שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גד גניר
גד גניר

לפני 20 שנה פעלה בדיזנגוף סנטר בתל אביב חנות משחקי וידיאו שגולת הכותרת שלה היתה עמדת Virtual Reality. זו היתה מעין במה שאפשר לעמוד עליה, לחבוש משקפיים מאוד כבדים ומסורבלים, להחזיק ביד ג'ויסטיק ולחוות עולם של פוליגונים מכוערים ברזולוציה נמוכה להחריד. באחד מימי החופש הגדול, אמי לקחה אותי לתל אביב, שילמה בשבילי כמה עשרות שקלים בתמורה לרבע שעה שבה אצלול לתוך החויה הזאת. במשך 14 דקות עמדתי שם, קפוא לחלוטין וניסיתי להבין איך אני זז. הזזתי את הג'ויסטיק ימינה ושמאלה ומדי פעם היו תנודות קלות לצדדים. רק בדקה האחרונה הבנתי שאם אני מזיז את כל הראש, אני יכול לראות את מה שקורה מסביבי בעולם הווירטואלי הכי פחות מכוער שמחשב משנת 1995 מסוגל היה ליצור בשבילי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ