בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורידים את השאלטר של האינטרנט

יותר ויותר מדינות מגלות שהאינטרנט, שאין להן שליטה ממשית עליו, עשוי לאיים על יציבותן ופועלות להגבילו. משטר מובארק היה הראשון שהצליח בכך, ערב נפילתו

תגובות

מפגינים מוחים על חסימת האינטרנט בידי השלטונות. 20 מיליון גולשים נותקו מהעולם
תצלום: גטי אימג'ס
המהנדסים שעבדו במשמרת לילה בבניין האפרורי ברחוב רעמסס 26 בקהיר - כארבעה קילומטרים מכיכר תחריר - אולי לא הבינו עד הסוף את המשימה שהוטלה עליהם. אבל ב-28 בינואר 2011 הם עשו היסטוריה. בלחיצה על כמה כפתורים, או באמצעות הפסקת זרם החשמל, נותקו מהאינטרנט חמש ספקיות התקשורת המרכזיות במצרים. בכך הפכה מצרים למדינה הראשונה בהיסטוריה שהצליחה לנתק את עצמה כמעט כליל מרשת המחשבים הגלובלית.

שלטונו של חוסני מובארק בא אל קצו בדיוק שבועיים אחר כך, אבל מומחי מחשבים סבורים כי "ההחשכה" היזומה היא דווקא ניצחון טכנולוגי למשטרים אוטוריטריים. לדבריהם, אם הדבר היה נעשה מוקדם יותר, לפני שהמפגינים הצליחו להתארגן וסירבו לעזוב את כיכר תחריר, הנשיא אולי לא היה מאבד את כיסאו.

ל"הישג המצרי" עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. בעבר הצליחו מדינות אוטוריטריות כמו סין, צפון קוריאה ובורמה לחסום גישה לאתרים ביקורתיים, למלות חיפוש שונות או לדואר האלקטרוני, אבל במצרים ניתקו השלטונות את 20 מיליון משתמשי האינטרנט מהעולם החיצון. "מנהיגי מצרים מצאו את כפתור הכיבוי של האינטרנט", סיכמו עורכי "ניו יורק טיימס".

מרגע זה ואילך הרשת, שהפכה לסמל דמוקרטי, יכולה להיות מנוטרלת בקלות יחסית בידי שלטונות החוששים מנתיניהם. "הם חפרו כל הדרך למטה, עד לשכבה התחתונה ביותר של האינטרנט, ועצרו את כל התנועה", הסביר ג'ים קווי, מנהל הטכנולוגיה של חברת רנסיס מניו המפשייר מה עשו אנשי מובארק. מאחר שהשלטונות במצרים שלטו באופן בלעדי על תשתיות האינטרנט, הברז נסגר בקלות. "אני מניח שאנשים יסתכלו על זה ויגידו, בעצם זה עבד די טוב, זה רק נעשה מאוחר מדי", הוסיף קווי בראיון ל"ניו יורק טיימס".

אין צורך בדוגמה של מצרים כדי להבין את יכולתו של המשטר לבלום את הפתיחות המוחלטת של עידן הפייסבוק, האי-מייל והטוויטר. גם הדמוקרטיות נהפכות למתגוננות. למשל, בישראל ובארצות הברית הוגשו הצעות חוק שנועדו לעקוב אחר הגולשים, לסנן אתרים ואף להפיל את הרשת כשמתעורר חשש לפגיעה בביטחון. "הצעדים שנקט משטר מובארק שגויים לחלוטין", כתבו בשבוע שעבר יוזמי הצעת החוק, הסנאטורים האמריקאים ליברמן, קולינס וקרפר, בהודעה לעיתונות.

בניסיון לרכך את הביקורת על הצעת החוק שהגישו, אמרו השלושה כי הם רק רוצים "להגן על ארה"ב מפני התקפות של גורמים זרים". הם הדגישו, כי לעולם לא יחתמו על חוק "שמתיר לנשיא או לכל אחד אחר לשתק את האינטרנט".

ובכל זאת, הצעת החוק השנויה במחלוקת הופכת את הגבלת הגישה לרשת לכלי בלוחמה בטרור. ליברמן, שהתמודד בעבר על משרת סגן נשיא ארה"ב, מעוניין להעניק לדיירי הבית הלבן את היכולת לשתק את הרשת כאשר "האקרים מנסים להשתלט על מתקן גרעיני או לחבל בסכר הובר".

מתחת לפנס

בישראל, שבה הביטחון קודם לכל, ביקש לפני כשנה וחצי ח"כ דני דנון (ליכוד) להקים רשות ממשלתית שתנהל את האינטרנט - כזו שתוכל לסנן אתרים שמפרסמים פדופיליה או עלולים לפגוע בביטחון המדינה. ח"כ דנון הדף את הטענות כי בכוונתו לכונן מועצה עליונה לצנזורה על הרשת, וטען כי הוא מבקש להקים רשות-על שתפקח עליה.

כעת מנסה גם משרד התקשורת להטיל רגולציה על שידורי וידיאו באינטרנט. עו"ד יורם ליכטנשטיין, מומחה למשפט האינטרנט, תוקף את הניסיונות להגביל את הרשת מהזווית הטכנולוגית: "רוב הצעות החוק האלה עוזרות ללכוד את מי שפעל מתחת לפנס ולא היה מתוחכם דיו שלא יתפסו אותו. זה כמו החוק לחשיפת פרטי טוקבקיסטים. הרי גם אם החוק יקבע שהדבר אסור, נדע רק מאיזה מחשב נכתבו הדברים. בכלל לא נדע מי כתב אותם, אם המחשב נמצא בבית קפה או בבניין ההסתדרות".

גולשים מתוחכמים יותר יוכלו גם לפרוץ לרשתות אלחוטיות או להסתיר את כתובת ה-IP של שלהם (מספר המשמש לזיהוי המחשב ברשת). "אילוצים" טכנולוגיים אף מונעים את האפשרות לנתק את הרשת באופן מוחלט. רוב מדינות המערב מחוברות לרשת העולמית באמצעות מספר סיבים אופטיים ואף באמצעות לוויינים. גם אם ממשלה מסוימת "תוריד את השאלטר" ולא תאפשר לספקיות האינטרנט לגשת לרשת העולמית, ניתן יהיה להתחבר לרשת דרך מודם טלפון רגיל בשיחה לחו"ל, מכשירים סלולריים מתקדמים או טלפונים לווייניים.

במצרים הצליחו תושבים ספורים להתחבר לאינטרנט למרות החסימה, ולמחות נגד השלטון ברשתות החברתיות, בעוד אחרים גלשו באתרים בינלאומיים באמצעות קווי גישה לחו"ל. דרך עוקפת לעוצר התקשורתי סיפקו גם החברות האמריקאיות "גוגל" ו"טוויטר". בשיתוף פעולה נדיר הן פירסמו מספר טלפון, שניתן היה להשאיר בו הודעות קוליות שתורגמו ל"ציוצים" נגד משטר מובארק.

חיים בסיכון

עו"ד יהונתן קלינגר, העוסק באבטחת מידע, טוען כי מלבד החשש ממשחקי חתול ועכבר בין הגולשים לשלטונות, החקיקה הקיימת בישראל כבר מסדירה את הפעילות ברשת ואין צורך בהחמרתה. לטענתו, "המחשבה לנתק את ישראל - שבכל מקרה היא קטנה ומוקפת אויבים - מאפשרות יחידה לקבל מידע מהעולם, לקבל בידור ולנהל מסחר, אינה עולה בקנה אחד עם הרצון הטוב של המדינה ועם החובה לשמור על אזרחיה. כל תועלת שתיגרם לממשלה מחסימה של האינטרנט תהיה שולית ביחס לנזק שייגרם לכלל האזרחים".

לפי השקפתו, גם ארצות הברית צריכה להגן על אינטרנט חופשי. "מי שמקדם חקיקה אנטי-אינטרנטית הוא בדרך כלל מי שרוצה לסגור בצורה הרמטית כל סיכון. החיים מלאים סיכונים, ובלי לקחת אותם אי אפשר להגיע לקידמה".

כששיקולי ביטחון מאלצים אותנו להוריד נעליים בשדה התעופה ולעבור בדיקה דקדקנית בכניסה לכל קניון, עו"ד ליכטנשטיין מתריע כי החשכת האינטרנט עלולה דווקא לשחק לידי המבקשים לזרוע פאניקה ולשבש את הסדר החברתי. "להוריד את האינטרנט במצבי חירום, זה לשפוך את התינוק עם המים. היתרונות שהרשת מעניקה לחברה הם כה רבים, שהשתקתה תעניק לטרוריסטים את מה שביקשו - לפגוע בחיי היומיום בחברה מתוקנת".

כשמדברים על פגיעה בחופש הביטוי במדינות דמוקרטיות, קשה שלא להתחשב בדעת הקהל. מאות מיליוני אמריקאים ומיליוני ישראלים גולשים בלא הפרעה ברשת המחשבים, וקשה להאמין שרבים מהם יתנדבו להטיל על עצמם מגבלות מבית היוצר של דני דנון או ג'ו ליברמן. 600 מיליון הגולשים בפייסבוק מעדכנים בקביעות את הסטטוס האישי שלהם, הכולל דעות אישיות על המתמודדים ב"אח הגדול", לצד ביקורת על ראש הממשלה או הנשיא. כריס יוז, ממקימי הרשת החברתית, אף סייע לאובמה, בזמן המירוץ לנשיאות, להקים רשת פנימית שאיגדה מיליוני תומכים והובילה לניצחונו בבחירות 2008.

חוק בפינלנד מבטיח לכל אזרח חיבור מהיר לאינטרנט, וממשל אובמה התחייב שבתוך חמש שנים, 98% מהאמריקאים יהיו מחוברים לאינטרנט המהיר. אסטוניה וצרפת הלכו רחוק והיו למדינות הראשונות בעולם המערבי שהגדירו את האינטרנט כזכות יסוד.

שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, הדגישה בשנה שעברה כי אינטרנט ללא התערבות ממשלתית הוא ערובה לזכויות אדם בסיסיות כגון חופש הביטוי, חופש הדת וחופש ההתאגדות. קלינטון אף דימתה ניסיונות חבלה כאלה לחומת ברלין. לדעתה, "חומות וירטואליות החלו להחליף חומות אמיתיות". גם בשבועות האחרונים, כשספגה מכה כואבת בפרסום מסמכי ויקיליקס, שפגע לדבריה בביטחון ארצות הברית, לא תבעה שרת החוץ להטיל מגבלות על האינטרנט אלא רק להעניש את המדליפים.

השבוע, בהתייחסות למדינות כמו איראן וסין, היא קראה לאפשר לאזרחי העולם גישה לאינטרנט חופשי. "מדינות שמצנזרות את הרשת יהיו מבודדות בסופו של דבר", הכריזה שרת החוץ. בתגובה מנעו שלטונות סין מתושביהם לקרוא דיווחים על נאום קלינטון. הם גם מחקו תגובות על הנאום באתרי חדשות ובבלוגים סיניים.

מעבר לנאומים רוויי סיסמאות, אם ארה"ב מבקשת להמשיך ולהיות השוטר הטוב בעולם, עליה להוות דוגמה למשטרים כמו אלה של סין וצפון קוריאה. לדברי חוקר האינטרנט יבגני מורוזוב מאוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב לא תוכל להמשיך ולהטיף לאינטרנט חופשי כשהיא עצמה מפתחת "כפתור כיבוי לרשת". למרות הביקורת האמריקאית, סין עדיין חוסמת גישה לאתר הבי-בי-סי ולרשת פייסבוק, ומדינות המפרץ קיבלו גישה לתכתובות הדואר האלקטרוני במכשירי הבלקברי בשטחן. "לדיקטטורים אין ממה לפחד", כתב מורוזוב במאמר שפורסם השבוע ב"סן פרנסיסקו כרוניקל", "הם יכולים לפתח כפתורי כיבוי משלהם ולא לחשוש מנקמה או מביקורת של וושינגטון". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו