שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יותם זיו
יותם זיו
לוץ טמפלין על הסקסופון. אחרי המלחמה ניגן עבור האמריקאים
לוץ טמפלין על הסקסופון. אחרי המלחמה ניגן עבור האמריקאיםקרדיט: צילום מסך מיוטיוב
יותם זיו
יותם זיו

לעתים כוחה של תנועה או תרבות נמדד על פי עוצמת ההתנגדות לה. כך קרה בחלק הראשון של המאה הקודמת, כשהג'ז כבר היה הרבה יותר מז'אנר מוזיקלי אלא פס הקול של אלה שקולם לא נשמע. הדבר הגיע לשיא באמירתו של מרטין לותר קינג כי כשמוזיקאי הג'ז מייצאים את המוזיקה שלהם מעבר לים - מיוצא גם המאבק לחופש ולשוויון זכויות לשחורים בארה"ב ולכל בני האדם.

הג'ז היה הז'אנר האהוב והפופולרי ביותר בארה"ב ובחלק מהמדינות נלחמו בו בכל האמצעים. כך לדוגמה, ב-1917 נסגר מועדון ריקודים בסינסינטי לאחר שנשיא האיגוד הלאומי לפסיכותרפיה טען בעדות בבית המשפט שהג'ז פוגע בנפשם של המאזינים. מאבק אחר בג'ז, הרבה פחות ידוע, אך לא פחות קשה, היה המאבק שניהלה גרמניה של בין מלחמות העולם בג'ז. במסיבות הריקודים, בבתי הקפה או סתם בבתים שבעריה היה הג'ז, יחד עם הסווינג, פס קול פופולרי במיוחד.

העובדה שהג'ז אינו סגנון ארי ושמקורו בארה"ב היתה לצנינים בעיני בכירי המשטר הנאצי ואלה הגדירו אותו "מוזיקה מנוונת". שר התעמולה, יוזף גבלס, אף השתמש בביטוי "מוזיקה מהג'ונגל". החל מ-1935 נאסר לשדר או להאזין לג'ז ברדיו הגרמני ומכירת תקליטי הג'ז מארה"ב הופסקה. גם לאחר מכן, עם פרוץ המלחמה, נמשך מאבק זה בנאומים, כרזות וצווים ממשלתיים.

כרזת תעמולה נאצית נגד הג'ז. "מוזיקה מנוונת"
כרזת תעמולה נאצית נגד הג'ז. "מוזיקה מנוונת"

בצ'כיה תחת הכיבוש הגדיר המושל הנאצי את האיסור בפירוט גדול בהרבה, וכתב: "היצירות חייבות להיות בעלות קצב איטי, לא יותר מ-20% מתוכן יהיה בקצב מהיר ולא תתאפשר נגינת סולו במהלך ההופעה... על מוזיקה להיות מורכבת מתנועת לגאטו טבעית נטולת היפוך קצבי היסטרי כמו של הגזעים הברברים, מוזיקה שפונה אל האינסטינקטים האפלים הזרים לגרמניים ולתרבות הארית. אסור לחלוטין לעשות שימוש בכלים הזרים לרוח הגרמנית, כמו כלי הנגינה של יהודים ההורסים את הצליל האצילי של הרוח הגרמנית". על נגני הקונטרבס נאסר לפרוט על הכלי אלא לנגן בו רק באמצעות קשת בטענה כי הדבר הורס את המיתרים ואת הכלי ומנוגד לעקרונות המוזיקה הארית.

השנאה והפחד של הנאצים מהג'ז מופיעים היטב גם ביומניו של גבלס עוד בתקופת רפובליקת ווימאר. "בבל של חטא", כתב ברשימה שתיארה ביקור במועדוני מוזיקה. אלא שאז צץ במוחו של שר התעמולה רעיון להפוך את הג'ז לחלק מהמערך הנאצי ולהשתמש בה כפלטפורמה להעברת רעיונותיו הזדוניים. הוא פנה לסקסופוניסט לוץ טמפלין, אחד מגדולי המוזיקאים של גרמניה באותו התקופה ומנהיגה של להקת הג'ז/סווינג המצליחה במדינה, וביקש לרתום את כישוריו למאמץ הנאצי. טמפלין לא היה חבר במפלגה הנאצית אך הסכים.

ניהול ההרכב של טמפלין לא נותר בידיו. עד מהרה השתלט על העניינים פקיד במערך התעמולה בשם קרל שוודלר, שהתגלה כבעל יכולות שירה לא מבוטלות וזכה לכינוי "צ'ארלי". שוודלר הגה את מרבית הרעיונות שישודרו מעתה לעבר הצד השני של תעלת לאמאנש ואל כוחות בעלות הברית שלחמו באירופה. תפקידו הבוהמייני הפך את סגנונו לנעים והוא הרבה לנסוע עם ההרכב באירופה וליהנות מפינוקים כמו משי, שוקולד וסיגרים שהיו נחלתם של מתי מעט.

וכך, בינואר 1940, הושקה תזמורת הג'ז והתעמולה של המשטר הנאצי תחת השם "התזמורת של צ'ארלי". חברי ההרכב יצרו תוכן מוזיקלי אך גם תעמולה ישירה במילות השירים וניגנו בעיקר מוזיקה לריקודים. "אין לנו יכולות לנגן את המוזיקה הדקדנטית הזו כמו הכושים והיהודים", אמרו חלק מחברי ההרכב כדי להגן על כך שאינם מתקרבים ברמתם להרכבים שניגנו באותה תקופה בארה"ב ובבריטניה, ובכל זאת סיפקו גרסאות משלהם ללהיטי התקופה וכן לקטעים מסרטי הוליווד ומחזות הזמר בברודוויי.

"ההרכב של צ'ארלי" השתנה לאורך מלחמת העולם השנייה וצירף אליו נגנים מבלגיה, צרפת ואיטליה. בסתיו 1943, בעקבות ההפצצות על ברלין, נאלצה הלהקה לעבור לשטוטגרט ולהגביל את עצמה לשידורים רדיופוניים חיים. מרבית חבריה לא ששו לשתף פעולה עם הנאצים, אך האופציות האחרות שעמדו בפניהם היו גרועות בהרבה. "כשהאופציות הן להילחם או לעבוד בכפייה - העדפתי לנגן עבור הנאצים", אמר אחד מהם אחרי המלחמה. אחת הזמרות הגרמניות ששרה עם הלהקה העידה לימים כי עבור חלק מחברי ההרכב היה מדובר בהצלה של ממש שכן היו ביניהם צוענים, חצי יהודים והומואים.

המלים שכתב שוודלר העידו היטב כי הוא נאצי מושבע. היה להן דפוס קבוע: המשפטים הראשונים בכל שיריו היו כמו בשיר המקורי כדי לפתות את המאזינים, אך לאחר מכן פנה לתעמולה בוטה וישירה המתגאה בעליונות הצבא הגרמני והתרבות הארית. גם הנושאים שבהם בחר הפכו במהירות למוכרים: גרמניה זכתה במלחמה, צ'רצ'יל מגלומן שיכור שמסתתר במרתפים בלילה כדי להימנע מהפצצות הגרמניות, רוזוולט הוא בובה של קרטלים בנקאיים בינלאומיים, מאמצי בעלות הברית נעשים בשירות היהודים.

בשירים אחרים הופצו אלימות, שנאת יהודים וניסיונות לשכנע את המאזינים כי הניצחון הנאצי הוא בלתי נמנע. כך לדוגמה את שירו המוכר והאהוב של קול פורטר מתחילת שנות הארבעים "אתה השיא" (You’re the Top), שינה "צ'ארלי" לחלוטין והפך לשיר נאצי לכל דבר: "You’re the top/You’re a German flyer/You’re the top/You’re machine gun fire/You’re a U-boat chap/With a lot of pep/You’re grand". דוגמה נוספת היא השיר "יש לי כיס מלא חלומות" שמילותיו הפכו ל: “I’m gonna save the world for Wall Street/Gonna fight for Russia, too/I’m fightin’ for democracy/I’m fightin’ for the Jew".

למרות המאמץ הרב שהושקע ב"תזמורת של צ'ארלי", וחרף העובדה שלפי נתוני BBC כרבע מהבריטים נחשפו למוזיקה שלה, אין הוכחות לכך שהיתה לה השפעה על המוראל. לאורך שנות פעילותו הקליט ההרכב 270 שירים, חלקם אף הוטבעו על גבי תקליטים ששוגרו לעורף האויב, למדינות הכבושות ולשבויים רוסיים. את שידוריו האחרונים עשה ההרכב באפריל 1945, זמן קצר לפני תום המלחמה. נגני ההרכב לא נותרו מחוסרי עבודה עם שוך הקרבות. הביקוש למוזיקה עבור ריקודים מעולם לא פסק. טמפלין החל לנגן עבור הצבא האמריקאי וכמה שנים לאחר מכן החל לעבוד כמפיק מוזיקלי בהמבורג. הוא המשיך לנגן ולהופיע כמעט עד מותו ב-1973. קרל שוודלר מצא עבודה כקופאי בקזינו במערב ברלין וב-1960 היגר לארה"ב (חרף עברו) והפך לאיש עסקים מצליח. אין עדויות לכך שהמשיך להופיע ולנגן בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. גם הוא מת ב-1973.

יותם זיו
יותם זיו |ג'ז חופשי

הג'ז הגיע לעולם כאמירה פוליטית לא מתריסה נגד הדיכוי וההשתקה. הוא מאופיין בהרבה חופש ועם עקרונות המבוססים, בין היתר, על שיתוף פעולה והקשבה.

כפי שיש מוצרי מזון הקרויים "סופר פוד", ג'ז הוא בעיני "סופר מוזיקה". זהו ז'אנר שכולל את הכל. לא כולם חושבים כמוני ואני מקווה לגרום לאלו שלא חושבים כך, לשנות את דעתם. אוהב מאוד לכתוב על ג'ז ויותר מזה, להקשיב לו ונהנה משניהם כבר הרבה שנים. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ