התהומות הרקובים של פייסבוק |

זה כמו עוזי וייל, רק מצחיק

לאחר שנים רבות של חיקויים חיוורים, רוח הנעורים של הפנזין "סטיות של פינגווינים" מתעוררת דווקא בפייסבוק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אין אלוהים.
(אלוהים, רגע של משבר)

בשנות התשעים הפנזין "סטיות של פינגווינים" ו"השער האחורי" של עוזי וייל היו הדבר הכי צעיר, מקורי ואנרכיסטי שנראה במחוזותינו. בעשור החולף ניסו רבים לשחזר את אותה רוח צעירה ופרועה. ילדי שנות התשעים עטו על מכונות הצילום והוציאו אינספור , אבל הניסיונות היו חיקוי חיוור של המקור ונראו יותר כמו געגוע נוסטלגי לתמימות שלא תחזור עוד. 

דווקא במכונה הקפיטליסטית של מארק צוקרברג מצא הפנזין את הנעורים ורוח הקרב שהיו חסרים לכל אותם דפי A4 מקושקשים שחולקו בפתח בניין גילמן (הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב) ולא עוררו שום עניין. , שנולד בפנזין הנשכח , הוא הדוגמה הטובה ביותר לתחייתה של רוח הפינגווינים בפייסבוק.

אמרתי לו, בחייאת אבא, מכל השמות לא היה לך שם יותר מקורי?
(מוחמד,ערבי מחמד)

מתוך העמוד שלוקה בחסר

ירמי שיק בלום, האיש מאחורי העמוד שלוקה בחסר, מספר בדרכו המבלבלת: "העמוד שלוקה בחסר החל את דרכו כפינה גלמודה בפנזין קשקושי תחת שראה אור בין 2007 ל-2011. כשגדל, רצח העמוד את אביו ושכב עם אמו ובכך יצא לדרך עצמאית במרחב הווירטואלי הידוע בתור ה-אינטרנט".

העמוד, כמו ששיק בלום מתאר, "מורכב מטקסטים קצרים ולא קוהרנטיים, אפיזודות קטועות גפיים, ציורים גרועים שצוירו בצייר של וינדוז בעת נשירת שיער בלתי פוסקת על מקלדת שמנונית ונונסנס אנליטי ואתלטי".

בורא עולם אמר לי שהוא מאמין במונוגמיה. עושים לזה חיסון בצבא, לא?
(בשמת, 19, נימפומנית לשעבר)


המיידיות וחוסר המשקל, אפילו בהשוואה לאנרכיזם המקושקש של סטיות והשער האחורי, הם אולי ההבדל העיקרי בין שיק בלום וחבריו לפנתיאון הכותבים של שנות התשעים. קל להבחין שהוא גדל על ברכיהם של אתגר קרת ובעיקר וייל, אבל במקום חיקוי חיוור, זה מתחיל להיראות כמו הדבר האמיתי.

טוב למות.
(טרומפלדור, התקף חרדה, תל חי - מת)

התכנים לא קיצוניים יותר משהיו בשנות התשעים, הפיפי קקי הוא אותו פיפי קקי, וחסכנו מקוראינו את התכנים היותר גסים שבעמוד. אבל חוסר המשקל של כל פרסום, בניגוד לכובדו של הדפוס, ואפילו מכונת הצילום הזולה נותנים לשיק בלום את החופש לא להבריק כל הזמן ולהגיב לעניינים איזוטריים יותר.

פיגועים? לא בשבילי.
אני מעדיף ים בשבת, ענבים קרים קרים ולקרוא דורון רוזנבלום ב"הארץ". הוא נורא שנון.
(מוחמד, ערבי מחמד)

מתוך העמוד שלוקה בחסר

הבדיחות לא חייבות להיות פרועות, מבריקות או מושחזות במיוחד. מטרת כתיבתו של שיק בלום היא להשפריץ את הבדיחות הפנימיות שמסתובבות בראשו, ואולי כמה אנשים יבינו את הכוונה וילחצו לייק. השער האחורי דיבר לקהל רחב יחסית, והפידבק היה עקיף הרבה יותר. בתוך שטף המידע המיותר של הפייסבוק, עשרה אנשים ששמו לב וקלטו את הבדיחה יספיקו.

אני.
ואתם?
(מתוך הפיד של יאיר לפיד)

כמובן שגבול הטעם הטוב נחצה לא פעם, ונראה שאלה הדברים שמושכים את מרב תשומת הלב. אפשר לסמוך על שיק בלום שכשיחצה את הגבול, הוא ילך עד הסוף: "העמוד מאמין בכלום אך פוסל בנחרצות את השום דבר. הוא רואה את הקיקיוניות ככלי: מפריחה לאוננות, מהקרחה עד ציונות. כי ככה זה בחיים: נולדים ואז מתים”.

סליחה, אפשר לאנוס אותך בבקשה? קחי את זה בפרופורציות, אין לי כזה גדול.
(הנס, האנס המנומס)

מתוך העמוד שלוקה בחסר

אני בתול.
(הנס, האנס המנומס)

גם אם שיק בלום לא מגיע לשיאים שאליהם הגיעו קרת ווייל בצעירותם, נראה שאת רצח האב שלו, , ועם כל הכבוד וההערכה, שיק בלום כבר השלים.

כל הערבים אותו חרא. באמת. שים אותם באיסלנד, הם יהיו אותו חרא, רק בלונדינים.
(ע.עמוס, גזען בדימוס)

מתוך העמוד שלוקה בחסר

ונגיד הגזמתי עם ארצות סקנדינביה, אבל עם הערבים לא הגזמתי. שים אותם בשנקין הם יפתחו חומוסיה ועוד יפנקו אותך עם שני כדורי פלאפל.
אבל מה, הם שכחו להיות יהודים וגם שפלאפל זה המאכל הלאומי שלנו. זה המאכל הכי ישראלי, והם באים עם החובזות שלהם ומעתיקים? ואח"כ מתפלאים למה לא משחררים את פולארד.
(ע.עמוס, גזען בדימוס, מתנצל ומתבלבל) 

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ