למי אכפת אם הטלפון מוגן בטביעת אצבע או סיסמה? למשטרה. ולכם

כשאנחנו רוצים לנעול את המכשיר הפרטי מה שמנחה אותנו בדרך כלל הוא הנוחות, אבל לדרך שבה תבחרו יש השלכות קריטיות למקרים שבהם הזכויות המשפטיות שלכם יהיו במרכז התמונה

יהונתן קלינגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אישה מחזיקה סמארטפון
צילום: Andrey_Popov / Shutterstock.com

אחד הדברים שאני חוזר עליו בחודשים האחרונים בהדרכות והרצאות שאני מעביר, הוא העניין שבחירה בטכנולוגיה מסוימת לצרכי זיהוי או הזדהות משפיעה על הזכויות המשפטיות שלכם. הדרך שבה אתם נועלים את המכשיר הסלולרי שלכם - בין אם בטביעת האצבע, זיהוי פנים או סיסמה - יכולה להשפיע על השאלה איך אפשר לחטט לכם במכשיר והאם צריך צו לשם כך או לא.

יש שתי טכנולוגיות שמיישמות את אותה הגנה: נעילה של מכשיר עם תשתית טכנולוגית שונה, ובעקבות הבחירה בתשתית טכנולוגית יש הבדל מהותי בזכויות של הצדדים. הדבר דומה למצב שבו תהיה זכות שונה לפרטיות אם תנעלו את הרכב שלכם עם שלט-רחוק או עם מפתח.

בואו נבין משהו על איך מזדהים. יש שלוש דרכים להזדהות מול מערכות מחשב אלקטרוניות - מה שאתה יודע, מה שיש לך ומה שאתה. נתחיל מהקל לקשה:

* "מה שאתה יודע" - בסיסמה. כלומר, כל מי שיודע את הסיסמה יכול להכנס. לצורך העניין, תחשבו על כספת או חשבון בנק שמזוהים במספר בלבד - כל מי שיודע את המספר יכול לגשת וזה כל מה שצריך.

* "מה שיש לך" - מפתח. כלומר, הדלת לבית שלכם. כל מי שיודע איפה הבית נמצא ויש לו מפתח יכול להכנס (בגלל זה כדאי לא להחזיק את המפתחות בארנק ליד הכתובת, כי עדיף שהם יאבדו בנפרד). מפתח יכול להיות גם כרטיס חכם או התקן פיסי אחר.

* "מה שאתה" - ביומטריה. כלומר, טביעת האצבע, סריקת רשתית, זיהוי פנים או כלים דומים.

כל מי שמעצב מערכת יכול לבחור בכל אחת משלוש הגישות הללו כדי לזהות את המשתמשים. לצורך העניין, מערכת ההפעלה אנדרואיד מאפשרת לך להגדיר משהו כמו "כל עוד אני לובש את השעון החכם שלי אז לא צריך סיסמה למכשיר", כי אז היא מניחה שכל עוד הטלפון על הגוף של המשתמש אז הוא בטוח. 

כאמור, אפשר ליישם נעילה גם באמצעות צילום הפנים, טביעת אצבע או כמובן סיסמה. וכל שיטה שתבחרו תשפיעה על הזכויות המשפטיות שלכם.

האם ססמה מגנה עליכם? כן, יחסית

הססמה שלנו למכשיר היא משהו שאנחנו, ורק אנחנו, יודעים. כלומר, היא בתוך הראש שלנו כמו פריטי מידע אחרים. לכן, כפי שאי אפשר להכריח אותך לנדב לשוטרים מידע; למרות שזה לא מושלם, המקרים שבהם בתי משפט אישור חיפושים כאלה היא במקרה בו המשטרה מחפשת ראיה ספיציפית שיש לה מידע מדויק על קיומה.

לדוגמה, חוקר יכול לבקש צו ובו הוא מפרט כי הוא "יודע שלחשוד יש קובץ שבו רואים אותו לוקח דובי ומוציא לו את עיני הכפתור, הצהובות. ולכן אני צריך את הססמה" ולא "אני יודע שיש שם צילומים של דובי".

ומה בנוגע לטביעת אצבע או סריקת פנים? בעיה

להבדיל מקוד או ססמה, בתי משפט בישראל ובארצות הברית פסקו במקרים שונים שמשטרה רשאית להפעיל את סמכותה ולקחת בכוח טביעת אצבע מחשוד. 

המסקנה היא ברורה - לשאלה איך אתם נועלים את הטלפון שלכם יש משמעות, והאם ניתן לתפוס בכח את האצבע שלכם ולפתוח את המכשיר, בין אם על ידי שוטר או על ידי גנב או פורץ, או האם אפשר להכריח אתכם לגלות את הסיסמה. אם הפרטיות חשובה לכם, עדיף שתבטלו את הפתיחה באמצעות טביעת אצבע.

התפרסם לראשונה ב-Intellect or Insanity

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ