בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לכתוב בלי לברוח לטוויטר: מכונת הכתיבה חוזרת

הדבר החם המפתיע הבא הוא מכונת הכתיבה. ילידי דור המחשב אוהבים להיפגש במקומות ציבוריים כדי להקליד בחברותא, ומוצאים במכשיר המכני המיושן יתרונות בלתי צפויים

תגובות

מכונות כתיבה. טובות רק לדבר אחד: העלאת מלים על דף
תצלומים: ניו יורק טיימס
זה היה מחזה נדיר אפילו במושגים של ברוקלין: תריסר אביזרים מכניים הוצבו על מפה לבנה, פולטים צלילים מזדמנים של "קלאק" ו"דינג". הקונים התבוננו בתצוגה, נרגשים אך מהוססים, כאילו נתקלו באוסף המצאות משונות שנלקחו מעולם הדמיון של ז'ול ורן. חלקם צילמו תמונות של המחזה במכשירי האייפון שלהם.

"מותר לגעת בזה?", שאלה אשה צעירה. כשהרשות ניתנה, היא לחצה על שני מקשים בבת אחת. המכונה נתקעה. האשה נרתעה לאחור כאילו ננשכה. "אני מאוהב בכולן", אמר לואיס סמית בן ה-28, מתופף צנום מוויליאמסבורג. חמש דקות לאחר מכן הוא רכש מכונה מדגם גלקסי 2 של סמית קורונה משנת 1968 בצבע כחול כהה תמורת 150 דולר. "העניין הוא הנצחיות, חוסר היכולת למחוק", הוא הסביר. "חייבת להיות לך מידה כלשהי של שכנוע במחשבות שלך. וזו כל הפילוסופיה שלי בנוגע למכונות כתיבה".

בין שהוא יודע זאת ובין שלא, סמית הצטרף לתנועה שמספר חבריה הולך וגדל. מכונות כתיבה ידניות אינן הולכות מעדנות אל תוך הלילה של העידן הדיגיטלי. המכונות מושכות מומרים חדשים, רבים מהם צעירים מכדי לחוש נוסטלגיה כלפי סרטים קרועים, אצבעות מוכתמות בדיו ונוזל מחיקה. ובניגוד לכמה כתבנים מהעבר הרחוק, החבר'ה האלה אינם מקישים בבדידות.

הם מעריצים מכונות ישנות של חברות כמו אנדרוודס, סמית קורונה ורמינגטון - שבהן הם מוצאים עיצוב איכותי, פונקציונליות ויופי - מחליפים אותן בינם לבין עצמם ומציגים אותן לראווה בפני חבריהם. בסדרת אירועים ששמו "type-ins" (כינוסי כתבנים) הם מתכנסים בבארים וחנויות ספרים כדי להתגאות בהדר ובסגנון הפוסט-דיגיטליים, מקישים על האותיות כדי לשלוח מכתבים בדואר ומתחרים זה בזה מי יכול להקיש במהירות הגבוהה ביותר.

עם תת התרבות של התחייה מחדש נמנים בין היתר דונה בריידי בת ה-35 וברנדי קובלסקי בת ה-33 מ"בריידי וקובלקסי מכונות כתיבה", החברה שמכרה את מכונת הגלקסי 2 של סמית קורונה באחת השבתות לאחרונה, בשוק פשפשים בברוקלין המתמחה במלאכות יד ועתיקות.

"כשעובדים על מחשב מקלידים הרבה יותר מהר משחושבים", אומרת קובלסקי. "במכונת כתיבה, אתה צריך לחשוב". היא ובריידי התחילו את העסק שלהן למכירת מכונות כתיבה ישנות באפריל בשנה שעברה. עד כה הן שיפצו ומכרו יותר מ-70 מכונות, רבות מהן למשתמשים בפעם הראשונה. הסיסמה שלהן היא "תתנתק ותתחבר" .("Unplug and reconnect")

ג'ם סשן

כתבנים מתחברים בכל מקום. באחר צהריים של חודש דצמבר, כתריסר אנשים גררו את מכונות הכתיבה שלהם לפאב ברידג'ווטר בפילדלפיה למפגש הראשון מתוך סדרת מפגשי כתבנים ("כמו ג'אם סשן לאנשים שאוהבים מכונות כתיבה", אומר מייקל מקגטיגן בן ה-56, בעל חנות אופניים מקומית שהגה את הרעיון. "היו איגודים שעשו שביתות והיפים שעשו התכנסויות, אז חשבתי, 'אנחנו נעשה התכתבויות'").

בשלושת החודשים האחרונים, חובבי מכונות כתיבה התקבצו בערים מחוף לחוף ואפילו מעבר לים. ב-12 בפברואר יותר מ-60 אנשים הגיעו לחנות ספרים בסנוהומיש שבוושינגטון, לאירוע בן שלוש שעות של כתבנים שנקרא "סנוהומיש אנפלאגד". כתבנים התגודדו גם בסיאטל, פיניקס ובבזל שבשווייץ, שם נקרא האירוע "schreibmaschinenfest" (חגיגת מכונות כתיבה). בריידי וקובלסקי מתכננות לערוך אירוע לכתבנים בפארק מקקארן בברוקלין.

למה לחגוג את מכונת הכתיבה הצנועה? החסידים מספקים סיבות רבות. למשל, מכונות כתיבה ישנות בנויות כמו ספינות קרב. הן שורדות אינספור עלבונות ומקבלות בברכה תיקונים, שלא כמו מחשבים נישאים וטלפונים חכמים, המתיישנים כמעט מיד עם צאתם לשוק. "זה בערך כמו להגיד, 'תראו את זה, מיקרוסופט!'" אומר ריצ'רד פולט בן ה-46, אספן מכונות כתיבה מסינסינטי. פלוט מלמד פילוסופיה באוניברסיטת זייביאר, שם הוא מסר כתריסר מכונות כתיבה לסטודנטים ועמיתים נלהבים.

תכונה נערצת אחרת של המכונות היא פשטות. מכונות כתיבה טובות רק לדבר אחד: העלאת מלים על דף. "אם אני במחשב, אין שום סיכוי שאוכל להתרכז בכתיבה בלבד", אומר ג'ון רות בן ה-23, עיתונאי המחבר ספר על מכונות כתיבה. "אני בודק אימיילים, טוויטר". כשהוא משתמש במכונת כתיבה, אומר רות, "אני יכול להתיישב ואני יודע שאני כותב".

למרות שהם גדלו על מחשבים, חסידים צעירים של מכונות כתיבה נהנים לנבור בקווי התפר של התרבות הדיגיטלית. כמו מגדלי דבורים עירוניים, חובבי סריגה מעודכנים ואייקונות אחרות של רנסנס ה"עשה זאת בעצמך", הם מעריכים את המוחשיות והחפציות שבדברים. הם יוצאים נגד דוקטרינות דיגיטליות שמזהות את ההתקדמות של בני האדם כצעידה אינסופית לעבר יעילות רבה יותר, בחיפוש אחר המכונה המושלמת.

אולם זה לא הופך אותם ללודיטים (פועלי המאה ה-19 באנגליה שהתנגדו למהפכה התעשייתית). בעבור רבים מהמשתמשים הצעירים במכונות כתיבה, הטכנולוגיה הישנה שוכנת בשלום לצד החדשה. מאט סידוני בן ה-16 מניו ג'רזי מחזיק באייפוד שלו תמונה של המכונה האהובה עליו, מדגם רויאל מס' 10, כדי שיוכל להתגאות בה בפני חברים. בעולם המקוון הוא חבר גאה ב"טייפוספירה", קהילה גלובלית של גיקים חובבי מכונות כתיבה. בדומה לרבים מהם, הוא נהנה מ"טייפקאסטינג", הקשה של הודעות מוקלדות במכונת כתיבה שאותן הוא סורק ומעלה לאתר שלו, "Adventures in Typewriterdom" (הרפתקאות בממלכת מכונות הכתיבה). אחד מהבלוגים החביבים עליו בנושא הוא "Strikethru", המנוהל בידי עובד במיקרוסופט. לפי תפישת עולמו של סידוני, אין בכך שום דבר לא עקבי מבחינה טכנולוגית.

"אל תביני אותי לא נכון", אומר סידוני. "יש לי אייפוד טאץ'. יש לי טלפון סלולרי כמובן. יש לי מחשב". ויש לו גם עשר מכונות כתיבה, שבהן הוא משתמש להכנת שיעורי הבית וכתיבת מכתבים בקצב של לא פחות מ-90 מלים לדקה. "אני אוהב את הפידבק שאפשר למשש, את הצליל, את התחושה של המקשים מתחת לאצבעות".

טום פורייר, הבעלים של "קיימברידג' טייפרייטר קומפני" במסצ'וסטס, מכר לסידוני כמה מכונות כתיבה, והוא אומר שתלמידי תיכון וסטודנטים נהפכו ללקוחות העיקריים בעסק שלו. "כל הזמן שאלתי 'מה אתם עושים פה, ילדים?'", הוא אומר, "אבל זה הלך וגדל. אנשים צעירים נכנסים ומתחברים למכונות כתיבה ידניות".

סיבוב אחרון

בינואר השכיר פורייר תריסר מכונות כתיבה לג'ן ברבין בת ה-39, אמנית שמלמדת באוניברסיטת הרווארד קורס כתיבה יצירתית בן שבוע. כשהשיעור הסתיים ביום שישי, כמה סטודנטים התחננו בפני ברבין שתרשה להם לחזור במהלך סוף השבוע לסיבוב אחרון על המכונות. "כולם כל כך התרגשו מזה", היא אומרת (כשהיא מגיעה לראיון, ברבין יושבת בבית קפה ומקישה על מכונת הכתיבה שלה, "גוסן טיפה" גרמנית משנות ה-40, עד שהטלפון הסלולרי שלה מצלצל).

מה חושבים על כך חסידי מכונות הכתיבה שנותרו מהעידן המקורי של המכונות? "אנחנו הכתבנים הוותיקים, זה גורם לנו להרגיש צעירים - לחשוב שיש דור חדש שנדבק בזה", אומר גיי טליס בן ה-79. הוא עדיין משתמש במכונת כתיבה, גם אם חשמלית, וכך גם חברו רוברט קארו בן ה-75, הביוגרף זוכה פרס הפוליצר שכתב על חייהם של רוברט מוזס והנשיא לינדון ג'ונסון. הם שוחחו על מכונת הסמית קורונה של קארו במהלך הצפייה בסופרבול.

"למען האמת אני לא מופתע", אומר קארו על התחייה המחודשת של מכונות הכתיבה. את התענוגות המוחשיים שחווים כתבנים הוא מכיר כבר כמה עשורים. "אחת הסיבות שאני כותב במכונות כתיבה היא פשוט משום שזה גורם לי להרגיש קרוב יותר למלים שלי", אומר קארו. "זה כמו להיות נגר, זה להניח את הקרשים. ככה זה אמור להרגיש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו