ילדים דיגיטליים בעולם אנלוגי

בעוד כמה ימים יחזרו הילדים לחיות חיים כפולים: בבוקר יישבו מול מורה שכותב על לוח, בצהריים יחזרו לחיים האמיתיים שלהם, המקוונים. הפער הטכנולוגי הזה יוצר אבסורד, שמשרד החינוך מתחיל להתמודד אתו באיחור משווע

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

ככל שהגלישה באינטרנט מקבלת נתח גדול יותר ויותר מפעילות הפנאי ומהיממה של הילדים ובני הנוער, הנתק הזה בין בית הספר לבית, בין מי שהם באמת - בני אדם מחוברים - ובין האישיות התלמידית שלהם, נהפך לאבסורד. הדימוי העולה במחשבה נלקח מסיפורים ואגדות קלאסיות כ"ילדי המים", ילדים המפתחים בסתר זימים ויכולת לנשום במים, או "אגם הברבורים" שבו הנסיכה נהפכת בחצות הליל לברבור. החלוקה הדיכוטומית באגדות הללו בין ים ליבשה, או בין חיי היום ללילה, מזכירה במידה רבה את הסביבות השונות של בית הספר והבית המתקיימות אצל התלמידים כיקומים מנוגדים, שאין לערב ביניהם. זאת, במידה לא מעטה, בגלל חשש המבוגרים מפני העולם הסגור בפניהם.

מבט שונה על הנתק הזה מציעה ד"ר גילה קורץ, ראש התוכנית לתקשוב במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, המכהנת גם כפרופסור חבר באוניברסיטת מרילנד בארצות הברית. לדבריה, חוקרים קבעו את ראשית שנות ה-80 (ליתר דיוק, 1982) כנקודת המפנה שמעברה האחד ניצבים הילדים של היום - הלוא הם "ילידים דיגיטליים", אלה שנולדו לתוך עידן המחשב ואינם מכירים מציאות אחרת - ולעומתם, כל אלה שנולדו לפני כן, כלומר המבוגרים המקיפים אותם שהם "מהגרים דיגיטליים".

"ההורים שלנו, המהגרים שעלו לארץ, לא חשו טוב בעולם החדש", אומרת קורץ. "גם המהגרים הדיגיטליים, במקרה זה המורים וההורים, צריכים להתאים את עצמם ולהסתגל, לרכוש שפה חדשה, כדי להבין את אורחות המקום החדש".

החלוקה לילידים ומהגרים ממחישה את המרחב שבו יש עליונות טבעית לתלמידים על פני המורים. מאז ומעולם גיל הנעורים התאפיין גם בתחושה שמבוגרים הנושאים בתואר מורים או הורים הם לא רלוונטיים ועבשים. קורץ סבורה שפער הדורות התרחב והחריף בתקופה הנוכחית, כי הוא קיבל ממד נוסף בעקבות המהפכה הטכנולוגית.

לא מדובר רק באוריינות מחשב שילדים קולטים מהאוויר, אלא גם בממדים נוספים - מערכת ערכים חדשה ושינוי תרבותי של ממש - המשנים את כל התפישה וההתייחסות לעולם. לדברי קורץ, המחקר עדיין מדדה הרחוק מאחורי ההשפעות של האינטרנט ושל משחקי המחשב על הפסיכולוגיה, העמדות והתפישה המרחבית והתודעתית של בני הדור הנוכחי. ובינתיים, אפשר בזהירות, לנסות להעלות השערות על ההשפעות הללו. וללא כל שיפוט, היא מבהירה. לדעתה, כל מי ששופט בחומרה את ההתנהגות הדיגיטלית של הילדים חוטא בבורות.

בה בעת היא מציינת, כי כתוצאה ממשחקי מחשב מורכבים משתנה האופן של קליטת דימויים חזותיים. הילדים מפתחים זמן תגובה מהיר ומרגילים את עצמם לקבלת משוב מיידי. ובמלים אחרות, הם עלולים לפתח בעיה בדחיית סיפוקים. במשחקים דוגמת "סים" למיניהם, שילדים ובעיקר ילדות משקיעות בהם שעות על שעות ביצירה וטיפוח של משפחות ויחסים זוגיים - העמדות של בוני התוכנית עלולות לחלחל לתודעה הרכה. זרם המשחקים "סקנד לייף", שבהם השחקן יוצר זהות אחרת, בעייתי עוד יותר. "החשש הוא שמישהו לא בוגר עלול ליצור לעצמו דמות שונה מאוד מהחיים האמיתיים", אומרת קורץ, "והפיצול הזה יכול לגרום נזק". קורץ סבורה כי תפקידם של אנשי החינוך להבין את המרחבים החדשים הללו ולהתייחס אליהם. "לעזור לילד לחדד את השוני בין הדמות האמיתית לווירטואלית, למשל".

עדי אמסטרדם, מורה בתיכון כרמל זבולון, חושב אחרת: "אני לא זוכר שהמורים שלי התעניינו באיזה תוכניות אני צופה בטלוויזיה, או איזו מוסיקה אני שומע", הוא אומר. לעומת זאת, הוא מודה שהוא טוב מהתלמידים שלו בשימוש באינטרנט ושהעולם הזה אינו מאיים עליו כלל.

ואמנם, אמסטרדם, מורה ללשון והבעה, נבחר למורה פופולרי ביותר ב"E-Teacher", אתר למידה מרחוק באינטרנט. אולי מכיוון שהוא נוהג להתייחס לעולם של התלמידים. כך, למשל, הוא משתמש בשיעורים שלו בשפת המסרונים ובשפה שבה משתמשים בצ'טים כדי להדגים את ההבדל בין משלבי דיבור וכתיבה שונים.

אבל רוב המורים שונים מאוד ממנו. שיחה אקראית עם תלמידים על הפער הדיגיטלי הזה הניבה אינספור אנקדוטות וסיפורים על מוריהם מאותגרי הטכנולוגיה. ילדים מתארים את מוריהם כמי שמזלזלים בפייסבוק באוזניהם ומבטלים אותו כפעילות מסוכנת, בלי שפתחו מעולם דף פייסבוק. יש המתלוננים על מורים שמלמדים אותם בשיעורי מחשב תוכנות לא רלוונטיות.

"היועצת דיברה אתנו על בטיחות ברשת", מספרת נעמי מאזור המרכז, העולה לכיתה ז'. "היא אמרה שיש ילדים שעושים כל מיני פעולות כדי שיהיו להם 60 חברים"; אפשר היה לשמוע את הבוז בדברי הילדה. "מה זה 60 חברים? זה אפילו לא שכבה. היא היתה צריכה לדבר על 2,000".

ישנם מורים המצליחים להיחלץ מהמבוכה. רותם מירושלים, שעולה לכיתה י', מספרת שבשיעור תנ"ך שלף אחד מחבריה הסבר מנוגד לזה של המורה כשהוא מתבסס על הקונקורדנציה שהעלה בטלפון שלו. "יש מורים שהיו מחרימים לו את הטלפון מיד, אבל המורה נעזר בהסבר הזה לפתח דיון". ויש מורים שהחליטו לעשות מעשה. במקום להיתקע במקום ולהיהפך לדינוזאורים, הם החלו ללמוד את השפה החדשה הזאת, שבעגה המקצועית קוראים לה תקשוב. בתוכנית התמחות לתקשוב בלמידה, שקורץ מנהלת במרכז ללימודים אקדמיים, הוכפל השנה מספר הסטודנטים, רובם המכריע מורים. מסטודנטים ספורים לפני כשלוש שנים עלה מספרם לכ-100.

"המורים נוהרים לתוכנית מתוך התחושה של חוסר ידע", אומרת קורץ. הם לומדים שם לבנות אתרים ולשלב תכנים דיגיטליים בלמידה. למשל, להשתמש בפייסבוק בלמידה. "אני שומעת מהמורים משפטים כמו 'מהפכה מתרחשת ואנחנו לא שם'. הם עומדים בכיתה ולעתים לא מבינים על מה התלמידים שלהם מדברים", מספרת קורץ. "ברגע שהמורה מבין שידע זה כוח, הפחד שלו מתפוגג.

"הכוונה היא לא רק להטיל על התלמיד למצוא חומר בגוגל, אלא לגרום לו להבין את ההבדל בין רמות שונות של ידע. בעולם שבו האוטוריטה של המורה כבעל הידע נשחקת עד נעלמת, אנחנו מציעים לו עמדה חדשה ורכישה של בינה דיגיטלית: היכרות עם הכלים הטכנולוגיים. את הפחד מחליפה הבנה שהעולם השתנה ותפקידנו החדש הוא מדריכים המנחים את התלמידים. בכלל, בית הספר כבר אינו מעביר הידע הבלעדי".

נעמי בורנשטיין, מורה בעלת ותק של 28 שנה המחנכת כיתה ג' בבית הספר נופים בראש העין, בוגרת תוכנית התקשוב שמנחה קורץ, אומרת שהבינה כי עליה לעשות שינוי כאשר החלו הרשתות החברתיות. "היה רגע שאמרתי לעצמי שמדובר במהפכה ואי אפשר לנצח אותה ולכן כדאי להצטרף אליה", היא אומרת. בורנשטיין מתלהבת עד אין קץ מהאפשרויות שהכלים הטכנולוגיים החדשים מציעים לה. "מורה שאומרת זה לא בשבילי המחשב, זה לא בשבילי הפייסבוק - אין לה מה לעשות בהוראה", היא פוסקת.

טאבלט לכל מורה

השמועות בדבר הפערים בין התלמידים למורים הגיעו לבסוף גם למשרד החינוך ובשנה שעברה, קצת מאוחר מדי, הושקה תוכנית לתקשוב לאומי.

ד"ר צבי רימון, המוביל את יישום התוכנית, מסכים כי הפער יכול להפוך את בית הספר ואת המורים ללא רלוונטיים. "במתכונת הקיימת לא מנצלים את היתרונות שיש לטכנולוגיה המדהימה להציע להוראה". הוא מתכוון, למשל, ל-googl earth ו-google body, המאפשרים להראות בכיתה באמצעות המחשב את גוף האדם, סימולציות חיות של תהליכי טבע כמו מצבי צבירה של חומר, כמות האנרגיה שצורכות מדינות שונות ועוד.

עד כה יותר מ-200 בתי ספר מצפון הארץ ומדרומה משתתפים בתוכנית. הם קיבלו תקציבים נדיבים כדי להקים תשתית טכנולוגית, מחשבים ניידים ניתנו לכל המורים בבית הספר, מקרנים נקנו לכל הכיתות וכן כל הציוד הנלווה. המורים עברו השתלמויות ובכל בית ספר כזה מוביל את התהליך רכז תקשוב שהוכשר לשם כך.

כך מתאר רימון את חזונו: "המורה שאני רואה בדמיוני נכנסת לכיתה עם מחשב נייד או עם טאבלט. בהתחלת השיעור היא רושמת נוכחות במחשב. אין לה דפים או ספרים ואין לה יומן נוכחות. בחלק מבתי הספר זה כבר קורה. בהמשך היא נכנסת לפורטל התוכן של התוכנית, לתוך מערך שיעור המותאם לכיתה שלה ומקרינה את התכנים על גבי הלוח. כשהיא מסיימת את השיעור היא רושמת בפורטל את שיעורי הבית".

ומה עם התלמידים? האם דווקא הם נדונים להישאר עם המחברת בעלת השורות הכחולות? רימון מגלה שבהמשך התוכנית, במועד לא ידוע, יצוידו גם התלמידים במחשבים ניידים או טאבלטים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ