אימפריאליזם על חודי ציוצים בטוויטר וסטטוסים בפייסבוק

האינטרנט אולי מפיל רודנים, אך מנציח את הסדר הגלובלי הקיים ומחדיר את המוצרים, הערכים והתאגידים האמריקאים. הפצצה החכמה של הדוד סם

בן זילכה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בן זילכה

ואולם, ברכתה השלוחה של ארצות הברית למפגינים ודרישתה של שרת החוץ, הילרי קלינטון, לרפורמות כלכליות במדינת הנילוס, שאינה אלא הד לדרישה התקיפה לליברליזציה שלטונית וכלכלית שעלתה עוד בימיו של ג'ורג' בוש השמרן, היא רמז לכך שהטענה שהאירועים מדגימים את הפוטנציאל המהפכני של הרשת, כפי שהיא שבה ועולה בימים האחרונים, אינה מדויקת. לכל היותר, ההתרחשויות מוכיחות שהרדיקליות של הרשת היא תלוית סיטואציה וכרוכה בנקודת המבט שממנה משקיפים על האירועים. בעוד שמזווית אחת הרשת מבשרת שינוי, מזווית רחבה יותר היא דווקא אלמנט שמרני שמנציח את הקיים.

יש לזכור שהאינטרנט נהגה והופץ בשילוב כוחות בין הצבא והאוניברסיטאות בארצות הברית ובהתאם לכך, ערכי התרבות האמריקאית שזורים בו מיומו הראשון: חופש מידע, חופש ביטוי, אינדיבידואליזם, קפיטליזם וצרכנות הם חלק מהערכים האלה, ודמוקרטיה, כמובן, היא ערך רלוונטי במיוחד להתרחשויות האחרונות.

האינטרנט, במצבו הנוכחי, הוא כלי שניזון מההמונים שמשתמשים בו. בתמורה, הוא מעניק להם אפשרות להפיץ את קולם ולפחות בתיאוריה מציע משקל נגד לאמצעי תקשורת הממומנים בידי בעלי הון או נשלטים בידי שלטון מרכזי. במדינות כמו מצרים או תוניסיה הוא מודל דמוקרטי במרחב אוטוריטרי ואכן יכול להיחשב גורם חתרני. אבל במדינות המערב הוא חלק אינטגרלי מהנוף הפוליטי והתרבותי. שם, מן הסתם, אין בכוחו להפיץ את מה שקיים במילא. הוא בוודאי אינו יכול לבשר על אמריקניזציה באמריקה.

ככלי דמוקרטי שהומצא והופץ על ידי דמוקרטיה, הפוטנציאל המהפכני של האינטרנט, בהיבט הזה, אינו קיים במדינות שהדמוקרטיה כבר קיימת בהן מראש, כל עוד היא מתקיימת כסדרה. דווקא כעת חשוב להזכיר לכל חסידיה השוטים של הטכנולוגיה באשר היא שבאירופה ובארצות הברית הרשת היא עדיין בגדר כלי נשק שמהפכנותו תלויה ביד שאוחזת בו. באזורים אחרים של העולם היא וירוס שחלק מהותי מפעולתו היא הפצת תרבות המערב, על חלקיה הנעלים במקרה הזה, ועל נתחיה המובחרים פחות במקרים אחרים.

ברמה המקומית, האינטרנט אכן משנה סדרי עולם. בראייה כוללת יותר, גלובלית, הוא מנציח את הסדר הקיים: אמריקה - בעזרת מוצריה, ערכי התרבות שנלווים אליהם ועוצמתה הכלכלית והצבאית שמאפשרת לתאגידיה לחדור גם לשווקים שמגלים התנגדות - שוב ממליכה מלכים ומפילה אותם מכיסאם. גם פייסבוק וטוויטר, ממש כמו נייקי ואפל, חדרו לשווקים האלה בחסות הכסף ועוצמתה הצבאית של ממשלתם.

אם במצרים ההשפעה של הרשת על הרחוב עוד עלולה להתגלות כחרב פיפיות לאינטרס האמריקאי, הרי שבאיראן היא שירתה אותו במובהק. כשההמונים שטפו את חוצות טהראן, הם עשו זאת אחרי שנחשפו דרך הרשת לאורח החיים המערבי המושל בה, חברו למאסה קריטית ברשתות החברתיות, ויצאו לרחובות חמושים במידע שאספו בפייסבוק וטוויטר - רשתות תקשורת אמריקאיות ותאגידים אמריקאיים - ממש כפי שמורדים מתנועות ימין בדרום אמריקה ניסו להפיל משטרים קומוניסטיים או דיקטטוריים מצוידים במכשירי קשר מתוצרת הדוד סם. מובן שהראשונים שחככו את ידיהם בהנאה גם במקרה האיראני הם בעלי הדעה והמאה בארצות הברית.

ובצדק הם נהנו מהמראות. מותר להניח שלא האינטרסים הצרים שלהם עמדו לנגד עיניהם, או לפחות לא רק, אלא שגם הם הבינו, כמו רובו הגדול של העולם המערבי, שהעם האיראני זכאי לדמוקרטיה, כמו שהיא תיטיב גם עם התוניסאים ואולי גם עם המצרים. אך אלו שחגגו את ניצחונה של הטכנולוגיה החדשה על המשטרים הישנים והמקובעים מיהרו להשליך עליה תכונות שלא היו ממהרים להעניק לסניף חדש של מקדונלדס, אילו היה נפתח אחד כזה בהוואנה בירת קובה, או לפצצות שנחתו על ארמונו של סדאם חוסיין והביאו לקץ שלטונו. גם אלה שינו, או עשויים לשנות, משטרים מהיסוד, אך יהיה מוזר להכתיר אותם עצמם כאלמנטים מהפכניים. במובן הזה, האינטרנט משמש כלי לתעמולה מערבית ממש כמו סרטים הוליוודיים או רוקנרול. לעתים היא מקדמת מוצרי צריכה. הפעם היא מקדמת רעיונות נאצלים יותר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ