בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טטריס: הלבנים ששברו את מסך הברזל

אחד המשחקים הפופולריים בכל הזמנים החל את חייו במעבדה במוסקווה, כשרוסיה עוד היתה בריה"מ. בדרך אל דפי ההיסטוריה הוא עמד במוקד של קרב ענקים על זכויות יוצרים

4תגובות

אין כמעט מי שלא מכיר את טטריס, אפילו היום בעידן האנגרי בירדס ו-Cut The Rope. אבל, מעטים מכירים את הדרך הפתלתלה שעשה המשחק מעבר למסך הברזל של שנות ה-80 ועד שהפך לאחד המשחקים הפופולריים בכל הזמנים בעולם כולו.

טטריס עדיין נחשב למשחק הפאזל החשוב של תקופתנו. את ההכנסות שהמשחק הניב לחברות השונות בתחילת שנות ה-90 קשה לאמוד, אך מדובר במיליארדים רבים. כמו ממשיכי דרכו של ימינו, גם הוא הביא לפריחה בז'אנר שלו.

טטריס הוכיח לראשונה את האוניברסליות של משחקי הפאזל. המשחק הופץ בהצלחה בכל פלטפורמה זמינה, בשווקים גיאוגרפיים שונים (ארה"ב, יפאן ורוסיה), הצלחתו חצתה גבולות וטכנולוגיות. אוניברסליות זו אינה מובנת מאליה ומעטים היו המשחקים שהופצו בהצלחה במגוון כה רחב של פלטפורמות ושווקים גיאוגרפיים.

טטריס פותח ביוני 1984 על ידי אלכסיי פז'יטנוב (Alexey Pajitnov), ודימיטרי פבלובסקי (Dmitry Pavlovsky), מהנדסי מחשבים במרכז המחשוב על שם דרודניקין באקדמיה הסובייטית למדעים במוסקווה. הגרסה הראשונה של המשחק נועדה למחשב רוסי בשם Elektronika 60 עליו עבדו.

את ההשראה למשחק קיבל פז'יטנוב ממשחק הלוח Pentomino שהיה פופולארי באותה תקופה ברוסיה. המטרה בפנטומינו היא לסדר צורות המורכבות מחמישה ריבועים בתיבה, ללא חללים חסרים. במקום חלקים המורכבים מחמישה ריבועים, פז'יטנוב החליט להשתמש בחלקים המורכבים מארבעה חלקים, ובמקום לתת לשחקן לשחק עם החלקים כאוות נפשו - הוא גרם לחלקים ליפול מחלקו העליון של המסך לחלקו התחתון.

נינטנדו

פז'יטנוב קרא למשחק טטריס, מהמילה היוונית Tetra שמשמעותה ארבע. הוא העיד שכבר בגרסאות הפיתוח הראשונות של המשחק הוא ידע שמדובר במשהו יוצא דופן. והוא לא היחידי, המשחק הפך ללהיט בקרב משתמשי ה-Elektronika 60. אבל, מחשבים אלה נמצאו רק באקדמיה ובמכוני מחקר, כך שהוא עדיין נותר נחלתם של מעטים.

מי שחילץ אותו מהאלמוניות היחסית היה ואדים גראסימוב (Vadim Gerasimov), נער בן 16 שהתמחה בתכנות ל MS-DOS ונפגש עם פבלובסקי מספר חודשים לפני הפיתוח של טטריס. גרסת ה-MS-DOS עשתה שימוש בתווי ASCII לגרפיקת המשחק ועל כן פעלה בכל מחשב אישי שהריץ DOS, שכבר היו לא מעט מהם ברוסיה. גרסת ה-MS-DOS שפיתח גראסימוב חולקה על ידי פז'יטנוב ופבלובסקי לחברים, ותוך מספר שבועות ניתן היה למצוא את המשחק על כל מחשב אישי במוסקבה.

בשנות ה-80 ישראל היתה ידועה כמדינה של דיסק אחד – מישהו אחד קונה, וכל השאר מעתיקים. בברית המועצות המצב היה זהה, בהבדל אחד: שם באמת לא היה כל חוק להגנה על זכויות יוצרים, וכך המשחק הופץ בכל המדינה במהירות.

טטריס שובר את מסך הברזל

בתחילת שנות ה-80 הונגריה, למרות היותה חלק מהגוש הקומוניסטי, עסקה ביצוא של משחקי פאזל ותוכנה למערב - אחד המפורסמים שבהם היה כמובן הקובייה ההונגרית של ארנו רוביק. גם במקרה של הטטריס, הונגריה התגלתה כחולייה מקשרת חשובה.

בתחילת 1986 נתקל רוברט סטיין (Robert Stein), נשיא חברת התוכנה הבריטית אנדרומדיה (Andromedia) בטטריס בעת ביקור בהונגריה. סטיין בירר מה מקור המשחק ופנה למרכז המחשוב במוסקבה במטרה לקבל זכויות הפצה על המשחק. סטיין קיבל הסכמה עקרונית ממרכז המחשוב ובמחשבה שזכויות ההפצה בידיו, פנה לחברת Mirrorsoft שהחליטה להפיץ את המשחק בבריטניה, ולחברת Spectrum Holobyte שהחליטה להפיץ את המשחק בארה"ב. שתי החברות, Mirrorsoft ו-Holobyte היו בבעלותו של איל התקשורת רוברט מקסוול (Robert Maxwell).

Spectrum Holobyte החליטה למתג את המשחק כמשחק רוסי, לנצל את הסקרנות שהייתה באותה תקופה במערב לכל דבר שהגיע מאחורי מסך הברזל. משחק נארז באריזה אדומה עם תמונת הכיכר האדומה, שולבו במשחק איורים הקשורים לרוסיה ומנגניות רוסיות. המשחק זכה לסיקור נרחב בתקשורת עוד לפני שהופץ, וכשהופץ בארה"ב בינואר 1988 ל-IBM PC ותואמיו זכה להצלחה גדולה.

בשנים הבאות Spectrum Holobyte ו-Mirrorsoft המשיכו בהפצת המשחק בארה"ב ואירופה למחשבים שונים כמו Amiga, Apple II, Atari ST ו-Commodore 64.

המרוץ לזכויות: משחק שח מול הקשרים של מקסוול

אבל, בכך לא הסתיים הסיפור. בעוד שנושא זכויות ההפצה למחשבים אישיים נסגר פחות או יותר. המשחק, שהגיע מעבר למסך הברזל ממדינה בלי חוק זכויות יוצרים, עמד בשנתיים הבאות במוקד של מלחמה עקובה מפיקסלים, בה היו מעורבים בין היתר מקסוול וענקיות המשחקים אטארי, נינטנדו וסגה. המלחמה ניטשה על הזכויות להפיץ את המשחק במכונות הארקייד, במכונות משחק ביתיות ובמשחקים ניידים כמו הגיימבוי של נינטנדו והקונסולה של סגה.

ב-1988 הצליח סטיין להפוך את ההסכמה העקרונית להסכם שכלל את הרשות להפיץ את המשחק עבור מחשבים אישיים ולהבנתו גם למכונות משחק ביתיות, אך לא כלל רשיון להפיץ את המשחק כמכונת ארקייד. זה לא הפריע ל-Mirrorsoft להעניק רישיון הפצה למשחק לחברת אטארי, כדי שתייצר ותפיץ גרסה למשחק שתתאים למכונות משחק ביתיות ולאולמות הארקייד, שני השווקים המרכזיים של תעשיית המשחקים באותה תקופה. אטארי התחילה בייצור גרסאות של המשחק באמונה שסטיין ו-Mirrosoft יצליחו להשיג גם את הרשיון להפיץ את המשחק בארקייד.

lautenaus

טטריס המקורי, על מחליפו של ה-Elektronika 60. וידיאו:  lautenaus

מהעבר השני הגיע האנק רוג'רס, נשיא חברת Bullet Proof Software, שעסקה ביבוא משחקים ליפאן. רוג'רס התעניין ברכישת זכויות ההפצה למשחק עבור מחשבים אישים, השוק הביתי ושוק הארקייד ביפאן. ואכן הצליח לרכוש את זכויות ההפצה למחשבים אישיים מ-Spectrum Holobyte ואת זכויות הפצת המשחק בשוק הביתי מאטארי. בנוגע לארקייד נענה בשלילה מפני שזכויות אלו נמכרו כבר לחברת סגה על ידי אטארי.

אחרי שהשיג את הזכויות לשוק הביתי ביפאן, נינטנדו פנתה לרוג'רס כדי שינסה להשיג את הזכויות לטטריס בכדי שתוכל לשווק אותו יחד עם מכשיר הגיימבוי שעמדה להוציא לשוק. זאת בכדי שיאפשר לה גם להתרחב מעבר לשוק הטבעי שלה.

מכאן ואילך התנהל קרב על הזכויות. שנוהל על ידי שני הצדדים מול הרשות הרוסית ליבוא ויצוא של תוכנה וחומרה - Electromorgtechnica (או Elrog בקיצור). מקסוול הגיע מוכן לקרב עם הקשרים הפוליטיים והכלכליים הענפים שלו. הוא יוצג כבר על ידי סטיין, אבל הבין שהוא צריך חיזוק, ושלח את בנו קווין מקסוול. מולם ניצב רוג'רס, שגייס את כל כובד משקלה של נינטנדו מאחוריו, וגם כמה טריקים, שכל מנהל היה שמח להוסיף לסיפורי הגבורה שלו. באופן כמעט מקרי, שלושת האנשים נפגשו עם Elrog באותו יום - ה- 22 לפברואר 1989.

הניסיון של מקסוול לפעול בשתי זרועות היה דווקא לרועץ וכל אחד מהם עשה את השגיאות שלו. לא די שסטיין לקח לו חירות מופרזת בהפצת המשחק, בלי ליידע את הרוסים כמובן, הוא גם לא מיהר לשלם להם את כל חובותיו, למרות זאת הוא קיבל את הרשיון לארקייד. מקסוול הבן , לא היה מודע לכל ההסתעפויות בפרשה, וכשהוצגה בפניו גרסת המשחק שרוג'רס יצר (ברשיון שניתן לו מחברה שבבעלות מקסוול) הוא מיהר לטעון שמדובר בזיוף. אבל השגיאה הגדולה ביותר שלו היא שפשוט נסוג מהמערכה ברגע המכריע, וכשהרוסים ביקשו הצעה הוא נעלם.

רוג'רס לעומת זאת, קלט מהר מאוד שסטיין מורח אותו, ויצא להיפגש עם הרוסים בעצמו. כשהבין שסטיין ומקסוול עומדים להיפגש עם Elrog, ורק הוא עומד להישאר בידיים ריקות, מצא קיצור דרך. הוא איתר את פז'יטנוב דרך מועדון השח לו השתייך והשניים הפכו חברים באופן כמעט מידי. הוא גם גילה להם שהאימפריה של מקסוול משתלטת גם על הזכויות שלא נכללו בהסכמים.

בסופו של דבר, רוג'רס ונינטנדו הצליחו ברכישת הזכויות לשוק הביתי, והחברה הורתה לאטארי, שכבר היתה עסוקה בפיתוח גרסה משלה (לנינטנדו, ד"א) להפסיק את הפיתוח. נינטנדו ניצחה גם בקרב המשפטי שהגיע לאחר מכן, והיתר הוא היסטוריה. אמנם כל אחד קיבל נתח, אבל פלטפורמת המשחקים הניידת של נינטנדו הביאה את טטריס לקהל רחב משמעותית מכל מה שקדם לה: בסך הכול נמכרו כ-35 מיליון עותקים של המשחק עבור ה-Game Boy. כאשר בין שליש לחצי משחקני הטטריס היו מבוגרים.

דודי פלס הוא מפתח משחקים ומרצה בתוכניות ללימוד פיתוח משחקים בבית ברל ובשנקר. הכתבה לקוחה מתוך עבודת הדוקטורט שלו, שפרקים נוספים ממנה ניתן לקרוא בבלוג שלו
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו