האם אתם שולטים בגאדג'טים, או שהם שולטים בכם?

קניתם סמארטפון בשביל היכולות שלו, אבל גיליתם שאתם עבדים של הזכוכית המלוטשת? אתם לא לבד

אוליבר ברקמן, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אוליבר ברקמן, גרדיאן

עד לאחרונה היה לי טלפון סלולרי כה כבד ומגוחך עד שאנשים צחקו עליו, כולל העובדים בחנות בה קניתי אותו (להגנתם, אני מחזיק בו מאז 2007). אחרי הכל אם יש משהו אחד שפסיכולוגיה לימדה אותנו, הרי שזה שקניית גאדג'טים נוצצים היא דרך מובטחת להגשמה עצמית. אז עכשיו אני בעליו הגאה של נקסוס 4, פיסת זכוכית חלקה ללא רבב בעובי 9 מ"מ.

ובכן, אני אומר "בעליו הגאה", אבל תיאור יותר מדויק יהיה "גאה, עם רעש רקע של דאגה". מפני שזו אחרי הכל פיסת זכוכית חלקה ללא רבב בעובי 9 מ"מ, ולכן אני אף פעם לא יכול הלפסיק לחשוש שאפיל או אשרוט אותה.

מתברר שהמחלה, שרבים הסובלים ממנה מכנים פרנוית גאדג'טים, היא די נפוצה בעידן של הסמארטפונים, הטאבלטים והלפטופים. "אוקיי, זה הורס לי את החיים", כתב מישהו תחת שם המשתמש Daikyouju באתר MacRumors.com, "ואולי זה קרה לחלק מכם. אני כבר עייף מקניית בגדי מיקרופייבר וחומרי הברקה יקרים רק למען השלמות של מכשירי אפל שלי, ומהדאגה להם. איך אני יכול להתגבר על זה?".

התופעה הזו לא חדשה. כולנו בוודאי הכרנו אנשים ששומרים את כיסויי הפלסטיק על הספה, או מישהו שלא פותח את הספרים כמו שצריך מפחד שיפרק את הספר. אבל מעולם לא היו אביזרים יפיפיים וכה שבירים חלק מהשגרה היום יומית של כולנו.

מה שמשונה בפרנויית גאדג'טים זה איך הרמה שעליה אני חש מחוייב לשמור, צומחת מהאובייקט עצמו, לא ממני. קניתי את הטלפון בשביל הפונקציות שלו, לא בשביל היופי, אבל קיבלתי גם את היופי , ועכשיו אני חש מחוייב לדאוג לו.

זה מזכיר את עצתו של נאסים טאלב בספרו הברבור השחור, להפסיק לרוץ אחרי רכבות. "החמצת רכבת כואבת רק אם אתה רץ אחריה! באותה מידה, גם אי מימוש הציפיות שאחרים תולים בך כואב רק אם זה מה שאתה מחפש". מאז שקראתי את זה הפסקתי לרדוף אחרי רכבות בתחתית ואחרי אוטובוסים. אני מפר את הכלל הזה לפעמים, כשאני עלול לאחר. ואולם עצם העובדה שרכבת עומדת לעזוב את התחנה אינה סיבה למהר באותה מידה שחפיץ חף מכל רבב אינו סיבה לשמור עליו כך.

לכמה חוקים לא כתובים אחרים כאלה אנחנו מצייתים מבלי משים? זה מטריד רק לחשוב על זה.

העצה הסטנדרטית לפרנואידים כמוני היא בעיקר, להתגבר על זה (או לקנות כיסוי למכשיר). "כמה מכות מוסיפות אופי", טוען ג'יימי קונדליף מגיזמודו. "השריטות הקטנות האלה מזכירות לך שדברים באמת קורים בחיים שלך. ב(סמארטפון) שלי יש שריטה שנגרמה כשהלכתי לתוך קיר כשהייתי שיכור. זה היה לילה טוב".

אחרים מספרים שאחרי שריסקו את הטלפונים שלהם, הם בעצם היו שמחים. הלחץ השתחרר. הדרך הקלה ביותר לחסל את הלחץ לשלמות בכל דבר הוא בעצם להיכשל: אחר כך, שלמות היא כבר לא אופציה. "הייתי בבית של מישהו כשהוא קיבל את האופנוע החדש שלו" נזכר גולש ב-Ask MetaFilter. "הדבר הראשון שעשה היה להרים חופן חצץ שאותו הוא זרק על מיכל הדלק. 'זהו, עכשיו אין מה לדאוג מזה'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ