Assassin's Creed III |

איך לעשות היסטוריה ולהרוס אותה במשחק אחד

הפרק האחרון בסדרת המתנקשים הידועה לא מבייש את המסורת ונותן הזדמנות לחוות את ההיסטוריה באופן חסר תקדים, רק כדי לקלקל את זה עם קשקושי קונספירציות וחייזרים

עודד ירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עודד ירון

כל הביקורות כבר נכתבו מזמן, אני יודע. אבל חיכיתי לגירסת המחשב, וגם אחר כך, כפי שהתלוננתי כבר בעבר, כגיימר מזדקן בקושי היה לי זמן להקדיש לו. אז באיחור חסר אופנתיות לחלוטין קבלו את הביקורת של הארץ על אססינז קריד 3. בואו נדייק, מדובר פחות בביקורת ויותר בהתבכיינות שלי - אבל ככה זה כשפולניה זורמת לך בדם.

האמת היא שעל המשחקים האחרונים בסדרה פסחתי. אחרי שהתאהבתי אהבה עזה בסיפורו של אלטאיר במשחק הראשון שמתרחש בתקופת מסעות הצלב, וחיבבתי קצת את אציו הערס האיטלקי מהרנסאנס בשני. כלומר, לא מספיק כדי לסיים את כל קשקושי החידות של החשאשינים והטמפלרים (כן, ברנסאנס). את המשחק סיימתי עם תחושה של שעמום ומיצוי, שהובילו לניתוק מגע מהסדרה.

הסרטונים של קונור האינדיאני למחצה רץ בשלג, מדלג על העצים וטובח באדומי המעיל הבריטים, שלא לדבר על מטביע ספינות, הבהירו שהפעם יהיה קשה להימלט. מי יכול לפספס הזדמנות לחיות את אירועי המהפכה האמריקאית באופן (כמעט) הכי בלתי אמצעי שאפשר לחשוב עליו, וגם להיראות טוב תוך כדי?

האמת היא שהסדרה תמיד עוררה בי רגשות סותרים. מצד אחד, יש לו המון נקודות זכות. מדובר במשחק פעולה מהמהנים ששיחקתי בהם, בזכות השילוב בין הלחימה שתמיד נתנה לך את היכולת לחסל המוני אויבים בווירטואוזיות ולדלג בין גגות, ועכשיו גם עצים, כמיטב הפארקוריסטים. ואת שני הדברים היא עשתה באופן שנראה אמין כמעט לחלוטין. עד כדי כך, שאחרי המשחק הראשון, בכל הליכה ברחוב העיניים נמשכו למעלה ואיתן גם הדמיון שדילג מעל גגות הבתים. בביקור בעיר העתיקה, הפער בין המציאות לווירטואליה כמעט כאב פיזית.

ובכן, בשני הסעיפים המשחק החדש לא מבייש את הפירמה. אתם תצטרכו לחסל את כל צבא הוד מלכותו לפני שתצליחו להשתעמם כיאות מהקרבות. עד כמה קלות התנועה של קונור ממשיכה להיות מוחשית עד כאב אפשר ללמוד מתמונה שהעלה חבר בפייסבוק. הוא אולי הלך בחורשת אקליפטוסים, אבל גם הדמיון שלו דילג שם בין ענפי העצים.

כיאות לסביבה בה הוא מתקיים, אססינז קריד 3 נותן גם כבוד למה שנתפס כאחד הגורמים החשובים בהיסטוריה האמריקאית תודות לפרדריק ג'קסון טרנר - הספר. אתם תטיילו בהרים של אמריקה, תשחו בנהרות, תצודו בעלי חיים - מארנבים ועד פומות ודובים ובעיקר זאבים שינסו לצוד אתכם כאשר חברי הלהקה רצים סביבכם ויבלבלו אתכם. גם הקרבות הימיים מעניקים לכם את התחושה שלהרף עין גם אתם נמנים על אותם אנשי פלדה שמנווטים ספינות מעץ, גם אם הוא לא ממש יעביר את המורכבות של ניהול אונייה כזו, או של הנוקשות בצי הבריטי עליה כתבה ברברה טוכמן ב"מטח ההצדעה הראשון".

המשחק גם רצוף בבאגים, רובם משעשעים, אבל חלקם עלולים ממש לפגום לכם בחוויה, כמו למשל קטע שחזרתי עליו שוב ושוב תוך ידיעה שאני הולך למותי הקרוב, עד שהמשחק הואיל בטובו להסביר לי על איזה כפתור אני אמור ללחוץ כדי לשגר את חברי לפעולה. גם את מנגנון הפריצה פשוט לא הצלחתי להפעיל ב-99% מהמקרים, כך שתיבות האוצר למיניהן נותרו נעולות בפני.

אבל הכוח האמיתי של הסדרה הוא האופן שבו היא נותנת לכם למשש את ההיסטוריה כמו שגם הטובים שבספרים או הסרטים לא יכולים. קשה לתאר את ההרגשה שלי במשחק הראשון. זה היה כאילו זכיתי במסע במכונת זמן לירושלים ועכו הצלבניות (ובל נשכח את החומוס בדמשק).

התחושה הזאת לא נולדה יש מאין. היוצרים ב-Ubisoft דאגו לתחקיר מדוקדק שגם במשחק החדש מותיר אתכם בפה פעור. לדוגמא פרק או שניים בסדרה מתנהלים כולם באירוקווה, כיאות לבן לשבט הקניינקהא:קה (Kanien'kehá:ka). זאת בזכות יועצים בני השבט שגוייסו למשימה. בנוסף, אפשר למצוא את בנג'מין פרנקלין שמתגלה כאבי ז'אנר ה-Milf בפורנו, כשהוא מסביר למה עדיפה מאהבת מבוגרת. כל הטקסט, אגב, לקוח ממכתב אישי שהוא כתב. אם לא די בכך, הם גם מצליחים לשמור על סיפור עגול, ולא לייצר תמונה פלקטית של טוב ורע. גם "הטובים" לא מהססים להפיץ תעמולה שקרית לפליאתו של קונור התמים, ואפילו תפקידו של וושינגטון בדיכוי האינדיאנים לא מטואטא מתחת לשטיח.

הבעיה היא שהסדרה מצליחה לבזבז את הפוטנציאל שלה בגלל נראטיב העל שלה. הוא נסוב סביב מלחמה נצחית בין החשאשינים ההיפסטרים חובבי החופש והטמפלרים הסחים אוהבי הסדר והמצעדים המצוחצחים. בעצם את כל פרקי ההיסטוריה אנחנו מקבלים באמצעות טכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לדלות את הזכרונות של אבות אבותיו של דזמונד מיילס - ממבו ג'מבו עם אמינות של פוליטיקאי בתקופת בחירות.

כאמור את הפרקים האחרונים בסדרה פספסתי, אז עכשיו גיליתי לזוועתי שהם העמיסו על כל קשקושי הקוד דה וינצ'י שלהם גם חייזרים/אלים והספיקו להשחיל גם איזה השמדה עולמית בנוסח נבואות המאיה הלא קיימות. אתם כמובן אמורים לעצור את השואה המתרגשת על כדור הארץ. מצד אחד הנראטיב הזה נותן להם הזדמנות למתוח הסדרה עד אינסוף ולבקר בכל תקופה בהיסטוריה שהם רק יחפצו. מצד שני, הנראטיב הזה גם הורס את כל מה שהם בנו בעמל רב.

אוקיי, אני מודה שזאת טרוניה קטנונית, שאני חוזר עליה שוב ושוב כבר שנים. קניתי משחק מחשב אלים להפליא ואני מתלונן שהוא לא מספיק "חינוכי"? זה מזכיר לי את הימים שניסיתי לגרום להורים שלי לשחק כבר במחשב כדי שגם הם יראו את האור. 20 ומשהו שנה אחר כך ואמא שלי משחקת. באבלז, אבל משחקת.

כדאי לזכור שמשהו בסיסי במכניקה של רוב המשחקים פוגם מאוד ביכולת להעביר את הרעיון. "טבח בוסטון"? אין ספק שהאמריקאים התמחו במיתוג: אדומי המעיל הרגו חמישה מתיישבים ואתם קוראים לזה טבח? בחצי שעה במשחק חיסלתי פי 10 יותר בריטים, מספיק כדי לשלוח את כל צבאות המלך לטפל במתיישבים החצופים. גם הציד שהפך לדרך המרכזית שלי להתפרנס במשחק סובל מאותה תחושה של רצח בסיטונאות. מצייד אינדיאני שאמור לצוד כדי לשרוד ומפטיר איזה ברכה לפני שהוא שוחט את החיה הניצודה הפכתי למכונת טבח קפיטליסטית שאספה עוד ועוד פרוות כדי לספק את הצורך שלי בציוד. אני לא מדבר כבר על הצד הפיננסי של המשחק שרחוק מדיוק כרחוק פלימות מבוסטון (מאות ואלפי דולרים לפרוות או כלי נשק שעלו דולרים או פאונדים בודדים בשעתו).

אבל לא הייתי מתלונן אם Ubisoft עצמם לא היו משקיעים כל כך הרבה בצד ההיסטורי. הניסיון להעניק עומק בעזרת הסברים על אתרים היסטוריים, שמתובלים במעט הומור, נמשך גם במשחק הנוכחי. למשל ההסבר על חנות הספרים הפינתית הישנה בה נהגו להיפגש כמה מגדולי הסופרים בהיסטוריה האמריקאית (כמאה שנה אחרי אירועי המשחק), שזורק עקיצה לקוראים האמריקאים שוודאי לא מכירים את שמותיהם בגלל מצבה של מערכת החינוך. אבל, הם לא יכולים להתהדר כשהם מבזבזים את הפוטנציאל שלהם ומשלמים מס שפתיים בדמות ההסברים האלה.

אז אני אולי נשמע כמו תקליט שבור, אבל בשבילי אססינז קריד תמיד תישאר סדרה שהיתה יכולה להיות גדולה באמת, כזאת שראויה להיות הרבה יותר מסכום חלקיה. זה לא קרה כי הם בחרו בפיתרונות קלים שמותירים תחושה של החמצה. נו טוב, אם מתעלמים מהיומרות שלהם והתקוות שלי, לפחות מדובר באחלה משחק, עם סיפור מושקע ורבדים למכביר (רק לא בהכרח אלה שהייתי רוצה).

למה עדיפה אשה מבוגרת? תקשיבו לבן פרנקלין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ