השיבה אל ארץ המכתשים

מכתשי הנגב הם פלא כפול. לא רק שהם יחידים במינם בעולם, אלא שבשנים האחרונות מתרחש בהם נס - בעוד שברחבי הארץ הפיתוח המואץ נוגס בשימור השטחים הפתוחים, במכתשים הטבע מנצח את התעשייה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מאת צפריר רינת

כאשר גלעד גבאי מגיע אל תחתית מכתש רמון, הוא מפנה בסיפוק את מבטו מתוך רכב השטח שלו אל המצוק הנשקף אל המכתש מכיוון מצפה רמון. "כל כך טוב לא לראות שם את האנטנות האלה ולראות את המצוק נקי וטבעי", אומר גבאי, סגן מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים.

האנטנות שגבאי מתכוון אליהן כונו בפי תושבי האזור "טרופו" (קיצור שמה של שיטת שידור ששימשה את הצבא) ושימשו בעבר מתקן תקשורת צבאי. חלק מהתושבים טענו שהן נהפכו לפסל סביבתי ושיש להשאירן. אולם בסופו של דבר, גברה עמדתה של רשות הטבע והגנים, שטענה כי האנטנות פוגעות בחזות הייחודית של המצוק. לפני כמה חודשים באו לאזור אנשי חיל ההנדסה ומוטטו אותן בפיצוץ מבוקר.

פעולה זו מסמנת תהליך ייחודי המתרחש באזור המכתשים הגדולים של הנגב. בניגוד לרוב המקומות, שבהם דוחק הפיתוח את הטבע, אל מכתשי הנגב הטבע חוזר, ואילו הפיתוח בצורותיו השונות הולך ונסוג. מתקנים של תעשיית הכרייה והחציבה ושרידים של מתקנים צבאיים נהרסים בשיטתיות לטובת שימור הטבע.

מומחים לשמירת הטבע אוהבים להלל ולשבח את מגוון הנופים ומיני הצומח והחי הקיימים בישראל ומדגישים שזאת אמנם ארץ קטנה, אבל מתקיימים בה מפגש יוצא דופן של אזורים גיאוגרפיים ומגוון עשיר במיוחד של בעלי חיים.

ואולם, רוב צורות הנוף הקיימות בישראל מצויות גם באזורים אחרים, הסמוכים לגבולותיה, או באזור אגן הים התיכון. אלה שכן ראויים להתהדר בייחוד עולמי הם ים המלח, בשל הרכבו הכימי ומיקומו הנמוך, ומכתשי הנגב.

באזור הר הנגב יש חמישה מכתשים, שנוצרו בסדרת תהליכים גיאולוגיים שנמשכו עשרות מיליוני שנים. היווצרות השקע הסורי-האפריקאי היא שעיצבה את צורתם הנוכחית. פני השטח השתנו ונוצרו מערכות ניקוז של נחלים; זרימת המים העמיקה אל תוך שכבות הסלע, פעולה המכונה התחתרות, ויצרה את צורת המכתש, המוקף מכל עבר בצוקים זקופים שהמדענים מכנים מצלעות.

מה שאיפשר את ההתחתרות הוא הימצאותן של אבן גיר קשה במצוקי המכתשים ושל אבן חול פריכה מתחת לשכבה זו, אומר הפרופ' עמנואל מזור, גיאולוג ממכון ויצמן למדע. הנוף לבש את צורתו המוכרת כיום לפני כמאה אלף שנים. "כיום הפעילות הגיאולוגית במכתש היא במצב של רגיעה", מוסיף מזור. "הנחלים צרים וקטנים ואין להם יכולת להמשיך בתהליכי הבליה שהביאו להתפתחות המכתשים".

המכתש המזרחי, שנקרא "הקטן", הוא עמק מעוגל בקוטר של שמונה קילומטרים. לדעת רבים מהעוסקים בשמירת טבע, טיילות וחקר המכתשים, הוא גם היפה ביותר. הקטנים מכולם הם צמד המכתשים שבראש הר עריף. בנוסף לאלה שוכנים באזור המכתש הגדול וכן מכתש רמון, שהוא למעשה הגדול מכולם ואורכו כ-40 קילומטרים.

אין עוד מקום בעולם שיש בו מכתשים כאלה, שהם גלויים לעין המתבונן ומאפשרים לעקוב אחר התוצאות של פעילות גיאולוגית שהתחילה לפני יותר ממאה מיליון שנים, אומר מזור. "יש מכתשים כאלה באזורים אחרים שכוסו בצמחייה ואי אפשר להבחין בהם, אבל פה יש דבר שהוא בעל ייחוד עולמי. זהו בעצם מדבר סלעים ססגוני שהוא חלון גיאולוגי. אבל לא צריך להיות גיאולוג כדי להבין את ייחודם של המכתשים. זה משהו שיש לו ערך אוניוורסלי. ברגע שאתה עומד ומשקיף עליהם, אתה רואה את פעולתם של איתני הטבע".

בכל אחד מהמכתשים יש מגוון עשיר של נופים ותופעות גיאולוגיות שחלקן נהפכו למוקדי תיירות. והמפואר מכולם מבחינה זו הוא מכתש רמון. במכתש זה יש הרי געש קדומים, שוניות אלמוגים במצב מאובן ואגמי לבה שקפאו לפני מיליוני שנים. יש בו אתר "המנסרה", המתאפיין בשברים של אלפי עמודים שנוצרו מגושי קוורץ שהותך על ידי סלע מגמאתי לוהט שבקע ממעמקי האדמה.

במכתש רמון יש גם עושר רב של צומח וחי. מזור אומר, שמסביב למכתשים שיגשגה החקלאות בתקופה הרומית והביזנטית, אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וניצול חקלאי וכך השתמרה הצמחייה המקורית. רשות הטבע והגנים בחרה במכתש רמון כאתר הראשון שבו הושבו לטבע חיות בר שחיו באזור ונכחדו. לפני 20 שנה שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.

היופי הטבעי של המכתשים לא העסיק את דור המייסדים של מדינת ישראל. הם לא ביקשו מהגיאולוגים לבדוק איך אפשר לשמר את המכתשים, אלא כיצד אפשר לנצל את המחצבים שיש בהם. לפני 50 שנה באה לנגב משלחת המחקר הראשונה, שבראשה עמד הגיאולוג יעקב בן תור, ומזור היה חבר בה כסטודנט. מזור מספר שגם הוא היה אחוז בלהט ניצול המחצבים לטובת המדינה החדשה וראה בכך את ייעודו העיקרי במקום.

המכתשים נהפכו בשנות השישים והשבעים לאתרי כרייה וחציבה, אחרי שהתברר שיש בהם מגוון של מחצבים הדרושים לתעשייה ולענף הבנייה. עיקר הפעילות היתה במכתש רמון, שם נכרו קאולין (חרסית לבנה) ששימשה לייצור קרמיקה, גבס וחרסית דמוית צור ששימשה חומר גלם לייצור לבנים חסינות אש. במכתש זה גם כרו כמויות גדולות של חרסית שוקולד המשמשת לייצור רעפים אדומים וגבס לתעשיית הבנייה. הכורים לא הסתפקו בהשגת חומר הגלם, אלא הציבו במכתש רמון ובמכתש הגדול מיתקני ייצור ובהם מכונות לגריסה ולניפוי חומר החציבה וכן תנורים ענקיים.

סדרי בראשית במכתשים השתנו לחלוטין בעקבות פעילות זו. אפיקי נחלים שזרמו מיליוני שנים נסכרו כי שיטפונות איימו על מיתקני התעשייה. שטחים נרחבים נחפרו, ומצוקים רוסקו לכל עבר. חלקים רבים של מכתש רמון עדיין משווים לו מראה של אתר עצום של עבודות עפר ולא של פנינה גיאולוגית שיצר הטבע. באחד האתרים נוצרה בקעה גדולה לאחר שהחוצבים ביקשו להגיע אל שכבת החרסית דמוית הצור. במכתשים נפרצו דרכים שגם הן גרמו נזק רב לנוף ולמערכת האקולוגית.

גבאי מעריך שבעבודות הכרייה והחציבה נפגעו 10% משטח המכתש הגדול וכחמישית משטח מכתש רמון. המכתש הקטן, שנעשו בו בעיקר עבודות של קידוחי מים, נפגע פחות. מכתשי עריף ניצלו מהרס סביבתי מפני שלא היה בהם מצאי משמעותי של חומרי גלם ובשל מיקומם בתוך שטחי אימונים של הצבא.

גופי שמירת הטבע בישראל ומדענים פעלו בהצלחה חלקית להצלת המכתשים. עד תחילת שנות השמונים הוכרז אזור מכתש רמון כשמורת טבע וכך גם חלק ניכר מהמכתש הגדול. אולם לדברי מזור, נמשכו הבקשות לקבלת זיכיונות לצורך כרייה וחציבה ולכן הוחלט לנקוט צעד מקיף יותר.

ב-1994 הולידה הפעילות למען המכתשים את אחת ההחלטות החשובות שקיבלה אי פעם הממשלה בתחום שמירת טבע ואיכות הסביבה. בעידודן של החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע הצליח השר לאיכות הסביבה באותה תקופה, יוסי שריד, לשכנע את הממשלה לקבל החלטה על שימור "ארץ המכתשים".

זאת היתה הפעם הראשונה שממשלה החליטה על צעדי שימור הנוגעים לא רק לשמורות מוכרזות אלא לחבל ארץ שלם, לרבות השטחים שבין המכתשים. ההחלטה, שעל יישומה הופקדה ועדת מנכ"לים, קבעה בין השאר שרוב שטחי הכרייה והחציבה יוגדרו נטושים (שטחים שאין בהם עתודות של חומרי כרייה וחציבה) וייועדו לשיקום. לא תותר כריית חומרים שיש להם חלופות במקומות אחרים בישראל ומפעלים לעיבוד חומרי הגלם יוצבו מחוץ למכתשים.

החלטת הממשלה יצרה דינמיקה של פעילות שימור. שי טחנאי, רכז שמירת הסביבה בנגב של החברה להגנת הטבע, מציין שחוסר כדאיות כלכלית בהמשך פעילות הכרייה והחציבה ומציאת חלופות כמו שטחי הגבס באזור עמק בית שאן תרמו לדעיכת התעשייה הזאת במכתשים.

בשנים האחרונות השתנתה לחלוטין המציאות במכתש רמון ובמכתש הגדול. חלק ניכר מפעילות החציבה והכרייה נפסקה, וזאת שעודנה מתנהלת - נתונה בפיקוח הדוק יותר של פקחי הרשות. "כיום נעשית כרייה תוך כדי שיקום השטחים שכבר נוצלו וסתימת בורות בחומר טפל שלא היה בו צורך לתעשייה", מסביר גבאי.

את שיתוף הפעולה שיצרה רשות הטבע והגנים עם הצבא יכלה להוליד רק המציאות הישראלית. הרשות נזקקה לכסף רב שאין לה כדי להרוס מבנים שהותירו הכורים, והצבא נזקק למבנים שאפשר לפוצץ באימונים של חיל ההנדסה. כך כבר פוצצו כמה מבנים באזור מכתש רמון, וגבאי מקווה שחיל ההנדסה יפוצץ בעתיד גם כמה מהמיתקנים שהצבא עצמו הקים ליד המכתשים.

השינוי המשמעותי ביותר הוא תחילת פעולות השיקום באזור מכתש רמון. בעזרת כספים של הקרן לשיקום מחצבות הפועלת בישראל, במימונם של בעלי המחצבות, עוסקים אנשי הרשות ואדריכלי נוף בשחזור הטבע הפגוע. הם מזיזים ערימות עפר וסלעים גדולות שהשאירו הכורים ומנסים להחזיר אפיקי נחלים למסלולם.

עם זאת, אין כוונה להתעלם מהמורשת שיצרה ההתערבות האנושית. בלב מכתש רמון השאירה הרשות שני מבנים ענקיים ששימשו לעיבוד חומר וחציבה. הרשות מתכוונת לקיים בקרב מטיילים משאל על המבנה, שלדעת אנשיה יש להשאירו ולהופכו לחלק ממוזיאון שיתאר את פעילות הכרייה והחציבה.

ההתקדמות הרבה בשימורו של אזור המכתשים לא הסירה לגמרי את כל האיומים. במכתש הגדול עדיין יש תוכניות לכרות חול, ומפעל הקשור לכריית החול מוסיף לפעול בצדו הצפוני של המכתש ולפזר ענני אבק לכל עבר. בין המכתש הגדול לקטן, באזור הנקרא מישור ימין שהשתמרו בו שטחי חול ייחודיים, יש כוונה להקים חווה ענקית לניצול אנרגיה סולארית. הרשות מתנגדת לתוכנית זאת ודרשה למצוא אתרים חלופיים. בכל המכתשים קיימת הבעיה של רכבי שטח המגיעים בהמוניהם וחורצים את פני הקרקע.

מדיניות השימור של רשות הטבע והגנים אמורה למצוא איזון בין התאווה לטייל במכתשים בכל פינה ובכל זמן ובין הצורך לשמור על המצב הטבעי ובכלל זה על שלוותן של חיות הבר. היתרון היחסי של המכתשים לעומת שמורות טבע רבות בנגב הוא שהם אינם נמצאים בתוך שטחי אימונים של הצבא. רק מכתשי הר עריף הם בתחום שטח צבאי ואפשר לטייל בהם בסופי שבוע בלבד. בנגב יש מלבד שמורות אלה גם שמורות וגנים קולטי קהל שגודרו ונדרש תשלום כדי להיכנס אליהם, ושמורות וגנים שהם פתוחים ואפשר לנוע בהם באופן חופשי תוך כדי הימנעות מפגיעה בערכי טבע. השמורה במכתש רמון תוגדר בעתיד כשמורה פתוחה קולטת קהל. משמעות הדבר שהיא לא תגודר כמו כמה גנים לאומיים ושמורות בנגב ולא יגבו כסף מהמבקרים, אולם יהיו בשמורה כללים מחמירים של שעות מותרות לטיולים ומסלולים שבהם מותר לטייל מבלי לסטות לשטחים פתוחים אחרים.

מטיילים, ובהם גם מדענים החוקרים את המכתשים, מתלוננים על נוקשות רבה מצד הרשות, המגבילה את תנועתם וממהרת לרשום קנסות על סטייה משבילים מותרים או לינה במקום אסור. אחד החוקרים אומר שהוא מרגיש לא רצוי במכתשים וממהר להסתלק כשהוא רואה ג'יפ של פקח הרשות.

לדברי גבאי, רשות הטבע והגנים עושה מאמצים רבים להתאים את הפעילות המותרת בשמורות הטבע לכל סוגי המטיילים, בלי לפגוע באופיה של השמורה. "אנחנו מתייעצים עם חברות טיולים בנוגע לצורכי המטיילים ואנחנו מתכננים להקים עוד חניוני לילה וחניונים קטנים במקומות שמתאימים לנהגים של רכבי שטח. אנחנו גם מאפשרים מסלול מיוחד לטיולי לילה. גיבשנו עם המועצה המקומית של מצפה רמון תוכנית שתגדיר חלק מהשטח המיועד לשיקום במכתש רמון כגן לאומי ובו יהיו יותר פעילויות. אילו הוגדר מכתש רמון כפארק, היה אפשר לטייל כמה שרוצים ואיפה שרוצים, אבל אם זו שמורת טבע, צריך להתייחס לשטח כאל כזה. אנחנו צריכים לחשוב על הפרא או היעל שאין להם מתי לשתות ומתי לאכול אם השטח עמוס כל הזמן במטיילים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ