בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דה וול: כשכתובות הנאצה עוברות לפייסבוק

מה שפעם נאמר רק במפגשי כיתה, נכתב היום בבוטות על קיר הפייסבוק: דפי נאצות שמפרסמים תלמידים נגד מורים הכוללים גידופים, איומים ותמונות מביכות מציפים את הרשת החברתית

תגובות

לא רק את חבריהם לכיתה תוקפים תלמידי בתי הספר ברשת החברתית: חובשי ספסל הלימודים במערכת החינוך גילו השנה שמכל מורה חמוצה ניתן לסחוט לימונדה וירטואלית עסיסית. ההתחצפויות והאלימות בכיתות תוגברו בעזרת מתקפות ממוקדות בפייסבוק ופתיחת עמודי נאצה.

איור: מורן ברק

גם אם לא חייבים להיתקף בפניקה מהאלימות המובעת בפייסבוק, אי אפשר לעצום עיניים לנוכח ממדי התופעה. "מתברר שאחד התלמידים צילם אותי במהלך שיעור והעלה לפייסבוק. הרגשתי מושפלת", מספרת מורה בחטיבת ביניים מאזור המרכז. המורים שמתוודעים לעמודים הפוגעניים בוחרים באחת משתי דרכי פעולה. החינוכית הסטנדרטית הכוללת נזיפה, פגישה עם ההורים והשעיה, והחמורה יותר: פנייה למשטרה והגשת כתב תביעה. משרד החינוך עדיין לא גיבש נהלים מסודרים לטיפול בבעיה.

"בני נוער תמיד התלוננו בינם לבין עצמם על מורים, ואולי אף גידפו אותם במלים קשות", אומרת ד"ר כרמל וייסמן ממכון סמארט לקומוניקציה באוניברסיטה העברית בירושלים. "אבל כל עוד זה היה בדיבור בעל פה, ארעי ובהקשר מקומי, זה כנראה לא הטריד אף אחד יותר מדי ונתפש כהוצאת קיטור. עכשיו זה במרכז התרבות שלנו והם נהנים מכוח חדש ונראות חדשה שהיא חרב פיפיות בעבורם. הם עצמם לא לגמרי מודעים למשמעויות של הכוח הזה ולהשפעתו על חייהם".

וייסמן, המתמחה בקשר בין טכנולוגיה לתרבות וכתבה את עבודת הדוקטור שלה על בלוגים של נערות, מסבירה שההשלכות אינן מסתיימות בהשעיה מבית הספר. "כשדיבור נהפך לפרסום כתוב, זה נופל במסגרת חוק 'איסור לשון הרע' אבל לכי תיישמי את החוק על בלוגים, טוקבקים ודפי פייסבוק", היא אומרת. "המציאות המשפטית תצטרך להתמודד אחרת עם המשמעות של סביבות רשת, ואנחנו נצטרך להתרגל לכך שדיבור הוא כבר לא בהכרח ארעי וחולף. ההשלכות לטווח ארוך כאן מסכנות גם את עתיד בני הנוער: דיבור אפשר לקחת בחזרה אבל דף פייסבוק שהשתתפת בו ואין לך יכולת למחוק אותו, ירדוף אחריך גם כשתגדלי".

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, המורה הוותיקה מירב אמדורסקי המלמדת בבית ספר תיכון בנס ציונה, גילתה שתלמידיה פתחו עמוד תחת הכותרת "מירב אמדורסקי... חכי ל-20 ביוני". ה"חכי" בכותרת השתדך לעוד "חכי" מאיים בפוסטים הקשים שתלמידיה העלו לעמוד; כאלה המאיימים ברצח ומשובצים בקללות קשות.

המורה הנסערת פנתה בתחילה למשטרה ובהמשך החליטה לתבוע עשרה מתלמידיה על לשון הרע, בסכום של 30 אלף שקלים כל אחד. "אנחנו חיים בחברה מאוד אלימה. כחלק מעבודה חינוכית וחלק מאזרחות פניתי למשטרה, כי גם אני פוחדת. כבר היו מקרים בעולם שבהם ילדים נכנסו לבית הספר וריססו בתת-מקלע תלמידים אחרים ומורים בבית הספר", אמרה אמדורסקי בדאגה בראיון לחדשות ערוץ 2, כדי להסביר מדוע נקטה יד כה קשה. העמוד המדובר נסגר, כמובן, אך מבדיקה שנערכה לצורך הכנת הכתבה עולה כי יש עדיין זכר לפעילות הענפה שנעשתה נגד המורה ברשת החברתית, תחת הכותרת "גמאני לא יוצא השנה לטיול השנתי בגלל מירב אמדורסקי". "כל נפגעי מירב אמדורסקי, זה הבית שלכם", נכתב בעמוד המידע על הקבוצה, שעדיין חברים בה 36 תלמידים.

פרקליטה של אמדורסקי, עו"ד אלי לוי ממשרד עורכי הדין עמיקם חרל"פ, מעדכן שבימים אלה נעשתה פנייה לגישור בין המורה לתלמידים הסוררים באמצעות ראש העיר נס ציונה, יוסי שבו. "מיד לאחר הגשת כתב התביעה, שני תלמידים של המורה פנו אליה באמצעות הוריהם והתנצלו מולה התנצלות כנה ואמיתית, ולכן הורדנו אותם מהתביעה", מוסיף לוי. "השמונה הנוספים הם כעת חיילים, ולא טרחו להתנצל עד היום. בית המשפט השלום בראשון מחכה לכתב ההגנה שלהם שיגיע בימים הקרובים".

המתכון: אצטון ומצית

ישראל אינה לבדה בהתמודדות עם השאלות הקשות של חופש הביטוי במרחב הווירטואלי. בפלורידה הגיע מקרה כזה לבית המשפט בסוף 2008 עם הכרעה שעלולה להעניק תקווה לכל תלמיד שאי פעם הוענש על פעילותו ברשת החברתית. קתרין אוונס, אז בת 17, הושעתה מבית ספרה, לאחר שפתחה קבוצת פייסבוק שהגדירה את המורה לאנגלית למתקדמים כ"מורה הכי גרוע שאי פעם פגשתי".

הקבוצה החזיקה רק יומיים עד שתלמידים מכיתתה התעמתו אתה והיא מחקה אותה. אך דבר פתיחת הקבוצה הגיע למנהל בית הספר, פיטר באייר, שהגדיר את המעשה כבריונות וירטואלית והטרדת איש צוות חינוכי, השעה את אוונס לשלושה ימים והוריד אותה מגמה. אוונס החליטה לתבוע את בית הספר וגייסה לתמיכתה את התיקון הראשון בחוקת ארצות הברית (חופש הביטוי). בסופו של דבר שני הצדדים הגיעו לפשרה ואוונס תקבל 15 אלף דולר לכיסוי הוצאותיה המשפטיות, ודולר לכיסוי נזקים נוספים.

תדמית בית הספר היא אחד הדברים החשובים ביותר למנהלי המוסדות, שמנסים להחניק בעיות משמעת ולשמור על צביון חיובי ומושך בעבור תלמידים חדשים. אבל המלחמה לשיפור התדמית נתקלת בתקרת רשת. מורים מספרים שהם נמנעים מלהכניס עצמם לרשת החברתית למרות סקרנותם הבסיסית, מכיוון שהם אינם מעוניינים לחשוף את חייהם הפרטים בפני תלמידיהם השורצים בה. אבל הימנעות זאת מסמאת אותם, ובעטיה הם אינם נחשפים לפעילות הענפה המתנהלת נגדם ללא הפרעה. וכך, כאשר מחפשים בשורת החיפוש בפייסבוק קבוצות על מורים או על בתי ספר בעברית, מגלים כי נתחים רבים ממערכת החינוך מושמצים, מאוימים, חשופים ובעיקר אינם מודעים לתופעה.

בקבוצה "גמאני חושב שצריך לשרוף את בצפר שער הנגב!!!!!" היו חברים נכון לשבוע שעבר 120 תלמידים. אחד מהם מציע את המתכון הבא - "אצטון+מצית+בית ספר = אין בצפר!!!" מנהל בית הספר שער הנגב, אהרן רוטשטיין, הופתע מאוד לשמוע לפני כשבועיים שעמוד תחת כותרת חריפה שכזו רוחש פעילות. "זו לפחות הפעם השלישית שאני נתקל בעמוד נאצה בפייסבוק המופנה נגד בית הספר או גורמים הפועלים בו", הוא אומר. "בפעמיים הקודמות הדברים היו חמורים וממוקדים אף יותר אבל נעשו בהיקף קטן, אז כאמצעי ענישה שיתפנו את המשטרה, זימנו את הורי התלמידים, וברגע מסוים גם עצרנו את הלימודים".

השבוע רוטשטיין כבר חשב בקול רם איך להעניש את הילדים הפעילים בקבוצה, שהוא מגדיר כחבורה נורמטיבית. "אני מחשיב כמחדל את זה שלא ידעתי על קיום הקבוצה הזאת, הפעילה כבר שנתיים. אנחנו מתחילים לחוש בתעוזה גוברת מצד התלמידים", הוא אומר. "זה מדאיג מאוד. ברור לי שאת ששת הפעילים המרכזיים בקבוצה אני אזמן לחדרי ואתחיל לברר מה קרה במקרה הזה".

רוטשטיין שולח אצבע מאשימה אל הורי הילדים, שמגינים עליהם בכל מחיר. "בפעמים הקודמות חלק מההורים טענו שחדרתי לצנעת הפרט של הילדים. לא יעלה על הדעת שתלמיד יכתוב על זולתו באופן ציבורי כל השמצה שעולה ברוחו בעת שיש לו 200 חברים, וזה לא ייתקל בתגובה", טוען רוטשטיין. "חלק מההורים אינם מבינים שהם חייבים להיות חלק מהפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות, מפני שזאת הדרך היחידה להבין מה קורה עם הילדים שלהם".

המנהל גיבש גישה לוחמנית ובלתי מתפשרת נגד ההתקפות הווירטואליות. "אני מתייחס אליהם בדיוק כמו להתקפות לא וירטואליות והפייסבוק מרכז גם מקרים פליליים", הוא אומר. "לקבוצה שאומרת 'בואו נשרוף את בית ספר', אני צריך להתייחס באותה חומרה שבה הייתי מגיב לו הייתי שומע על קבוצת ילדים שנפגשת וחורטת דברים כאלה על דגלה. לדאבוני הרב, לפעמים מתייחסים לזה כמשובת נעורים ולא מבינים ששפת הביטוי הזאת בעבור הצעירים היא בדיוק כמו השפה הרגילה, וכך גם צריך להתייחס אליה. פייסבוק נהפך לערוץ תקשורת מרכזי בעבור הילדים, ואין ספק שאנחנו לא מספיק מעורבים בו. ישנם גם קשרים חיוביים באתר, ילדים שמתקשרים אל מוריהם בקשרים חינוכיים, אבל זה די מוזנח".

פשוט חולת נפש

ישנן דוגמאות רבות בפייסבוק לעמודי נאצה פעילים, לא פרטיים, שאפשר להצטרף אליהם ולהוסיף שמן למדורה באמצעות העלאת תמונות, הקלטות מהכיתה, סרטוני וידיאו או כתיבת קללות אכזריות. בקבוצה שנפתחה נגד מורה לספורט בבית ספר תיכון, הלייק משמש כתרפיה וכצורת התנגדות. "לא נמאס לכם שהיא צועקת עליכם בלי שום סיבה?! מעליבה אתכם?! לי נמאס מהכושר ומהפרצוף תחת שלה... זהו הזמן להתנגד ולהצטרף לקבוצה", הביעה אחת הילדות את הפנטסיה הסדיסטית שלה. "בא לי להריץ אותה מסביב לבית הספר עד שתתפגר, הנבלה".

יש תלמידים שרותמים את הרשת להגחכה של מוריהם. בקבוצה "אם מגיעים ל-1,000 אנשים, המורה לספורט קונה בגדים נורמליים!!!" חברים 630 תלמידים. בקבוצה מתנהלים דיונים אינסופיים על לבוש המורה: "הוא השתפר, התחיל להתאים צבעים", כותבת אחת התלמידות, "פשוט הבגדים המכוערים שלו בכביסה, אז הוא בא השבוע בסדר". "הוא השתפר בגלל שראה שיש פי ארבעה יותר אנשים שרוצים שהוא יחליף בגדים מאשר חברים שיש לו בפייסבוק", כתב תלמיד אחר. ואילו תלמידה בדעת מיעוט סיכמה: "אין לכם חייים! אין לכם על מה לדבר חוץ מעל איך המורה נראה ואיך הוא מתלבש?! לכו תצבעו את הקיר עם קיסם אוזניים או משהו, חבורת משועממים".

לקבוצת תלמידים מאזור ירושלים שהגיעו למסקנה שאחת ממוריהם היא "פסיכית" הצטרפו 106 תלמידים, שמנתחים מדי יום את הקריזות של המורה. "וואי וואי, היא אחת מהמפחידות. איזה פעם אחת מישהו עיצבן אותה, דפקה עלינו ת'צרחה של החיים שלה. אני וחברה שלי החזקנו ידיים, רועדות מפחד", כתבה אחת התלמידות, וכמובן לא שכחה לציין את שם המורה. חברתה הסכימה אתה: "וואי, פשוט חולת נפש. היא דופקת את הראש בקיר, נכנסת לארון, בוכה שאנחנו משאירים אותה לבד, מעוותת את הפרצוף. זה קצת מלחיץ אותי".

נראה, עם זאת, שמנגנוני הביקורת העצמית פועלים חזק יותר ככל שהילדים מתבגרים. בקבוצה "גם אני חושב/ת שא' (השם המלא שמור במערכת) מגעילה" שאלה אחת התלמידות: "אבל למה להתאכזר למורה?" היא זכתה לתשובות: "כי היא מגעילה" ו"כי היא דוחה". התלמידה לא ויתרה ושאלה: "אתם יודעים שזו עבירה על החוק, לפתוח קבוצה כזאת?" וחבריה לכיתה השיבו: "למה מי ייכנס לזה?"

בקבוצה בת 66 תלמידי כיתה י' שנפתחה נגד מורתם לאנגלית התלמידים אירגנו אירוע פייסבוקי, שמזמין את כולם ביום שלישי ב-10:30 להפריע בשיעור. הפוסט האחרון הוא של אחד הילדים שמתריע: יש לה פייסבוק.

בקבוצת פייסבוק בת 53 תלמידים שעוסקת במורה שזכתה לכינוי ספרותי הגדיל לעשות אחד התלמידים, שצילם את

המורה במצלמת הטלפון הנייד שלו והכניס אותה למסגרות שונות של אפקטים שהציע מכשיר הסלולר שלו, כמו בכלוב לצד נחש ובתוך תחפושת של ארנב. תלמיד אחר שראה כי חברו זכה ללייקים בחר לצייר את המורה כגוש מקושקש צהוב ושמן.

שהבית ספר יישרף, אמן

לא רק במוסדות החינוך הממלכתיים התלמידים חוזרים הביתה לאחר צהריים בחיק הפייסבוק. גם במגזר הדתי מוצאים תלמידים רבים את הפייסבוק כדרך יעילה להביע אי שביעות רצון מהלימודים ומגורמי הסמכות בבית הספר - במקרה הזה הרבנים.

בקבוצה שנפתחה על שם אחד בתי הספר הדתיים באשדוד, כתבו קובץ תפילות כמו "הלוואי שהמקיף יסגר" או "איזה ייסגר? שיישרף אמן!" אחד התלמידים כתב: "שהמנהל הבן-שרמוטה יישרף וימות". חברו השיב: "חחח.. הוא רואה את זה עכשיו יא דבע". והראשון אינו מרפה: "שיראה הבן זונה".

בקבוצה שתלמידי בית ספר יסודי דתי פתחו נגד מורם, מציגים את הסיבות שבגינן המורה צריך להישלח לכלא: "א. הוא מתעלל בנו. ב. הוא גונב שעונים. ג. הוא מרביץ לילדים. ד. הוא נולד". אחד התלמידים מזמין את הילדים לבוא לכיתה ה'2 ולחתום על עצומה לפיטוריו, ובתמונת הקבוצה הילדים בחרו דימוי של שטן אדום וקטן. בקבוצה חברים 69 תלמידים.

בקבוצת שנאה לבית ספר יסודי דתי במרכז הארץ כתבה אחת התלמידות, "שונאת את בית הספר, שונאת את הרב ב' שונאת את המורות שונאת את כולם הלוואי שהבית ספר יישרף!" גם המרצים במוסדות החינוך הגבוה נתונים לחסדיהם של סטודנטים ממורמרים, שממש כמו תלמידי היסודי פותחים קבוצות משתלחות. בניגוד לבתי הספר, באקדמיה יושבים סטודנטים רבים בשיעורים עם מחשב נייד וגישה לאינטרנט, וכך קבוצת פייסבוק משמיצה או סטטוס מתחכם יכולים לצוץ בזמן אמת.

לאחת המרצות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים נודע יום אחד שהיא חברה ברשת פייסבוק. מכיוון שהיא מעולם לא נרשמה לרשת החברתית, היא בדקה במה מדובר וגילתה דף על שמה שהציג אותה בצורה לא מחמיאה. רגע אחרי שהזדעזעה מגניבת הזהות שלה, גילתה עמוד ששמו "העמותה לביטול הטיפוגרפיה", שם התקיימה התכתבות ענפה של כמה מהסטודנטים שלה, לאחר שקיבלו את הציונים בקורס. בדף פורסמו התבטאויות קשות נגד המורה, שכללו קללות ודימויים יצירתיים במיוחד, כפי שאפשר לצפות מתלמידי עיצוב. הבירור מול הסטודנטים החל במאי ונמשך עד נובמבר. בפתיחת שנת הלימודים זומנו כל תלמידי המחלקה לתקשורת חזותית כדי לקבל דיווח על הסערה שהתחוללה בחופשת הקיץ, להציג את העונשים שניתנו לתלמידים הסוררים ולדאוג שדבר כזה לא יישנה.

התלמידים שהשתתפו בהשמצות זומנו לועדת המשמעת וטופלו בדרגות חומרה שונות בזיקה לרשימותיהם בעמוד. שלושה סטודנטים הורחקו לסמסטר. סטודנטים נוספים הורחקו לארבעה שבועות. הסטודנטים הפחות פעילים בקבוצה קיבלו עונשים שונים או התרעות.

"ההתבטאויות היו מאוד חמורות", מספרת פרופ' יערה בר-און, משנה לנשיא בצלאל לעניינים אקדמיים, שעמדה בראש ועדת המשמעת העליונה של האקדמיה במקרה הזה. לטענתה, הדבר היחיד שעמד לזכות הסטודנטים הוא תקדימיות האירוע. "מדובר בשלב מעבר שבו אנחנו לומדים את המדיה החדשה הזאת, פייסבוק, שבה הגבולות המוסריים מאוד לא ברורים. חשבנו שמכיוון שמדובר במקרה ראשון ואין מספיק תקדימים, ומחמת הספק שהסטודנטים אולי לא היו מודעים למשמעות המעשים שלהם ולא ידעו להבחין בין מרחב פרטי לציבורי, חשבנו שלא יהיה נכון להכיל עליהם את העונש הראוי במקרה הזה, שהוא בלי ספק הרחקה לצמיתות. דווחנו על מוסדות אקדמאיים אחרים שהסתפקו בנזיפה במקרים דומים וחמורים מזה. הסטודנטים קיבלו לבסוף את עונשיהם. אמנם נתקלנו בטענות לחופש הביטוי, אך חשבנו שהיתה בהן השמצה גסה של המרצה. כשמעמידים את חופש הביטוי מול פגיעה בפרט, חופש הביטוי חייב להיות כפוף לעקרונות מסוימים".

משרד החינוך: תענישו

משרד החינוך עובד על גיבוש מסמך מדיניות, שיחייב את כל בתי הספר, שאמור להתמודד עם תופעות של אלימות ברשת, על כל גווניה. המסמך יוגש בשבועות הקרובים. שאולי פאר מדוברות משרד החינוך מסר כי "משרד החינוך רואה בחומרה רבה גילויים של אלימות פיסית ומילולית, לרבות כאלה הנחשפים ברשת האינטרנט. בעניין זה יצוין כי המשרד מוביל מדיניות ברורה, המתייחסת לטיפול במקרים של אלימות, ומעניק גיבוי מלא לבתי ספר אשר מתמודדים עם מקרים שכאלה. היה ובבית ספר מצא כי תלמיד עשה שימוש פסול ובלתי ראוי ברשת האינטרנט ופגע בעובד הוראה או בחברו למוסד החינוכי, הרי שהעניין יטופל על ידי כל אנשי המקצוע הרלוונטיים תוך נקיטת אמצעי ענישה ברורים, שאינם משתמעים לשתי פנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו