שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

40 שנה למות צ'ארלס מינגוס - הגאון האלים והבוער לאהבת הקהל

תחושת התסכול וקיפוח, ההתעללות שספג בילדותו והעובדה שלא היה מספיק שחור ולא היה מספיק לבן ליוו את הקריירה המפותלת ועיצבו את אישיותו של הבאסיסט והפסנתרן האגדי

יותם זיו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צ'ארלס מינגוס בהופעה בניו יורק ב-1976
צ'ארלס מינגוס בהופעה בניו יורק ב-1976קרדיט: Tom Marcello
יותם זיו

צ'רלס מינגוס היה גאון מוזיקלי, נגן בס ופסנתר, מלחין ומוביל הרכבים, ולצד זאת בעל אישיות מורכבת. מורכבת מאוד. הוא סבל מהתעללות על ידי אביו כאשר היה ילד והרצון שלו להיות נגן צ'לו קלאסי לא צלח בעיקר בגלל צבע עורו. תחושות התסכול והקיפוח עיצבו את אישיותו כמו גם את יצירתו.

למרות שאימו החורגת (זו שגידלה אותו) אסרה עליו להאזין למוזיקה שאינה כנסייתית, צ'רלס הצעיר האזין לרדיו ונשבה בקסמו של הג'ז לאחר שנחשף לדיוק אלינגטון בגיל צעיר. קצת פחות מעשרים שנה אחרי ששמע אותו לראשונה, הצטרף מינגוס לתזמורת של המוזיקאי שהעריץ, אך בעקבות התקפי הזעם שלו הוא היה זה שפוטר ועזב.

בכלל, מינגוס התפרסם בגלל מזגו הלא צפוי. הוא היה מפסיק הופעות באמצע, נוזף בקהל ובמוזיקאים שניגנו איתו על הבמה. עם זאת, כוכבו דרך בשנים 1956-1964, אך בשמונה השנים הללו הטביע את חותמו על הג'ז העולמי כפי שעשו מעטים. בתחילת שנות השישים אשפז את עצמו במחלקה פסיכיאטרית סגורה וכשיצא ממנה כתב וביצע את אחד מאלבומי הג'ז החשובים בהיסטוריה - The Black Saint and the Sinner Lady. את הטקסט המצורף לאלבום כתב הפסיכולוג שטיפל בו, ד"ר אדמונד פולוק, שניסה לנתח את אישיותו המורכבת אשר הסביר בין היתר כי מינגוס מלא רגשות ומחפש יותר מכל את אהבת הקהל. מינגוס המשיך ליצור ולחדש כמעט עד יומו האחרון. הוא מת החודש לפני 40 שנה כתוצאה מהתקף לב שנגרם בשל מחלת ה-ALS ממנה סבל בשנותיו האחרונות. 

בעירה פנימית

מינגוס נולד בבסיס הצבאי "בונגס" באריזונה באפריל 1922. אמו מתה כשהיה בן שנתיים. היתה לו סבתא סינית מצד אימו ובנוסף סבתא שוודית מצד אביו. "תמיד הייתי לא מספיק שחור או לא מספיק לבן", העיד על עצמו. מגיל צעיר נמשך למוזיקה ובגיל 6 החל לנגן בטרומבון אך בגיל מאוחר יותר המיר אותו בצ'לו. בבית הספר התיכון נאלץ לוותר על הצ'לו לטובת קונטרבס, שכן צ'לו לא היה מקובל בשלב זה בהרכבי ג'ז ולתזמורות קלסיות לא יכול היה להתקבל בשל צבע עורו, חוויה שנשא עימו כל חייו,

למזלו של מינגוס אחד מהמורים הראשונים שלו בתיכון היה נגן הבס הראשון של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. אחרי חמש שנות לימוד הוא התגלה כבסיסט וירטואוז ואף כמלחין משובח שידע כבר אז לשלב בין ג'ז למוזיקה קלאסית. בתיכון הלחין את יצירתו הראשונה (אותה ביצע והקליט שנים לאחר מכן). את פריצתו הגדולה לתודעת חובבי המוזיקה בארה"ב ובעולם כולו העשה כשהיה בן 21 כשהצטרף כבאסיסט לחצוצרן והזמר לואי ארמסטרונג.

מינגוס נסע עם ארמסטרונג ברחבי ארה"ב במשך כמעט שנתיים ולאחר מכן הצטרף לתזמורת הג'ז של ליונל האמפטון, אחת המובילות של התקופה. בנוסף לנגינתו הוא גם הלחין כמה יצירות לתזמורת של האמפטון, אך ריבים חוזרים ונשנים ובעיות התנהגות במהלך ההופעות גרמו לו לעזוב. ב-1953 הגשים כאמור חלום ילדות והצטרף לתזמורת של דיוק אלינגטון, אך עד מהרה הפך למוזיקאי היחיד שפוטר מההרכב בגלל שהיכה נמרצות את נגן הטרומבון חואן טיזול במהלך הופעה. זמן קצר לאחר מכן פגש את צ'ארלי פארקר, אחד מהאבות המייסדים של זרם ה"ביבופ". פרקר היה, כך לדברי מינגוס, הגאון המוזיקלי הגדול ביותר בהיסטוריה של הג'ז. 

הבעירה הפנימית והיוזמה החדשנית של מינגוס, לצד תחושות הקיפוח, הביאו אותו לייסד בתחילת שנות החמישים יחד עם חברו המתופף מקס רואץ' את חברת התקליטים Debut. באותה השנה השתתף באחת ההופעות החיות הגדולות בהיסטוריה של הג'ז ביחד עם צוות האולסטארס של התקופה: דיזי גילספי (חצוצרה), צ'ארלי פרקר (סקסופון), באד פאוול (פסנתר) ומקס רואץ' (תופים) וזו הופצה על תקליט באמצעות Debut. אחרי כמה שנים נסגרה החברה. מינגוס השתקע בניו יורק וייסד את "סדנת הג'ז", קבוצה של עד 10 נגנים שהתנסו באלתורים ובג'ז חופשי.

בין השנים 1956 ל-1966 הקליט מינגוס יותר מ-30 אלבומים ששינו את הג'ז לנצח וביססו את מעמדו כאחד המלחינים הבולטים של זמנו. מינגוס היה חדשני ומגוון, שילב סגנונות מוזיקליים רבים כולל דיבור ושירה במהלך קטעים אינסטרומנטליים, תופעה שלא נודעה עד אז. במלים ובלחנים שלו לחם נגד ההפרדה הגזעית ואפליית השחורים בארה"ב.

ב-1959 יצא "Mingus Ah Um", אחד מאלבומיו הגדולים ביותר. זו היתה בכלל אחת השנים המופלאות והפוריות בתולדות הג'ז. מיילס דייוויס הוציא את "קיינד אוף בלו", אלבום הג'ז הנמכר בהיסטוריה, הפסנתרן דייב ברובק הוציא את  "Time Out" וג'ון קולטריין הוציא את אלבומו הראשון כמלחין "Giant Steps". למרות כל הפנינים הללו, אלבומו של מינגוס בלט הן בלחניו והן במסריו הפוליטיים. את The Black Saint and the Sinner Lady כתב אחרי ששוחרר מאשפוז ועמו זכה להצלחה מסחרית.

באמצע שנות השישים פגש מינגוס את אריק דולפי והשניים הפכו לחברי נפש. ב-1964 יצאו השניים עם עוד כמה נגנים לסיבוב הופעות באירופה. במהלך ההופעה בברלין התמוטט דולפי ומת בגיל 36 בלבד. "אריק היה קדוש, לא רק בנגינתו", אמר עליו מינגוס וכעבור כמה שנים קרא לבנו אריק. מותו של דולפי וקשיים הכלכליים שחווה מינגוס כמעט חיסלו את הקריירה שלו. אחרי כמעט חמש שנים שבהן לא הופיע, הוא חזר בהדרגה לבמות ולאולפנים ובמקביל פרסם את האוטוביוגרפיה "מתחת לאנדרדוג", עליו עבד כמעט 25 שנים. היה זה ספר חריף, בוטה וחסר מעצורים בדיוק כפי שהיתה אישיותיו.

עטיפת האוטוביוגרפיה
עטיפת האוטוביוגרפיהצילום: Canongate Books Ltd

התגברות כאביו כתוצאה ממחלת ה-ALS שלחה את מינגוס ב-1978 למקסיקו בחיפוש. הוא מת שנה לאחר מכן אך עוד הספיק להקליט שם את הפרויקט המוזיקלי האחרון שלו ונשא את השם "מינגוס". ג'וני מיטשל כתבה את כל המלים לאלבום, בו השתתפו גדולי המוזיקאים של התקופה: ווין שורטר, הרבי הנקוק, ג'רי מוליגן, פיל וודס, אדי גומז, סטנלי קלארק ועוד. 

צ'ארלס מינגוס נישא ארבע פעמים והותיר אחריו חמישה ילדים. אחרי מותו, ולבקשתו, נשרפה גופתו ואפרו פוזר בנהר הגנגס שבהודו. עוד במהלך חייו זכו היצירות שלו לביצועים רבים וחלקם הפכו לסטנדרטים. אשתו סו המשיכה את מורשתו והמוזיקלית והפיחה חיים חדשים בסדנת הג'ז שלו הממשיכה להתקיים עד היום ולהכשיר מוזיקאים צעירים. אלבומיו הגדולים זכו לתשואות אדירות ונכנסו להיכל התהילה של המוזיקה.

יותם זיו
יותם זיו |ג'ז חופשי

הג'ז הגיע לעולם כאמירה פוליטית לא מתריסה נגד הדיכוי וההשתקה. הוא מאופיין בהרבה חופש ועם עקרונות המבוססים, בין היתר, על שיתוף פעולה והקשבה.

כפי שיש מוצרי מזון הקרויים "סופר פוד", ג'ז הוא בעיני "סופר מוזיקה". זהו ז'אנר שכולל את הכל. לא כולם חושבים כמוני ואני מקווה לגרום לאלו שלא חושבים כך, לשנות את דעתם. אוהב מאוד לכתוב על ג'ז ויותר מזה, להקשיב לו ונהנה משניהם כבר הרבה שנים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ