ביקורת |

HTC Desire 500: מכשיר קטן וחתיך

למכשיר הביניים החדש של החברה הטייוואנית יש חסרונות כמו המצלמה הסבירה והסוללה החלשה, אך הוא מפצה על כך בעבודה חלקה ובממשק יפיפה ומהנה

גד גניר
גד גניר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גד גניר
גד גניר

בעודנו ממתינים לבואה של ספינת הדגל החדשה של HTC, ה-One החדש, נציגתה של החברה הטייואנית בישראל, Touchgroup, מתחילה לייבא את ה-Desire 500. הדיזייר החדש רחוק מלהרשים את מי שמחפשים את יורשו של ה-One, אך הוא בהחלט טלפון מסקרן, שבמהלך התקופה שבילה אצלי משך לא מעט תשומת לב.

אז למה מלכתחילה ביקשתי לקבל את הטלפון הזה לבדיקה? בעיקר מסיבות היסטוריות. מכשיר האנדרואיד הראשון שזכיתי להניח עליו את ידי היה ה-HTC Magic (בתקופה שבה סגדתי ל-iPhone 2G שהיה ברשותי), שהותקנה עליו גרסת אנדרואיד שכלל את ממשק ה-Sense של החברה. לראשונה מזה תקופה ארוכה, נתקלתי במכשיר אנדרואיד עם חוויית שימוש נוחה, וממשק אטרקטיבי. הפעם הבאה שפגשתי במכשיר אנדרואיד היתה בערך שנה לאחר מכן, כאשר ניתנה לי ההזדמנות להשתמש במשך יומיים וחצי במכשיר הדגל של HTC ה-Desire. כאן כבר לא היתה השוואה לאייפון שלי. התאהבתי לחלוטין וידעתי שיבוא יום ומכשיר כזה יהיה שלי. כמקובל בעולם החפיצים, מושא התשוקה שלי (בדיחת קרש על שם המכשיר, לא נורא אם לא הבנתם) התחלף עם הזמן, וכשניתנה לי ההזדמנות לקבל מהעבודה מכשיר אנדרואיד, בחרתי דווקא ב-Samsung Galaxy S שבדיוק יצא לשוק באותה תקופה, וגרם אפילו לזוהרו של הדיזייר להתעמעם קצת.

ב-HTC כל כך התלהבו מהשם המטופש Desire, שהחליטו לשמר אותו. עם זאת, במהלך השנים החליטו להעביר את השם הזה לסדרת מכשירי הלואו אנד, ומכשירי רמת הביינים של החברה. כך נוצר מצב שלצד ספינות הדגל שזכו לשמות מביכים אפילו יותר ה-Incredible S (אנשי השיווק ב-HTC, ניסיתם לקרוא את השם הזה בקול רם?) , ה-Sensation וה-One X, הקפידה HTC להמשיך להשיק מכשירים פשוטים וזולים יותר בסדרת ה-Desire.

ה-Desire 500 הוא המכשיר החדש ביותר בסדרה זו, אשר עושה עלייה ארצה באופן רשמי. כפי שציינתי קודם, לא מדובר בחוד החנית של HTC: מעבד בעל ארבע ליבות Qualcomm Snapdragon 200 במהירות שעון של 1.2 ג'יגהרץ, 1 ג'יגה זיכרון עבודה, ו-4 ג'יגה זיכרון אחסון מובנה, מהם HTC נגסה מראש בערך 3 ג'יגה כדי לפנות מקום להשד יודע מה, כנראה לצורך פעולה תקינה של ממשק ה-Sense. איך אפשר להתמודד עם כמות כה זעירה של זכרון? ובכן, הדיזייר 500 מציע משהו ש-HTC דילגה עליו כבר בשני הדורות האחרונים של מכשירי הדגל שלה - חריץ הרחבת זיכרון באמצעות כרטיס MicroSD, וגם את הסוללה אגב, אפשר להחליף בלי בעיה. גרסת האנדרואיד שמריץ הדיזייר 500 היא גירסה די עתיקה במונחי אנדרואיד: 4.1.2, גרסא שאחריה הספיקו לצאת כבר לא פחות מ-3 עדכוני גרסא משמעותיים. החדשות הטובות הן שלפי כל ההערכות, הדיזייר יקבל עדכון גירסה לאנדרואיד 4.4 קיטקט, הגרסא העדכנית ביותר של מערכת ההפעלה.

HTC Desire 500צילום: יח"צ

בשימוש השוטף והיומיומי, לא נתקלתי באיטיות בלתי נסבלת או בקריסות (למעשה, לא זכור לי משך כל הבדיקה שהטלפון איתחל את עצמו או שאפליקציות קרסו). מצד שני, כששבתי אל המכשיר האישי שלי, הגלקסי S4 כדי לגשת לקבצים שאוכסנו שם, הרגשתי את פער החומרות בין המכשירים. אין מה לעשות, יחסית לספינות הדגל של ימינו, ה-HTC Desire 500 די חלש. אז אמנם את האיטיות הזאת לא מרגישים באמת ביום יום, אבל זה לא נגמר בזה.

אחת מנקודות הביקורת הקשות ביותר כלפי הדיזייר המקורי (כן, ההוא משנת 2010) היתה המחסור בשטח אחסון עבור אפליקציות. למען האמת, סקירות רבות שקראתי עליו לא עלו על הבעיה הזאת, והיא צצה בעיקר בתלונות של משתמשי המכשיר שהחזיקו בו תקופה ארוכה. העניין הוא פשוט: בזיכרון הפנימי של הטלפון הוקצתה מחיצה המיועדת להתקנת אפליקציות. מאחר ומדובר במכשיר עם זיכרון פנימי של 4 ג'יגה (שמתוכם כאמור לקחה HTC כ-3 ג'יגה כנראה עבור הממשק) זה משאיר מקום רק לג'יגה אחד בערך של אפליקציות בזיכרון המובנה, המקום היחיד שחלק מהאפליקציות (העילאיות והמתנשאות שבהן) מוכנות שיתקינו אותן. כך נוצר מצב שכשעברתי מהגלאקסי אס 4 שלי למכשיר הזה, נאלצתי לברור את האפליקציות שברצוני להתקין, וגם אחר כך נשארתי עם 80 מגה פנויים בלבד להתקנת אפליקציות. אז נכון, חלק מהאפליקציות פחות בררניות וניתן להתקין אותן על כרטיס הזכרון, ונכון שהעובדה שניתן בכלל להרחיב את הזיכרון זו אפשרות שלא קיימת במכשירים מתקדמים יותר מבית HTC, אבל עדיין, במבחן השימושיות, יש כאן בעיה.

כל סקירה באשר היא על מכשיר טלפון של HTC, כוללת לפחות פסקה אחת על ה-Sense, הממשק הייחודי של HTC. הממשק הזה מלווה את HTC מאז השקת ה-Hero, וכולל תוספות ושינויים עיצוביים רבים למערכת ההפעלה אנדרואיד. הדיעות חלוקות לגביו: חלק מהמשתמשים (הנוכחיים או כאלו שקנו מכשירים אחרים) במכשירי HTC מתלוננים שמדובר בממשק הכי כבד, ובזבזני בכל מה שקשור לניצול משאבי זיכרון מעבד וסוללה. החלק השני (וכנראה הגדול יותר) של משתמשים לא ממש מכחיש את הטענה הזאת, ונוטה דווקא להתחבר לעטיפה הבאמת אטרקטיבית של מערכת ההפעלה אנדרואיד שיצרה HTC. ממשק Sense 5 הוא אחד השדרוגים המשמעותיים ביותר שבוצעו לממשק הזה, והוא נראה יפה ומסוגנן מתמיד. הוא אמנם כולל פחות ווידג'טים, אבל הוא גם אמור להיות קליל וזריז יותר מקודמיו. אין כאן את אפשרויות ההתאמה האישית שראינו ב-LG G2, אבל יש פה בהחלט עיצוב שכיף להתבונן עליו בכל פעם מחדש. מצד שני, יש פה ושם מקומות שבהם לא ברור לי על מה HTC חשבה. קחו לדוגמא את וילון ההתראות. בניגוד לסמסונג שמיקמה בו גישה מהירה לפקדי שליטה על קישוריות, יחד עם שליטה על בהירות המסך, HTC בחרה שלא לשים בוילון ההתראות דבר, למעט שורה אחת, המאפשרת הפעלה מהירה של מצב החסכון בסוללה. לא ברור מדוע HTC בחרה לעשות זאת, בייחוד לאור העובדה שפעם, מזמן, בגרסאות Sense מוקדמות ביותר במכשירי עבר, וילון ההתראות והאפשרויות הרבות שיש בו, היו מושא קנאתם של חלק מהמשתמשים הנודניקים, כמוני.

העיצוב היפה נמשך גם מחוץ למכשיר. במובן מסוים הוא דומה מאוד ל-One X של HTC, ספינת הדגל של לפני שנתיים, למעט פס כחול (או אדום, או צבעים אחרים ש-HTC מציעה בהם את המכשיר) שמקיף את דפנותיו. צבע הפס מכתיב גם את צבע מסגרת עדשת המצלמה בחלקו האחורי של המכשיר ואת צבע הלוגו של HTC. באופן מפתיע, למרות שהחומרים עצמם לא נראים מאוד אלגנטיים או יוקרתיים, המכשיר הזה משך המון תשומת לב ורבים (וביניהם גם אני) התלהבו מאוד מהמראה החיצוני שלו. הפתיחה שלו (לצורך החלפת כרטיס הזיכרון או הכנסת כרטיס MicroSIM) קלה ופשוטה מאוד, ומזכירה באופן מפתיע את פתיחת ה-One X, חבל שאיתו זה הסתיים אחרת. בחלק הקדמי , רק שני כפתורים, בדיוק כפי שזה ב-ONE: כפתור בית וכפתור חזרה. לחיצה כפולה מהירה על כפתור הבית תפתח את מסך האפליקציות האחרונות שהיו בשימוש, ולחיצה ארוכה על אותו כפתור תפתח את התפריט הרלוונטי באפליקציה בה אתם נמצאים. אם זה נשמע לכם מוזר, אני יכול להעיד מהתנסות אישית שמתרגלים לזה מהר מאוד.

דיזייר 500צילום: גד גניר

דווקא בדברים הבסיסיים, הדיזייר 500 מפשל. זה מתחיל מספיקר חלש ולא איכותי שלא ניתן להנות מהאזנה למוזיקה באמצעותו (כן ערסים, אני מדבר אליכם, אין פה משהו מעניין, תתקדמו הלאה), ולמען האמת גם בנהיגה צריך להתאמץ מאוד כדי להיות מסוגלים לנהל באמצעותו שיחה ממושכת. האכזבה ממשיכה גם בסוללה, שלא מאפשרת להעביר איתו יום שלם ללא טעינה. בימים בהם ניסיתי להעמיד את הסוללה במבחן סיבולת (שימוש סטנדרטי, ניווט, גלישה בדפדפן כרום, אפליקציות וכו, ללא חיבור למטען מרגע שהוצאתי אותו מטעינה בבוקר), היא התרוקנה לחלוטין קרוב לשעה 16:00. בשלב מסוים הצלחתי לסחוט מהסוללה יום שלם של שימוש בטלפון עם קצת רמאות, חיברתי אותו למטען בנסיעות שלי מהעבודה וחזרה (חצי שעה לכל כיוון), וגם לחצי שעה נוספת בערך במהלך היום במשרד. אז נכון, ניתן להחליף בו סוללה בלי בעיה, אך זה לא אומר שבא לי להסתובב עם סוללה נוספת בכיס ולהחליף ביניהן במהלך היום. עוד עניין מרגיז: אני מנוי ברשת פלאפון, והטלפון הזה סבל מבעיות קליטה איומות שהשאירו אותי לא זמין לפרקי קצרים, בעיקר בעבודה. לא ברור לי אם מדובר בעניין תמיכה בתדרים הספציפיים בהם פלאפון משתמשת אך העובדה היא שאני, לקוח ברשת סלולרית גדולה, אשר גר ועובד במרכז הארץ, מצאתי את עצמי פעמים רבות מנסה להרים רגל, להרים יד, להזיז את הראש מצד לצד, להרים עוד רגל (אם הייתם ערניים הייתם צועקים עכשיו "זהירות! אתה עלול ליפול!") ולקוות להרוויח מהריקוד המשונה הזאת עוד פס במד הקליטה.

אחרונה חביבה (חביבה בלבד, לא יותר מזה), המצלמה. כצפוי למכשיר זול, מצלמת ה-8 מגה פיקסל שלו מפיקה תמונות לא רעות באור יום, אך בתנאי תאורה טיפה מאתגרים יותר התמונות הופכות למגורענות, הצבעים מצהיבים מאוד, ואם צופים בתמונות על מסך מחשב אפשר להבחין בעיבוד יתר.

האמת שלא ציפיתי שהדיזייר 500 יהיה הטלפון הסלולרי הבא שלי. מכשירים מסוגו לא מדברים אליי ולכן גם רמת הציפיות איתה הגעתי לבדיקה הזאת היתה בהתאם. הצעת המחיר הזולה ביותר עבור המכשיר הזה בישראל עומדת כיום על 1200 שקלים, ואת התמורה עבור המחיר הזה הוא בהחלט מספק. הוא לא מתיימר להתחרות עם ספינות הדגל של המותגים הגדולים, והוא מנסה להידחק לאותו פלח שוק יחד עם שטף המכשירים הסיניים שהפכו ליותר ויותר פופולריים לאחרונה. חלקם מציעים מפרט מרשים יותר וייתכן שחלקם אף מספקים יחס עלות מול תמורה גבוה יותר.

ל-Desire 500 יש חסרונות שקשה להתעלם מהם כמו הסוללה החלשה, הספיקר שאינו מספק את הסחורה, והמצלמה הסבירה בלבד, אך מצד שני הוא מפצה על כך (לפחות מבחינתי) בעבודה חלקה רוב הזמן, ממשק יפיפה וכיפי לשימוש. בנוסף, הוא גם נראה מצוין, אף שאינו עשוי מתכת כמו אחיו היוקרתיים יותר בקטלוג של HTC. ברמה האישית, למרות החסרונות שציינתי, קשה להגיד שלא נהניתי מהשימוש במכשיר. מעבר לכך, עבורי הוא היה סוג של מתאבן שפתח אצלי את התיאבון לנסות ולתת הזדמנות נוספת למכשירים ה"כבדים" יותר של היצרנית הטייוואנית.

פורסם לראשונה ב"חפיצים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ