל, אני ממשיך לרוץ (באישור הרופאים עמם אני מתלוצץ).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ