כרוניקה של מוות, מאבק וכישרון מוזיקלי ענק שפרץ ביניהם - ג'ז חופשי - הארץ

כרוניקה של מוות, מאבק וכישרון מוזיקלי ענק שפרץ ביניהם

כשבוחנים את חייו האישיים עמוסי הסמים והטרגדיות של ביל אוונס, מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז, קשה לעתים להבין כיצד הצליח לכבוש בדרך כמעט כל פסגה מוזיקלית

יותם זיו
יותם זיו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
יותם זיו
יותם זיו

לפני 40 שנה ראה אור אלבום הסטודיו האחרון של הפסנתרן האלמותי ביל אוונס We Will Meet Again. קצת פחות משנה לאחר מכן הלך אוונס לעולמו כתוצאה ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. אוונס השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת, עם עשרות אלבומים ומאות יצירות, פרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו.

השפעתו של אוונס על עולם הג'ז הינה כה גדולה עד שלא ניתן לדמיין ג'ז בלעדיו. סגנונו הייחודי נוכח בנגינתם של רבים שבאו אחריו לרבות, צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט ואפילו על פסנתרנים "צעירים" כמו פרד הרש, ביל חרלפ וברד מלדאו. כשמביטים על הטרגדיות של חייו האישיים של אוונס ועד כמה למוות היה חלק גדול בהם, קשה להבין עוד יותר את העובדה שאין כמעט פסגה מוזיקלית שהוא לא כבש.

אוונס נולד באוגוסט 1929. אמו, ממוצא אוקראיני, היתה זו שחשפה למוזיקה, בעיקר רוסית. אביו לעומת זאת חשף אותו ואת אחיו הארי לדברים קשים בהרבה. בני משפחה תיארו את נישואי הזוג "סוערים", שכן האב היה אלים ומכור להימורים ואלכוהול. בסיוע הדוד (אחיה של האם) הצליחו האחים (הארי מבוגר מביל בשנתיים) להתרחק מהאב ולמדו לנגן בפסנתר. בתחילה יצירות קלאסיות אבל בהדרגה נשבו בקסמי הג'ז.

במהלך שירותו הצבאי ניגן ביל בחליל ובפסנתר בתזמורת צבא ארה"ב והופיע מדי פעם במועדוני ג'ז בשיקגו. עם שחרורו ב-1954 עבר אוונס להתגורר בניו יורק, החל לנגן במקומות רבים (כולל חתונות יהודיות) ופגש לראשונה את מיילס דיוויס ואת ת'לוניוס מונק. ב-1958 הצטרף אוונס לשישייה של דיוויס ושנה לאחר מכן לקח חלק משמעותי באלבום המצליח ביותר שלו Kind Of Blue.

אוונס היה המוזיקאי הלבן היחיד בהרכב של דיוויס באלבום הזה. הוא זכה לכינוי המעט מזלזל whitey אך סרט דוקומנטרי מ-2017 גילה כי חלקו בהרכב היה גדול בהרבה מכפי שאגו של דייויס היה מוכן לאפשר. לפי הסרט, אוונס היה אחראי גם למרבית העיבודים ולחלק מהלחנים באלבום האלמותי, תהילה שלא זכה לה בחייו.

על רקע התמכרותו הגוברת והולכת לסמים, עזב אוונס את ההרכב של דיוויס אך המשיך להוביל הרכבים בהם ניגן עוד קודם לכן. בתחילת שנות השישים הוא הקים את הטריו שלו, יש אומרים הטוב ביותר בקריירה שלו, עם פול מושן (תופים) וסקוט לה-פארו (בס). השלישייה הזו הקליטה ארבעה אלבומים מופלאים, שהמפורסם מביניהם הוא Waltz For Debby שקדיש אוונס לבתו הבכורה של האח הארי, שהיתה אז כבת שלוש. שבוע לאחר סיום הקלטת האלבום הזה, נהרג לה-פארו בתאונת דרכים בשווייץ. מותו שיתק את אוונס וזה הפסיק לנגן ולהופיע למשך חודשים ארוכים. באותו התקופה הכיר את מי שהפכה לאהובתו ושותפתו (גם להתמכרות להרואין) איליין שולץ. השניים אמנם לא נישאו באופן רשמי אך בפירוש נחשבו לזוג. 

אוונס נגמל מהרואין אך לצד ההתקדמות בקריירה המוזיקלית שלו התמכר שוב לסמים, הפעם לקוקאין. במהלך הקלטות בקליפורניה, אחרי 12 שנים עם שולץ, התאהב בצעירה בלונדית בשם נאנט זאזרה. בקיץ 1973 התחתנו השניים. שולץ שמרה על קור רוח כשסיפר לה אוונס על כוונתו לעזוב, אך כנראה רק למראית עין. זמן לא רב לאחר מכן התאבדה בקפיצה מתחת לגלגלי רכבת התחתית. מותה הותיר בביל חותם עצום, הוא התקשה להיגמל מסמים וכעבור זמן לא רב נפרד גם מזאזרה ומבנם המשותף איבן.

לצד כל הסערות והקשיים בחייו האישיים, המשיך אוונס ליצור מוזיקה נהדרת, לנגן ולהופיע. ב-1979 הכיר מלצרית הצעירה ממנו ב-28 שנה ועבר להתגורר עמה, אך עוד באותה שנה נחתה עליו מכה קשה, אולי הקשה מכל: אחיו הארי שסבל מסכיזופרניה - התאבד. ביל הפסיק לנגן ולהופיע. חבריו סיפרו כי היה ברור לו שגם ימיו ספורים. המום וכאוב הספיק אוונס להתחיל לעבוד על We Will Meet Again ויצק לתוכו את כל הכאב והצער שספג לאורך שנות יצירתו. שתיים מהיצירות הבולטות באלבום מוקדשות לשתי הדמויות המשמעותיות בחייו: איליין שולץ והארי אוונס. לאיליין הקדיש את "וואלס בסי מינור" ולאחיו את היצירה: "עוד ניפגש".

באופן מקרי בהחלט, אחד המוזיקאים שניגן באלבום, החצוצרן טום הארל, סבל אז וסובל עד היום מסכיזופרניה. מי שצירף אותו לאלבום היה המתופף ג'ו לברברה. בשיחה עמו הוא הבהיר שהארל לא ידע דבר על כך שאחיו של אוונס סובל מהמחלה. על כל פנים, בספטמבר 1980 אושפז אוונס בבית חולים וכמה שעות לאחר מכן נקבע מותו. גופו, שספג סמים קשים לאורך שלושה עשורים, קרס. לכתו בטרם עת (גיל 51) היה מכה קשה לאוהביו ברחבי העולם.

יותם זיו
יותם זיו |ג'ז חופשי

הג'ז הגיע לעולם כאמירה פוליטית לא מתריסה נגד הדיכוי וההשתקה. הוא מאופיין בהרבה חופש ועם עקרונות המבוססים, בין היתר, על שיתוף פעולה והקשבה.

כפי שיש מוצרי מזון הקרויים "סופר פוד", ג'ז הוא בעיני "סופר מוזיקה". זהו ז'אנר שכולל את הכל. לא כולם חושבים כמוני ואני מקווה לגרום לאלו שלא חושבים כך, לשנות את דעתם. אוהב מאוד לכתוב על ג'ז ויותר מזה, להקשיב לו ונהנה משניהם כבר הרבה שנים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ