הבגדים החמקניים שיסתירו אותנו מהאח הגדול

הם אולי נמצאים עדיין רק בגלריות אמנות ומעבדות מחקר, אבל המפתחים מקווים שיבוא יום והם יוכלו להחזיר לנו קצת מהפרטיות שאבדה לנו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

המונח בגדים חמקניים ("stealth wear") נשמע לי מגניב כששמעתי אותו לראשונה השנה, אם כי גם מעט קיצוני. זה מונח קליט לתיאור בגדים שנועדו להגן על המשתמש מזיהוי ומעקב.  ואולם, ההתפתחות הטכנולוגית של המצלמות המעופפות על גבי מטוסים ללא טייס (מל"טים), תופסת יותר ויותר כותרות, וכך גם ההתקדמות בטכנולוגיה לזיהוי פנים. טכנולוגיה לבישה, כמו משקפי גוגל גלאס שמאפשרים צילום תמונות וסרטונים והעלאה שלהם לרשת תוך שניות, מוסיפה לחרדה. לכך מצטרפות גם החשיפות של אדוארד סנודן, על המעקב הממשלתי הנרחב של ה-NSA האמריקאי וה-GCHQ הבריטי.

אדם הרווי, אמן ומרצה לעיצוב ב- School of Visual Art ואחד מהיוצרים הראשונים של בגדים חמקניים, מודה שבגדים נגד מעקב נראים כמו משהו שלקוח מרומן של סופר המדע הבדיוני ויליאם גיבסון, שזכור בין היתר כאיש שטבע את המונח סייברספייס. "המדע הבדיוני הפך למציאות, ויש צורך גובר למוצרים שמציעים פרטיות", אמר הרווי.

הרווי הציג כמה עיצובים ואבטיפוס בתערוכת אמנות בלונדון השנה. הוא יצר כמה ברדסים וגלימות מחומר מתכתי מחזיר אור, כדי לצמצם את החתימה התרמית של הלובש. הרעיון הוא להקשות על מל"טים לזהות את הלובשים.

הוא פיתח גם ארנק עם נורות LED רבות עוצמה, שמופעלות כשמישהו מצלם תמונות לא רצויות. בנוסף הוא יצר אפליקציה שמדריכה כיצד להתאפר ולהסתרק כדי להקשות על מצלמות לזהות את הפני המצולם, בטכניקה שנקראת CV Dazzle - שם שמשלב בין ראייה ממוחשבת (computer vision) לשמה של סכימת הסוואה שבה נצבעו ספינות מלחמה במלחמת העולם ה-2.

הרווי אינו היחיד שמפתח מוצרים כאלה. פרופסור איסאו אצ'יזן, חוקר במכון הלאומי לאינפורמטיקה ביפן פיתח משקף המצויד בנורות LED שהאורות שלהן אינם נראים למשתמש, אבל הוא יכול לסנוור חיישני מצלמות ולטשטש פרטים סביב העיניים והאף של מרכיב המשקפיים.

טוד בלאט, מהנדס מכונות בניו יורק, עובד על כיסוי למצלמה של גוגל גלאס בעבור אנשים שלא רוצים להיות מצולמים. במקום לבקש להסיר את המשקפיים, הם יכולים פשוט להעביר למשתמש את הכיסוי לעדשה, והופה, אי אפשר לצלם אותם.

המעצבים הללו עומדים בפני אתגר: למרות שהטכנולוגיה הובילה לפיתוח בדים וחומרים חדשים, האופנה החמקנית החדשה עדיין לא הצליחה לתפוס. פשוט אין מספיק שוק לאופנה טכנולוגית, אמרה בקי שטרן, אמנית ומנהלת תחום טכנולוגיה לבישה ב-Adafruit Industries שיוצרת קיטים טכנולוגיים להרכבה עצמית. שטרן ציינה כי לפני כמה שנים, בגדים עם נורות המשולבות בהם היו פופולריים למדי, אבל רמת העניין ירדה עם הזמן.

חלק מהנסיונות היותר מעניינים קיימים בתחום הספורטיווי, שם מפותחים בגדים שיוכלו לעקוב אחרי המדדים החיוניים של הלובש. לבגדים כאלה יש סיכוי להצלחה כלכלית, והטכנולוגיה עשויה להתפתח לבגדים שנועדו להגן על פרטיות הלובש.

מתוך המאמר של איסאו אצ'יזן על משקפיים שיקשו על צילום פנים

יאן ציפצ'ייס, מנהל קריאייטיבי בחברת העיצוב Frog Design, אמר כי הוא רואה פוטנציאל אדיר לשוק של בגדים חמקניים. הוא תיאר את הדור הנוכחי של אבות הטיפוס כפרובוקציות, ואמר שהם נוגעים "בסוגיות שמשפיעות על הערים שלנו ועל שטחים ציבוריים ודורשות יותר דיון".

הבגדים של הרווי לא נבדקו בידי מומחי אבטחה או חברות המתמחות בתחום המודיעין ורובם עדיין בשלב הקונספט, אבל הוא מקווה לעורר מודעות שתגרום לאנשים לקחת יותר שליטה על הזהות והפרטיות שלהם.

העובדה שעיצובים כאלה מושכים תשומת לב ברשת יכולה לסלול את הדרך לשוק הרחב, אמרה ג'ואן מקניל, כותבת שעוסקת בתרבות האינטרנט. בבלוג שלה, “Internet of Dreams", מקניל כתבה כי סרטונים ודגמים של מוצרי קונספט, שזוכים לפופולריות ברשת, משקפים פעמים רבות עניין ציבורי שחברות גדולות עדיין לא התייחסו אליו. במילים אחרות, אפילו אם ביגוד חמקני אף פעם לא יהפוך למציאות כלכלית ברת קיימא, החודרנות הטכנולוגית, שבתגובה לה נולדים הפיתוחים בתחום, היא אמיתית מאוד.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ