בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיסלקטים ברשת: למה זה מגיה לי

אם לא די בכך שהם מתקשים בקריאת טקסטים צפופים באתרים, הדיסלקטים גם נאלצים להתמודד עם גולשים שפשוט חייבים לתקן את שגיאות הכתיב שלהם

תגובות

במבחנים בבית הספר הם זכו בחצי שעה נוספת וקיבלו סל של הקלות הודות לדיסלקציה ולליקוי הקריאה שלהם. עם העולם המקוון, שבו כידוע אין הקלות או רחמים ואין מבחנים על פה, דיסלקטים נאלצים להתמודד לגמרי לבדם. לבד מקושי בקריאה, הדיסלקציה מתבטאת בין השאר בקשיי איות, ומלים, כידוע, הן לבנת הבסיס של כל אתר, בלוג או סטטוס. למרות זאת, מרינה גולדשטיין, בלוגרית דילסקטית בת 39, פתחה את הבלוג שגיאות.קום, שבו היא כותבת בלי מסננים כמו עריכה או הגהה. לצערה הרב, הטוקבקיסטים לוקחים את תפקיד מתקני השגיאות. לה נותר רק להתקיף אותם חזרה. "כולם נהיו מורים ללשון?" היא כותבת, "האם זה כל כך חשוב למה אני כותבת עם שגיאות? מה זה אומר עלי? האם אני דפוקה? האם אני טיפשה? מה זה חשוב?"

אלברט איינשטיין, אגתה כריסטי, הנס כריסטיאן אנדרסן וליאונרדו דה וינצ'י מוזכרים באתרים המוקדשים לנושא כדיסלקטים שעיצבו את המחשבה והתרבות המערבית. בלי להיכנס לפרטים היסטוריים, המסר די ברור - דיסלקציה אינה מעידה על רמת ההשכלה או האינטליגנציה של הכותב; היא משוכה שאפשר לקפוץ מעליה בכוח המוח. זה מה שגולדשטיין מנסה להסביר לקוראיה.

הבלוג הראשון שהיא פתחה לפני כמה שנים באתר תפוז אנשים היה אנונימי. היא קיבלה תגובות קשות במיוחד. "תיקנו אותי שוב ושוב, אבל לא לקחתי את זה אישית", היא מספרת. "הסברתי שאני דיסלקטית וקשה לי, אז יעצו לי להשתמש במתקן האוטומטי של מעבד התמלילים, אך אני אפילו לא יודעת איזה אופציה לבחור! במהרה נחשפתי והפסקתי לכתוב כדמות. שבתי להיות מרינה גולדשטיין, דיסלקטית גאה. נכנסת לבלוג שלי? קרא תוכן, אל תקרא שגיאות".

ביום שישי האחרון התארחה גולדשטיין במלון גדול בירושלים, במסגרת אחד מהאירועים שבלוגרים הכותבים על צרכנות מוזמנים אליהם. מימון פוסטים על ידי משרדי יחסי ציבור נהפך לחלק בלתי נפרד מהבלוגספירה הישראלית, תופעה שהגיעה לממדים מאוד בעייתיים בשנה האחרונה, לפחות בעבור הגולשים, אבל בשביל גולדשטיין זה חלק מהמשחק. לצערה ישנם משרדי יחסי ציבור שאינם מוכנים לעבוד אתה בגלל הדיסלקציה. "הם טוענים שהכתיבה שלי לא אסתטית למותג", היא אומרת נסערת.

גלית הראל, לעומת זאת, עשתה מהליקוי שלה קריירה. הראל, בת 40 מהיישוב לוטם שבצפון, משווקת עסקים באמצעות רשתות חברתיות ואתרים. כדי להרחיב את מעגל הלקוחות, החליטה לשווק גם את עצמה, ולשם כך פתחה עמוד עסקי בפייסבוק תחת הכותרת "כישרון הדיסלקציה". העמוד נהפך לאבן שואבת לגולשים דיסלקטים שהרגישו שהכותרת נכונה גם במקרה שלהם. "הדף הזה קם בעקבות הערות חוזרות ונשנות של גולשים מודאגים, ששאלו כיצד אני מעיזה לעסוק בכתיבה עם שגיאות כתיב כאלו. עם בורות כזאת לא יכולתי להשלים. החלטתי לשמש השראה ולהראות לאנשים עם קושי כמו שלי שלא רק שאפשר לנצח את זה, אלא שאפשר לעבוד בזה", מסבירה הראל. "חשוב לי שאנשים אינטליגנטים, שהוציאו תארים ויש להם הרבה מה להגיד, ירגישו חופשיים להביע את עצמם בכתב גם אונליין".

עם זאת, היא מודה שהיא נמנעת מלא מעט אתרים. "ברגע שאני רואה יותר מדי טקסט אני מפסיקה לקרוא", היא אומרת. "בבלוק טקסט גדול ורציף, אני הולכת לאיבוד בתוך פסקאות לא מרווחות. גם אותיות קטנות מאוד מקשות עלי. מבחינתי זאת אינקויזיציה, עינוי. אם הטקסט לא עומד בגופן שמנוגד לרקע, והולך בתוכו לאיבוד - אני כבר לא שם. המלים עפות לי ברוח".

התיאור של הראל נכון בעבור מרבית הגולשים הדיסלקטים, וגם בעבור גולדשטיין, שאמנם עובדת למחייתה באתר "מנדלה" למכירת ספרים אלקטרוניים, אך בעצמה נמנעת מקריאה באינטרנט. "אני מודה, בטקסטים ארוכים אני קוראת רק את ההתחלה, האמצע והסוף", היא אומרת. "אני מעדיפה כמובן כמה שיותר תמונות. לכן האתר האהוב עלי הוא פייסבוק, לדעתי הוא בנוי טוב לדיסלקטים כי אין בו עומק טקסטואלי והאינפורמציה שם מתחלפת מאוד מהר. לעומת זאת, לאתר של הבנק שלי אני נמנעת מלהיכנס. אני תמיד נתקעת ומסתבכת. גם הססמאות שמשלבות מספרים ואותיות גדולות וקטנות מאוד מסובכות בעבורי".

אפס מודעות

ישנו פתרון, אבל הוא כמעט לא מיושם: בניית אתרים נגישים, העומדים בתקנים בינלאומיים ומציעים חוויית גלישה משופרת גם בעבור הגולש הממוצע, מכיוון שהם בהירים ופשוטים. מטרתם לענות על הדרישות המיוחדות של אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים כגון הלוקים בראייתם ובשמיעתם, קשישים, אנשים הסובלים מקשיים מוטורים, או כל ליקוי הפוגע בגלישה באתר הסטנדרטי.

מיכאל זרחין, בן 56, מקים מכון זרחין לפתרון בעיות דיסלקציה, מודע לכך שגולשים רבים הנכנסים לעמוד הבית שלו הם בעלי בעיות למידה וקריאה. ברגע הראשון נראה שהעיצוב הוא בהתאם לקהל היעד. "חשוב להעביר מסרים במעט מלים, ובצורה עניינית, ולשבור את הרצף באמצעות תמונות שמעבירות טוב את המסר", הוא מסביר. אבל לבד מעמוד הבית, הבהיר והמזמין, זרחין לא הקפיד בעיצוב נגיש של מרבית חלקי האתר. "האתר לא מיועד רק לדיסלקטים - הוא מיועד לכולם. עמוד הבית יסקרן את הדיסלקט והוא יתאמץ לקרוא את החומר, או ייעזר בבני משפחתו".

"ישנה אפס מודעות לדיסלקטים והיענות מאוד נמוכה להנגשת אתרי אינטרנט בעבורם", מתריע יובל וגנר, יו"ר נגישות ישראל, שבאמצעות איגוד האינטרנט הישראלי מעודד פיתוח אתרים נגישים בישראל. "לתפישתנו וממה שמוכח בעולם, הנגשת אתר אינטרנט היא החלטה עסקית נבונה ביותר, מאחר שהיא משפרת או מגדילה את כמות הגולשים שנהנים מהאתר".

וגנר מציע להוסיף לאתרים מערכת "Text to Speech", שתעזור לדיסלקטים להתמודד עם טקסטים ארוכים ולתכנת את האתר עם אפשרות להקפאת כל האלמנטים הזזים בכל עמוד. בשלב ראשון הוא פשוט מציע להשתמש בשפה פשוטה וברורה.

מי שסובלים במיוחד מהחיבור בין דיסלקציה לרשת הם ילדים, שמהם מצופה לשחות בבצת האינטרנט מלידה. בתה בת ה-9 של גולדשטיין דיסלקטית בעצמה. היא חברה באתר הילדים הסביבתי אקולוקו. כנהוג בז'אנר, מערכת ניטור אוטומטית לקללות עוזרת למנהלי האתר לאתר תפוחים רקובים. כשילד נתפס מקלל, כניסתו לאתר נחסמת מיד לכמה שעות. "היא כל הזמן נחסמת. בפעם אחת היא כתבה בטעות 'אהבל' במקום 'אבל'. בצורה קבועה, בכל פעם שהיא שוגה וכותבת בטעות קללה, היא מורחקת מהאתר", מספרת גולדשטיין האם.

הילדה המתוסכלת שקלה להפסיק לגלוש באינטרנט. אבל מרינה גולדשטיין, אם למודת דיסלקציה, לא ויתרה כל כך מהר. היא יצרה קשר עם אחת ממנהלות האתר, שיודעת שבכל פעם שהיא מקבלת ממנה מייל, צריך להפשיר את הילדה מההקפאה. במייל אחרון ששלחה גולדשטיין סיכמה את העניין בחן: "אנחנו הדיסלקטים כתבים נפלא, פשוט מישתמשים באוטיות הלא נכונות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו