"הטסטוסטרון שולט בג'ז, יש הרבה בולשיט שמקטין נשים"

לרגל אלבום חדש ובמלאת 20 שנה לטריו שלה, מספרת המוזיקאית ענת פורט על דרכה ועל היותה דוגמה נדירה לאשה שמובילה הרכב בז'אנר מוזיקלי שבו יש מעט אינסטרומטליסטיות מצליחות

יותם זיו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ענת פורט וההרכב שלה
יותם זיו

היא פרצה לעצמה ללא קשרים או קיצורי דרך, היתה לישראלית הראשונה שהוחתמה בלייבל הג'ז היוקרתי ECM, ניגנה עם מיטב המוזיקאים ובימים אלה מציינת 20 שנה לטריו הבינלאומי שלה. סיפורה של הפסנתרנית הישראלית ענת פורט הוא סיפור על תשוקה גדולה, תעוזה ישראלית והתמדה חסרת פשרות.

בראיון לרגל צאתו של אלבום חדש היא מתייחסת בין היתר להיותה מוזיקאית הפועלת בשדה גברי כמעט לחלוטין. "יש משהו מאוד מגניב באנרגיה נשית שחסר לפעמים, זה גם משהו שנותן השראה למוזיקאיות צעירות", היא מודה, "שיעור התלמידות במגמה שלנו בקונסרבטוריון שטריקר הוא פחות מ-10%, בדיוק כפי שהיה כשאני הייתי סטודנטית. זה צריך להשתנות. ברור שיש נשים שרוצות את זה ומוכשרות לזה, בדיוק כמו גברים. אין סיבה שזה לא יקרה מלבד 'הבולשיט' שנשים צריכות לעבור בשיח המפלה".

למה את מתכוונת?

"ניגנתי בהופעת דאבל בתחנת רדיו גרמנית. הטריו שלנו עם ולהקה אחרת שמורכבת מסוללה של גברים. אחר כך ישבנו כולנו בבר וכרגיל הייתי האשה היחידה. התיישב לידי מישהו מההרכב השני, הוא ראה אותנו קודם לכן וידע שאני מובילה את הטריו, אבל הדבר היחיד שהיה לו לומר זה 'איזה גרביונים מגניבים! איפה קנית אותם? אולי אני אקנה כאלה לחברה שלי'".

ענת פורט מספרת על המוזיקה שלה

"זה חלק מהבולשיט בג'ז שמקטין נשים. יש כאילו טסטוסטרון ששולט בעולם הזה. בסולואים יש המון show off שזה משהו גברי במהותו. אני פחות מתחברת לזה. גם בדיבור בין מוזיקאים יש המון אמירות מגדריות, אפילו אני חוטאת בזה. 'לנגן עם ביצים', 'הוא ניגן כמו אשה' או 'to be a mother fucker'. זה משפיע ומחלחל גם אם אין כוונה. זו עובדה מספרית שאין כמעט נשים אינסטרומטליסטיות מצליחות בתחום הזה. זה משתנה לטובה ככל שיש יותר מודלים שהצליחו".

פורט, בת 49, החלה לנגן בגיל 5 ולקראת הצבא ביקשה להצטרף ללהקה צבאית. "בסוף התיכון הבנתי שהלימודים הקלאסיים מתפוררים מבחינתי וחיפשתי דרך אחרת להמשיך. במבחנים ללהקות הצבאיות נכנסתי לחדר ויוני רכטר, שהיה אחד הבוחנים, שאל אם אני יודעת לנגן אקורדים. לא ידעתי, הגעתי מעולמות אחרים. באותו רגע הבנתי שלא אהיה בלהקה. כששמעתי בפעם הראשונה את ג'ון קולטריין, הייתי בהלם. מעולם לא שמעתי מוזיקה כזו".

"מינסוטה"

לאחר שהשתחררה, יצאה פורט לארה"ב בניסיון להתקבל לביה"ס יוקרתי לג'ז בניו ג'רזי, שמעולם לא קיבל אליו סטודנטים זרים. היא לא נתנה לזה לעצור אותה, ביקשה להיבחן, לא ויתרה ולבסוף התקבלה. היותה אשה הפועלת בעולם גברי, החלה כבר אז. "את מספר התלמידות שלמדו איתי שם ניתן היה לספור על יד אחת", היא נזכרתת, "העבודה הראשונה שלי אחרי הלימודים היתה ליווי מוזיקלי לשחקנים בבית הספר של לי שטרסברג. בזכות הוורסטיליות שלי כפסנתרנית - קלאסית, ג'ז, קברט ומחזות זמר - קיבלתי המון עבודה. ככה התאפשר לי להחזיק את עצמי בניו יורק, להכיר אנשים בתחום וללכת לשמוע ג'ז, לפעמים גם שתיים-שלוש הופעות בערב. גמאתי את הג'ז שיש לניו יורק להציע. כל יום היה הנקסט סטפ שלי".

הטריגר עבור פורט לנגן חומרים שכתבה בעצמה הגיע כשפגשה את הזמרת והיוצרת ורד דקל. "הקשר שלי איתה נתן לי השראה. ורד כתבה וביצעה המון מוזיקה מקורית וזה היה מאוד משמעותי עבורי. ב-1999 כבר הקלטתי את האלבום הראשון. לבד, עצמאית, אינדי אמיתי. זו היתה גם תחילת התקופה שבה מוזיקאים העזו להקליט בלי גב של חברת תקליטים".

עם פול מושן. שקלסר עם המוזיקה שלי יהיה אצלו בבית?

האלבום היה כרטיס הביקור של פורט לחשיפה ולהופעות. אך הקפיצה המשמעותית שלה הגיעה רק בעקבות מפגש מוזיקלי עם פול מושן, אחד מגדולי המתופפים בג'ז ושותפו של ביל אוונס באחת מלהקות הטריו הטובות בכל הזמנים. "מושן היה הקראש שלי בניו יורק. הלכתי לשמוע אותו בכל מקום שניגן ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מנגנת עם הבסיסט אד שולר שהכיר אותו. ואז פשוט ניגשתי אליו בחוצפה ישראלית ושאלתי אותו מה אני צריכה לעשות כדי לנגן עם פול מושן. אחרי חיזור די ממושך שלי הוא הסכים לשמוע את המוזיקה. כשהוא אמר שהוא ממש אוהב ושאולי יקליט חומרים שלי, כמעט התעלפתי, פשוט נפלה לי הלסת. שקלסר עם המוזיקה שלי יהיה בבית של פול מושן?!"

מושן לא הקליט את המוזיקה של פורט בסופו של דבר, אבל העביר אותה למפיק המוזיקלי מנפרד אייכר, מנהל הלייבל ECM. "גם אז לקח עוד שלוש שנים עד שהאלבום יצא וזו אחת הסיבות שקראו לו Long Story", מספרת פורט, "אייכר לא נהג לקבל חומרים שהוא לא היה מעורב בהם. הרגשתי גם אחריות להיות הישראלית הראשונה שחתומה בלייבל המיוחד הזה. האלבום יצא ב-2007 ונתן לי חשיפה אדירה לשווקים חדשים. זה שלח אותי לכל העולם ושלח אנשים בכל העולם לקנות את האלבומים שלי. זו היתה פריצה בכל המובנים".

לפני כעשר שנים שבה פורט לישראל, ונראה כי החזרה עשתה לה רק טוב. היא ממשיכה ללמד, להקליט ולהופיע ללא הפסקה. ההרכב שלה חוגג כאמור 20 שנה בימים אלה, הגם שחבריו התפצלו גיאוגרפית. פורט בישראל, המתופף רונלד שנייד שב לגרמניה ורק הבסיסט גארי וואנג נשאר בניו-יורק. זה אמנם הופך את ההפקה לעניין הרבה יותר מסובך, אבל הנה, אלבום חדש - Colour - עומד לצאת לאור וגם סיבוב הופעות ברחבי הארץ.

יותם זיו |ג'ז חופשי

הג'ז הגיע לעולם כאמירה פוליטית לא מתריסה נגד הדיכוי וההשתקה. הוא מאופיין בהרבה חופש ועם עקרונות המבוססים, בין היתר, על שיתוף פעולה והקשבה.

כפי שיש מוצרי מזון הקרויים "סופר פוד", ג'ז הוא בעיני "סופר מוזיקה". זהו ז'אנר שכולל את הכל. לא כולם חושבים כמוני ואני מקווה לגרום לאלו שלא חושבים כך, לשנות את דעתם. אוהב מאוד לכתוב על ג'ז ויותר מזה, להקשיב לו ונהנה משניהם כבר הרבה שנים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ