להיכנס לנעלי נשיא ארה"ב אחרי התקיפה באיראן

משחק הרשת Tell Me How It Ends מנסה להכניס לדיון הציבורי בארה"ב את המחיר הצפוי של פעולה אמריקאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית

עודד ירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עודד ירון

משחק רשת חדש מנסה לשים את הגולשים בנעליו של נשיא ארה"ב במקרה של תקיפה אמריקאית באיראן. המשחק, Tell Me How It Ends, של מכון טרומן לביטחון לאומי, מנסה להזכיר לגולשים את הדילמות וההשלכות האפשריות של מתקפה אמריקאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית, וקשה שלא להרגיש שיוצריו לא נמנים על המצדדים בתקיפה.

בדומה ליוזמות שנראו גם בארץ כמו הקמפיין שניסה להמחיש כמה זה בדיוק 300 הרוגים, המניין המוערך של ההרוגים לפי משרד הביטחון, המשחק החדש מנסה להבהיר שלתקיפה באיראן יש מחיר אמיתי, ויש להכניס אותו למערך השיקולים לפני שממהרים ללחוץ על ההדק. יוצרי המשחק מסבירים כי שמו של המשחק נולד מדבריו של הגנרל דייוויד פטראוס ב-2003, לפני הכניסה האמריקאית לעיראק: "ספרו לי איך זה ייגמר".

"הוא התייחס למציאות שבה קל מאוד להתחיל מלחמות, אבל תמונת סוף המשחק רחוקה מלהיות ברורה", כותבים באתר המשחק. "עיראק הפכה למלחמה השנייה הכי ארוכה בהיסטוריה האמריקאית; אפגניסטאן היתה הארוכה ביותר. השאלה הפשוטה של פטראוס היא אחת שכל מנהיג צריך לשאול את עצמו לפני שהוא שולח חיילים אמריקאים לקרב".

גם מסך הכניסה של המשחק מבהיר את המחיר האנושי. הוא לא נפתח בסרטון מלא הערצה של מטוסי קרב ממריאים אל האופק אלא בסרטון קצר שבו ג'סטין פורד, חייל לשעבר ששירת בעיראק, מבקש שבפעם הבא שמחליטים להיכנס למלחמה, יחשבו גם איך זה אמור להיגמר. באתר של מכון טרומן נכתב כי דבריו של פורד ישודרו כפרסומת בטלוויזיה בזמן העימות הנשיאותי.

מתוך Tell Me How It Ends:

Tell Me How It Ends ממשיך מסורת ארוכה של משחקי ניהול קונפליקטים. אחד הזכורים שבהם, אי שם בתחילת שנות ה-90 הוא Conflict, שהושיב את השחקנים בכסאו של ראש ממשלת ישראל והטיל עליהם למוטט את המדינות סביבנו. משחק נוסף שעורר עניין רב בעשור הקודם ואף זכה לתמיכת מרכז פרס לשלום, הוא Peacemaker, שפיתח אסי בורק והציב אותם בתפקיד דומה, אך מטרתו היתה שונה - להגיע לפתרון של שלום.

כמי שלא יוצא להפציץ בעצמו את האתרים בנתאנז ובפורדו, השחקן חווה את האירועים כמו הנשיא האמריקאי, דרך דיווחי חדשות ותדרוכים, כאשר בצד המסך הוא יכול לראות את המחיר המאמיר של הוצאות המלחמה והנפט. התפקיד שלו הוא לקבל את ההחלטות, שכרגיל אין בהן נכון או לא נכון. למעשה, המשחק רומז בכבדות ששורש כל צרה הוא בהחלטה על קו אדום, שמחשקת את הנשיא, ומונעת ממנו גמישות דיפלומטית.

השחקן מגיע למשחק אחרי שהקו האדום עליו הכריז הנשיא במסע הבחירות נחצה - איראן הצליחה להעשיר אורניום לרמה 20%. במציאות כידוע, ארה"ב סירבה למעשה לאחרונה לקבוע קו אדום, למגינת ליבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. המשחק מציב אתכם בנקודת האל חזור - אחרי שהאופציה הדיפלומטית מוצתה והמלחמה כבר בפתח. אתם יכולים לבחור לצאת למשימה לבד, או לגבש קואליציה בינלאומית.

משם העניינים רק מידרדרים, עם גל של פיגועים נגד מטרות אמריקאיות שמלווה בשיגור מסיבי של רקטות על ישראל וניסיון איראני לסגור את מיצרי הורמוז בעזרת הצי. האפשרויות העומדות בפני הנשיא ממשיכות להיות מוגבלות, ובשני משחקים שונים, האחד שהסתיים בכיבוש של איראן והאחר, שהסתיים בייצוב המצב לאחר הלחימה, נתקלתי בסיום עגום שכלל מחירי נפט מאמירים, מאות הרוגים. במקרה אחד העתיד צופן לארה"ב לפחות שמונה שנות כיבוש באיראן. במקרה אחר, המשחק מבהיר שגם ההצלחה בתקיפה לא הבטיחה שקט, ואיראן תעשה כל שביכולתה כדי לחדש את תוכניתה הגרעינית, כך ששימור ההצלחה יחייב עוד תקיפה בעוד 3-4 שנים, זאת כמובן אם התקיפה הצליחה - מה שבכלל לא בטוח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ