בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיפול בחרדה חברתית: דווקא מול מסך המחשב

שיטת טיפול חדשה שנולדה מניסוי שנערך באוניברסיטת תל אביב עוזרת לבעלי חרדות חברתיות. במקום פגישה עם מטפל, ישבו המטופלים מול מסך מחשב 8 פעמים, במשך 15 דקות כל פעם

4תגובות

 

סטודנטית מסתכלת על מסך המדמה את הטיפול החדש: על המרקע שני פרצופים, אחד כועס והשני ניטרלי
תצלום: ניר כפרי

רובנו רגילים לחשוב על טיפול פסיכולוגי כעל ביקור שבועי של 50 דקות בקליניקה של פסיכולוג. מעטים נשכבים על הספה ארבע פעמים בשבוע לתקופת זמן לא מבוטלת של חיינו, בסגנון שהכתיב אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד. אבל כמו לפני 100 שנה, גם כיום מקובל לחשוב על טיפול כעל מפגש בין שני אנשים, מטפל ומטופל. אלא שכעת, בעקבות מחקר אינטנסיבי וזהיר שתחילתו במעבדת החרדה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מתגבשת והולכת שיטת טיפול חדשה, והיא שונה מאוד ממודל הטיפול הממושך והאטי שהציע פרויד. היא שונה גם משיטות חדשות יותר וחסכניות יותר במלים, כמו הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. כי בניגוד לאלה, בשיטת הטיפול הזו את המטפל מחליף מסך המחשב.

 

השיטה מכה גלים

Attention Bias Modification Treatment, או ABM, נולדה מתוך ניסוי שנערך במעבדת החרדה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בראשותו של פרופ' יאיר בר-חיים (העומד גם בראש המחלקה לפסיכולוגיה קלינית של הילד בחוג). הוא וצוותו, בשיתוף פעולה הדוק עם המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (NIH), יצאו לדרך מבלי לדעת שבסופו של דבר יפתחו שיטה טיפולית חדשה, שמכה גלים בעולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה כבר עכשיו. הם רק רצו להעניק בסיס ראייתי להפרעה המכונה חרדה חברתית, על ידי כך שיבחנו את הקשר בין הטיית קשב להפרעת חרדה חברתית. חרדה חברתית מסבה לסובלים ממנה - והם כ-20% מהאוכלוסייה - אימה מפני סיטואציות חברתיות, יומיומיות ובסיסיות ככל שיהיו. כל אינטראקציה חברתית נתפשת כבעלת פוטנציאל להוביל לבוז, תוקפנות, או חוסר הערכה כלפיהם מהאנשים עמם הם באים במגע; והחרדה מובילה פעמים רבות להימנעות. מעבר לסבל האישי שהיא מסבה, חרדה חברתית היא אחת ההפרעות הנפשיות היקרות ביותר למשלם המסים: כאמור, 20% מהאוכלוסייה סובל ממנה, לרוב באופן כרוני (דיכאון, לשם השוואה, מכה ב-10% מהאוכלוסייה), והן גורמות לאבדן רב של ימי עבודה.

"התחלנו ממדע בסיסי", תיאר פרופ' בר-חיים את הניסוי, ובו שתי קבוצות: נבדקים עם הפרעת חרדה חברתית ונבדקים ללא הפרעה זו: "אני מראה לך על מסך מחשב שני פרצופים זה לצד זה, של אותו אדם: האחד כועס והשני ניטרלי. אני מראה לך אותם לחצי שנייה ומסיר אותם. מיד אחר כך מופיעה נקודה אחת במקום בו היה הפרצוף הכועס, ושתי נקודות במקום הפרצוף הניטרלי. את צריכה להחליט אם ראית נקודה אחת או שתי נקודות. אם הקשב שלך היה עם הפרצוף הכועס, את תראי נקודה אחת".

החוקרים גילו שאנשים עם הפרעות חרדה נוטים להתביית במהירות על הפרצוף הכועס, וגם אחרי שהתבייתו עליו קשה להם לנתק את הקשב (attention) ממנו. במלים אחרות, לסובלים מחרדה חברתית יש רגישות יתר להתנהגות הנתפשת כמאיימת. בעוד שאדם שלא סובל מהפרעת חרדה ייוותר אדיש יחסית למבע הכועס, החרד חברתית נוטה למקד בו את תשומת הלב שלו.

 

פרופ' יאיר בר חיים
תצלום: ניר כפרי

עכשיו היה על החוקרים לוודא שלא הפכו את היוצרות: שהטיית הקשב היא שיוצרת את החרדה, ולא להפך. הם בדקו מתנדבים שאינם סובלים מהטיית קשב או מחרדה, גרמו להם להטיית קשב ובדקו אם הם מפתחים בעקבותיה חרדה. "הוכחנו שאם אנחנו מייצרים הטיית קשב באמצעות משחק מחשב אצל מי שאין לו חרדה", הסביר בר-חיים, "אחר כך כשאנחנו מלחיצים אותו קצת הוא יותר נלחץ - לעומת אחרים שלא פיתחו חרדה".

 

עם התוצאות האלו בידיהם ערכו החוקרים באוניברסיטת תל אביב ניתוח-על (analysis-meta) של 200 מחקרים דומים שנעשו ברחבי העולם. תוצאותיו, שהתפרסמו ב-2007 בכתב העת היוקרתי "Psychological Bulletin" וצוטטו מאז מאות פעמים, סימנו פריצת דרך בביסוס המדעי של הפרעת החרדה החברתית. במקביל, נערך מחקר משותף לאוניברסיטת תל אביב ולמכון הבריאות האמריקאי על מנת לאתר אילו חלקים במוח פעילים אצל הסובלים מחרדה חברתית. "כיום, אחרי חמש-שש שנים של מאמץ אינטנסיבי, אנחנו כבר יודעים איפה במוח זה קורה", אמר בר-חיים. "ניתוח העל גרם לאנשים להבין שחרדה חברתית היא דבר אמיתי. אמרנו: בואו נפסיק לחקור את זה, ונראה מה עושים הלאה. איך מרפאים חרדה חברתית".

אחוזי הצלחה גבוהים

השימוש במסכי מחשב בניסוי הראשוני היה רק אמצעי מדידה, אבל כשהחוקרים החלו לשאול את עצמם איך לרפא חרדה חברתית על סמך הנתונים שאספו, המחשב הגיח שוב. אם הטיית הקשב היא שגרמה לנבדקים החרדים להתביית על הפרצוף הכועס, חשבו החוקרים, הרי שאפשר להתערב בהטיית הקשב שלהם ולגרום לה להתמקד, באופן מלאכותי, בפרצוף הניטרלי. הם שוב ערכו ניסוי, שהיה דומה מאוד לניסוי הראשוני שערכו, אבל בהבדל אחד משמעותי: הפעם, כששני הפרצופים הוסרו מן המסך, במקום הפרצוף הניטרלי הופיעה נקודה - אבל במקום בו היה הפרצוף הכועס לא הופיע כלום. בהתחלה, כשנבדקים הסובלים מחרדה נשאלו מה ראו אחרי שהוסרו הפרצופים, הם אמרו שלא ראו דבר. אבל באופן לא מודע, לאט לאט, הקשב שלהם הלך והתרחק לכיוון הנקודה שהופיעה על המסך - ולכיוון הפרצוף הניטרלי. אחרי כמה פעמים, הקשב שלהם היה נתון כל כולו אל הפרצוף הניטרלי - ממש כמו אצל אנשים שאינם סובלים מחרדה. אחרי הניסוי דיווחו הנבדקים שהסימפטומים של חרדה פחתו אצלם בצורה משמעותית.

פרופ' בר חיים וצוותו התחילו לעשות ניסויים קליניים במרפאת החרדה בבית החולים שניידר בפתח תקווה. הם טיפלו בילדים חרדים שהיו ברשימת המתנה לטיפול CBT. במקביל, בסן דייגו סטייט יוניברסיטי בקליפורניה, החוקר ניידר אמיר ערך את אותו הניסוי במבוגרים. שלוש מעבדות נוספות הרימו את הכפפה וערכו ניסויים דומים.

אחוזי ההצלחה היו עצומים. נתונים מ-12 מחקרים שונים הראו ששמונה פגישות טיפוליות, שבהן ישבו המטופלים מול מחשב למשך 15 דקות בלבד, הניבו ריפוי מלא מחרדה חברתית אצל כ-50%-60% מהם - שיעור הצלחה זהה לזה של טיפול תרופתי ו-CBT.

למרות הנתונים המזהירים, פרופ' בר חיים ממשיך להיות זהיר. בניגוד לעמיתו באוניברסיטת סן דייגו, שכבר הקים חברה מסחרית לשיווק התוכנה, פרופ' בר חיים מעדיף להמתין לתוצאות מחקרים נוספים, שרבים מהם כבר מתנהלים כיום. בין השאר, בודקים אם הטיית הקשב עשויה לגרום לירידה ברמת הדריכות במצבים בהם היא נחוצה. "בעוד שלוש, ארבע, חמש שנים נוכל להיות הרבה יותר בטוחים", אמר. "המאמץ הנוכחי שלנו מתמקד כעת במציאת המינון הנכון: כמה חזרות צריך, מה הם הגירויים הכי נכונים, האם מוטב שהטיפול ייערך בקליניקה או לבד בבית, האם כדאי להפיץ אותו באינטרנט, האם השיטה יעילה יותר בשילוב עם טיפולים אחרים? בימים אלה אנחנו עורכים באוניברסיטה מחקר מאוד חשוב בשיטה, על ביישנות וחרדה חברתית בילדים. זהו ניסוי חינם, ואנחנו רוצים להזמין כמה שיותר ילדים הסובלים מביישנות חברתית, לא בהכרח מאובחנת".

אחרי שכל אלה יובררו, פרופ' בר-חיים רוצה שהשימוש בתוכנה יהיה חינם. אחרת כל המאמץ יהיה מיותר בעיניו: הטיפול באמצעות מחשב, הוא מדגיש, חשוב במיוחד מפני שהוא יהיה נגיש להרבה יותר אנשים. "כיום, לא יותר מ-40% מהאנשים שצריכים טיפול באמת מקבלים אותו", הסביר, "גם מסיבות גיאוגרפיות, גם מפני היעדר מטפלים. בילדים הבעיה קשה עוד יותר, כי לרבים מהם קשה לעמוד בדרישות של טיפול CBT. דווקא המחשב יכול להקל. אם זה יתן מענה לעוד 5% ש-CBT לא יכול לסייע להם, אני ארגיש שהקריירה שלי היתה משמעותית", אמר. "אני אהיה המאושר באדם. ואם זה יהיה טוב ל-8% נוספים, אני אצא מגדרי. אבל יש נקודות שאנחנו צריכים לבדוק. הסיפור עוד לא גמור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו