דעה |

כך השתלטה פוליטיקת העלבונות על הרשתות החברתיות

אמיר חצרוני
אמיר חצרוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איש חובש מסכה של מרק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק
מחאה נגד פייסבוקצילום: Jeff Chiu / אי־פי
אמיר חצרוני
אמיר חצרוני

דמיינו לעצמכם שבהפגנה בבלפור אחד המשתתפים שולף מגפון ופולט לאוויר שטויות שאין ספק כי אין להן קשר למציאות - למשל שהקורונה הגיעה מהמאדים, או שנתניהו עומד להתגרש להתחתן עם ציפי לבני. ייתכן שנצחק, ייתכן שנתעלם - בטוח שלא נצפה מעיריית ירושלים שתיקח למפגין את המגפון רק כי הוא מפיץ שקרים בשטח עירוני. משום מה אנחנו כן מצפים מרשתות חברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב וטוויטר שימחקו ויצנזרו פוסטים, תמונות וסרטונים שנראים לנו שקריים או מעליבים. אנחנו לא תופסים את הבעלים של אולם קולנוע או תיאטרון כאחראים לתוכן הסרטים וההצגות שמוצגים בהם, אבל כן תולים את האשמה ברשתות החברתיות על מה שנראה לנו כזיהום ויזואלי ומילולי - למרות שהרשתות אינן מייצרות את התוכן, ולכל היותר משמשות כבמה עם מיקרופונים להשכרה.

האם למארק צוקרברג ושותפיו מפייסבוק, ג'ק דורסי ועמיתיו לטוויטר או סוזן וויצ'יסקי שעומדת בראש יוטיוב יש יכולת לבדוק לעומק את מידת האמינות או המוסריות של ביליוני הפוסטים, התמונות והסרטונים שמתפרסמים אצלם מדי יום? התשובה כמובן שלילית, אך הם קיבלו על עצמם את תפקיד הצנזור בנפש חפצה - קצת מתוך אמונה פרוגרסיבית אותנטית שלא לכל הדעות יש מקום בעולם, קצת מתוך חשיבה אסטרטגית שזו דרך יעילה למנוע רגולציה חיצונית, וקצת כי נוח שמשתמשי הפלטפורמה ירגישו שהחבל נעול על צווארם ויכול להתהדק בכל רגע.

כך מעודדות הרשתות כי "אם נתקלת בפוסט שכולל דברי שטנה או הטרדה, אל תהסס לדווח" או "אל תהסס לפנות אלינו בכל מקרה של תמונה שאינה עומדת בכללים". ואנשים פונים - גם כי אנונימיות מובטחת למלשינים, גם כי הפלטפורמה משבחת ולא מענישה על תלונות שווא (למרות שמדובר במקרה הטוב בהוצאת דיבה), וגם כי לדווח הפך לסוג של בידור וירטואלי וספורט לאומי.

פוליטיקת העלבון השתלטה על הרשת. במקום לנהל בכבוד קונפליקט וירטואלי, אנחנו רצים להלשין לצוקרברג כדי שיסתום ליריב את הפה: פוסט שרק יעז לומר שנשים אינן יכולות לנצח גברים בריצת 100 מטר יזכה לתלונה על "מיזוגניות"; סרטון שיצדד בהגבלות על הגירה מאפריקה ידווח כ"גזענות ודברי שטנה"; תמונה שמשבחת דיאטה תישלח לבדיקה בחשד ל"שמנופוביה". הרשתות, מצידן, מלבות את האש עם "כללי קהילה" אשר מנסים בכוח להקהות מחלוקות אידיאולוגיות לגיטימיות ודורשות "להכיל מיעוטים", "לא למתוח ביקורת על רקע דתי", "לא להעליב על בסיס מגדרי", ועוד כללי אצבע אנטי-דמוקרטיים מבית המדרש הפרוגרסיבי.

כדי לספק מראית עין של הליך הוגן, פייסבוק התחילה להפעיל את "המועצה העליונה לפיקוח", אשר מתיימרת לספק במה לערעורים על החלטות צנזורה של הרשת. החברים במועצה מקבלים את משכורתם מפייסבוק, וראשיה מונו גם הם על ידי החברה - מה שמעורר באופן טבעי תהיות כמה עצמאית יכולה המועצה הזו להיות בהחלטותיה. אבל ניקח צעד אחורה ונשאל: למה פייסבוק צריכה בכלל לצנזר "פוסטים מעליבים" או לבדוק ערעורים על הצנזורה של עצמה?

ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר. אין באמת אפשרות לשלוט בכל התכנים בפלטפורמהצילום: Jose Luis Magana / AP

מה היה עושה אדם שחש נפגע מפרסום תקשורתי כזה או אחר בימי טרום פייסבוק? הוא היה פונה לבית המשפט בתביעת לשון הרע, במקרים חמורים במיוחד היה מגיש תלונה למשטרה או מבקש צו ביניים למחיקת הפרסום. תחנות הצדק טוחנות אמנם לאט, אבל עובדות לפי כללים שקופים ופוסקות בהתאם לחוקים שעברו בשלוש קריאות בכנסת ועמדו במבחן בג"ץ. הצנזורים של פייסבוק והמועצה המפקחת שהיא מינתה פועלים כנראה מהר יותר, אבל לא חייבים לעמוד בשום סטנדרט מעבר להוראות מהבוס.

פה קבור הכלב. כיכר השוק, במיוחד בעידן הקורונה, עברה לרשתות החברתיות, אך אלו עושות כמיטב יכולתן (ובמידה לא מבוטלת של הצלחה) שלא להיות כפופות לדינים הנהוגים מחוצה להן. כך למשל, רק לאחרונה שורה של עסקים פרטיים נחסמו מלפרסם בפייסבוק ללא נימוק. אילו היו אוסרים על העסקים הללו לפרסם את מרכולתם על גבי לוח מודעות ברחוב, הם היו יכולים לפנות לבית הדין לעניינים מקומיים, אבל כשהסכסוך הוא מול פייסבוק, אין דין ואין דיין.

אילו היתה תחרות אמיתית בשוק הרשתות החברתיות, המצב לא היה מדאיג כל כך, אבל כידוע פייסבוק וגוגל נוהגות לשלוף פנקס צ'קים ולקנות את מי שמרים ראש - כמו אינסטגרם או וואטסאפ. זו כמובן זכותם של עסקים לצוד ראשים ולרכוש מתחרים, אבל אנחנו חייבים להבין את המחיר שאנחנו משלמים כאשר אנחנו מעניקים לרשתות החברתיות מונופול כמעט טוטלי על שוק הדעות, וכדי לחסוך מאיתנו התמודדות עם עלבונות גם מוסרים להן את מספרי הצנזור.

הכותב הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטת קוץ' (Koç Üniversitesi) ופעיל נגד צנזורה במדיה; חצרוני הגיש נגד פייסבוק תביעה בגובה מיליון שקל לאחר שהרשת החברתית חסמה את חשבונו

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"