בחיי שאני לא בומרית, אבל בטוויץ' הרגשתי זקנה. לפחות בהתחלה

אני גיימרית מגיל 10, גמרתי את הוויטצ'ר 3 ואפילו התנדנדתי מיהלומי המשפחה של זאוס ב-Assassins Creed: Odyssey, אבל טוויץ' היה מדע בדיוני בשבילי; חוויית סטרימינג בטכניקולור

נועה ליברמן פלשקס
נועה ליברמן-פלשקס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה ליברמן פלשקס
נועה ליברמן-פלשקס

זה היה היום השלישי לתוך הצפיה בסטרימינג בטוויץ', והתחלתי לאבד תחושת מציאות. כל השידורים החיים התערבבו מולי לבליל אחד של טקסטים שרצים במהירות שקשה לעקוב אחריה, הבהובים צבעוניים של משחקי רשת והתראות שקפצו עלי מכל עבר. בשלב הזה נזכרתי בדייוויד פוסטר וואלאס, ובאופן ספציפי ב"משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם", ובעיקר בתחושה הכל כך מזוהה שאתה במקום שכולם נהנים ממנו כל כך, ורק אתה ממש, אבל ממש רוצה לחזור הביתה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ