משחקי מלחמה: נשק בארסנל הצבא, או בידור נטו? - משחקים - הארץ

משחקי מלחמה: נשק בארסנל הצבא, או בידור נטו?

זו מערכת יחסים אפלה ועתירת ממון. אבל עד כמה קרוב באמת הקשר בין חברות המשחקים לבין צבאות? והאם הגיימר של היום הוא הלוחם של מחר?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלכס ריינר, גרדיאן

יום שני בלילה, הילדים במיטה, ואני מנסה להרוג את אוסמה בן לאדן. אני מסייר במתחם הווילה בעיר אבוטבאד ומכוון את הנשק לעבר האדם הראשון שניקרה בדרכי, רק כדי לגלות שמדובר ב- OverdoseRocks, חברי ליחידת ה-Seals . אני יורד במדרגות לעבר חדר תפילה, כשבטעות נפלט לי צרור מהרובה. המשימה הסתיימה. ניצחנו.
לאחר מכן, אני חובר לאנשי הכוחות המיוחדים האמריקאים בזמן הפלישה לעיראק ב-2007. במשך כשלוש דקות אני רץ בשדרת דקלים, מרסס בנייני מגורים. האויב טומן לי מארב. ברגעי גסיסתי מופיעה על המסך פרסומת למשחק שבו אוכל לגלם צ'יטה ולצוד אנטילופה, אבל הספיקה לי שפיכות הדמים לערב אחד.

ביקרתי באתר של מפתחת המשחקים Kuma Reality Games, שהוגדר לאחרונה על-ידי הטלוויזיה באיראן כאתר בינלאומי להפצת תעמולה צבאית. Kuma מפתחת מגוון רחב של משחקים הנע מסימולטורים של קרבות אוויר ממלחמת העולם השנייה עבור ערוץ ההיסטוריה ועד משחקים להדמיית חיות טורפות עבור ערוץ Animal Planet. ואילו, תשומת הלב התקשורתית נמשכה לקו משחקי המלחמה של החברה: Kuma\War, ובפרט לסדרה פחות מוכרת של משחקי יריות בגוף ראשון (FPS) בערבית. לפני מספר חודשים הציגה הטלוויזיה האיראנית הודאה בשידור חי, שנגבתה מחייל מארינס לשעבר באישום שפעל כביכול כסוכן אמריקאי. החשוד, אמיר מירזאי חקמאתי, אמר כי עבד עבור Kuma- המתפקדת כחברת דגל של הסי-איי-אי.

הגם שאמינות דבריו של האיש מוטלת בספק, ישנם מסמכי ממשלה גלויים, המעידים על כך שחקמאתי אכן הועסק ב-Kuma, שעה שמנכ"ל Kuma, קית' הלפר, אישר כי החברה עבדה בין השאר גם על פרויקטים שהזמין הצבא. אם הדברים נכונים, קו המשחקים של Kuma/War נמנה למעשה על שורה ארוכה של כותרי משחק מדממים המופקים וממומנים ברמה זו או אחרת על-ידי הצבא.

המצוד אחר בן לאדן במשחק של Kuma

קרדיט: Kotaku

ב-2001, השיקה חברת פיתוח המשחקים הסורית Afkar Media משחק בשם Under Ash שבו יכול שחקן לגלם פלסטינים הנלחמים נגד תקיפה ישראלית. בשנת 2005 יצא כותר ההמשך של המשחק תחת השם Under Siege, וב-2008- הוציאה החברה משחק לא אלים לילדים שנקרא Road Block Buster שבו גילמו השחקנים את דמותו של "מע'ן- הילד בעל אלף הדרכים לחציית מחסום של צה"ל". בתוך כך, יצאה לשוק ב-2003 סדרת המשחקים Special Force, שעלילתם נפרשת בלבנון ומפתחיה קשורים לחיזבאללה.

בשנת 2007, הוציאה אגודת הסטודנטים האיסלאמים באיראן את המשחק היריות בגוף ראשון Operation 85: Hostage Rescue שבו מוטלת על השחקנים משימה לשחרור מדעני גרעין איראניים שחטפה ארה"ב. המשחק בא בתגובה ל-Assault on Iran בפיתוחה של Kuma המדמה תקיפה אמריקאית על מתקן גרעין באיראן.

בשוק המשחקים ניתן למצוא כיום גם הוצאות רשמיות יותר של חברות פיתוח מערביות. ארה"ב הציגה את America's Army המפורסם כסימולטור רשת שהופץ בחינם על-ידי ארה"ב לצורך עידוד צעירים להתגייס. גם צבאות בריטניה וסין לא טמנו ידן בצלחת והוציאו משחקים דומים, אשר יועדו בו-זמנית לשוק הפרטי ולשימוש צבאי.

טריילר למשחק איראני חדש: Combat in Gulf of Adan

קרדיט: IRICA1414

על אלו נוספים מתקני אימון צבאיים מבוססי טכנולוגיית משחקי וידאו, כגון סימולטור נהיגה בטנק ואפליקציות לימוד שפה המשמשים לאימון שוטף של חיילים.

"זה כבר עשרות שנים שהצבא משתמש בטכנולוגיית משחקים," אומרת נינה האנטמן, מרצה לעיתונות ולתקשורת באוניברסיטת Suffolk שבבוסטון, ומומחית למשחקי מחשב. "כל ענף וענף של הכוחות המזוינים בצבא ארה"ב, כמו גם רבות מיחידות המשטרה עושה שימוש במשחקים שעברו הסבה למטרות אימון".

בדומה לתחומים אחרים הקשורים להתפתחות המוקדמת של המחשוב, נהנתה גם תעשיית המשחקים בשלביה הראשונים מתמיכה כספית של הצבא. אב הטיפוס הראשון של קונסולת המשחק הביתית Magnavox Oddysey מ-1972, פותחה על-ידי חברת Sanders Associates שנמצאה בחוזה מול הזרוע ההגנתית של הצבא. עם זאת, סימולטורים אוויריים אלקטרוניים היו קיימים עוד בתקופה הטרום-דיגיטלית, והחלו מופיעים עוד לפני מלחמת העולם השנייה.

בשלב שני, תרמה תעשיית המשחקים בתורה להשפעה על המערכת הצבאית. אנשים בתעשייה מצביעים למשל על דימיון מדהים בין מערכות בטנק הבריטי מדגם צ'אלנג'ר 2 שיצא ב-1994, לבין בקר השליטה של קונסולת המשחק פלייסטיישן של סוני שבדיוק צברה פופולריות באותה שנה. מגמה זו, של השפעה הדדית בין שני העולמות- הוסיפה להתרחב לקראת סוף המאה העשרים.

"בסוף שנות ה-90," מספר ניק טורס, עיתונאי אמריקאי ומחבר הספר The Complex: How the Military Invades our Everyday Lives, "השקיע צבא ארה"ב עשרות מיליוני דולרים שהוזרמו למכון לטכנולוגיות יצירתיות- מרכז מחקר היושב באוניברסיטת דרום-קליפורניה, במטרה להביא לשיתופי פעולה רבים יותר עם תעשיית המשחקים ועם הוליווד.

טורס סבור כי מדובר בקשר מסוכן, שכן משחקי המחשב מביאים להסתמכות גבוהה יותר של הצבא על "לוחמה בשלט רחוק", מה שבהשלכה הופך את הקרב למזמין יותר.
"בשנה שעברה," מוסיף טורס, " לחמה ארה"ב במספר רב של מוקדים כגון אפגניסטן, עיראק, לוב, פקיסטן, סומליה ותימן. מעבר לשלל הגורמים והנסיבות שהובילו למצב זה, אחד הדברים שללא ספק אפשרו זאת הוא הירידה במספר הנפגעים מהצד האמריקאי כתוצאה מהפעלת מל"טים.

מתוך הסימולטור Steel Beasts

קרדיט: eSim

התנסות קצרה במשחק Steel Beasts למשל, מספקת הצצה מקרוב על האופן בו משחקי מחשב וצבאות כרוכים זה בזה. מעבר לשימוש הביתי במשחק, שפותח על-ידי חברת eSim האמריקאית בשילוב עם אנשי צבא בדימוס מאירופה ומארה"ב, הוא נחשב לאמצעי האימון המוצלח בעולם לשליטה בטנק. "הכוונה הייתה ליצור משחק מחשב מהנה ומלמד כאחד," מסביר נילס הינריכסן, מנהל השיווק של eSim, " כך שהמשחק יציע הנאה מהאקשן בד בבד עם דיוק בתהליך הכינון והבליסטיקה.

חברת eSim גובה מצבאות תשלום נוסף תמורת התאמת הסימולטור לטנקים לפי הזמנה, כך שיתאימו לדגמים ספציפיים לצורכי אימון. שיפורים אלה נכללים בגרסאות המשך והרחבות של המשחק, המופץ לשוק הפרטי, משמע שהמידע נעשה חשוף גם לצבאות זרים.

מאז צאתו של המשחק לשוק בשנת 2000, Steel Beasts נרכש על-ידי צבא ארה"ב וצבאות אוסטרליה, דנמרק, ניו-זילנד, נורווגיה, קנדה, ספרד והולנד.
במובן מסוים, בכל מה שקושר בין מערכות המשחק בחדר השינה של ילדיכם לבין הרג אוטומטי בשדה הקרב, יש טעם לפגם. אבל עבור מי שמכיר בצורך בצבאות ומאמין בקידמה, המשחק יראה לכל היותר כעוד יישום נחמד ומרשים מבחינה גרפית.

יחד עם זאת, נינה האנטמן טוענת כי יש הבדל בין Steel Beasts למשחקים בסדרת Kuma/War אותם הוא מכנה "תעמולה רכה", כפי שניתן להתייחס גם לסרט "אהבה בשחקים" או לסרטי המלחמה בכיכובו של ג'ון וויין. האנטמן גם אינה משוכנעת כי משחקי המלחמה אכן מעודדים שחקנים להגיע לחזית הלכה למעשה. לדבריה, "כשמתבוננים מקרוב בסיבות המניעות אנשים להתגייס, מגלים כי הטעמים לגיוס קשורים באופן מכריע להיסטוריה צבאית במשפחה, לרקע סוציו-אקונומי ולמצב הכלכלי במדינה.

ג'סטין קראמפ, גיימר לשעבר ששירת בהמשך מספר שנים בצבא הבריטי, מסכים עם האנטמן בנקודה זו. לדעתו, "די הרבה ממשחקי היריות בגוף ראשון מגוחכים ושונים בתכלית מהמציאות בשדה הקרב, כך שאם מישהו חושב למצוא שם משהו בסגנון- נכונה לו אכזבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ