בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשדארווין צייץ: האם תם עידן הספר?

פרופסור דייוויד ויינברגר, אחד מהוגי הרשת החשובים, מסביר בביקור בישראל מדוע הספרים סיימו את תפקידם כמארגני הידע האנושי

תגובות

דייוויד ויינברגר. יתרונות הטיעון המרושת
תצלום: ניב קנטור
"אם דארווין היה חי היום, הוא היה כותב בלוג", אומר פרופ' דייוויד ויינברגר, מנהל מרכז ברקמן לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הרווארד. ויינברגר נזקק לאבי תורת האבולוציה בהרצאתו בכנס "מעצבים את העתיד - ספר הלימוד בעולם דיגיטלי" שהתקיים בישראל בחודש שעבר בחסות מט"ח. הוא פרש שם את תחזיתו העגומה לספר המודפס, אבל האופטימית לידע בעידן המחובר של האינטרנט.

הספר, או כפי שהוא מכנה זאת, הטיעון הארוך (Long Form Argument), ש"מוצא המינים" הוא מהדוגמאות המזהירות שלו, משל בכיפה זה מאות בשנים, כצורה העיקרית והחשובה ביותר לארגון ידע בעולם המערבי. אבל לפי ויינברגר, זמנו הגיע - האינטרנט עומד להדיחו מהבכורה. "אני לא אגיד שהספר מת, הוא לא הולך לשום מקום, אבל הוא מודח כביטוי העיקרי והגבוה ביותר של התבונה האנושית", הוא מבהיר.

ספריו של ויינברגר, ובראשם "Cluetrain Manifesto" העוסק בשווקים החדשים המתהווים ברשת, שאותו כתב עם כמה מעמיתיו, השפיעו רבות על תרבות האינטרנט. גם מרכז ברקמן לאינטרנט וחברה, מרכז כמה מהחוקרים החשובים של הרשת.

בראיון עמו אומר ויינברגר שכמי שעובד במרתף של ספרייה וכתב כמה ספרים, הוא קצת צבוע בעניין. אבל הוא נראה נינוח לגמרי כשהוא מבהיר כי קרב קצו של עידן הספר, ודואג לציין שלכל אחד מספריו יש בלוג שמלווה אתו.

"העולם גדול מדי מכדי להיכנס לגולגולת אחת", הסביר בהרצאתו. "בדורות הקודמים היינו צריכים להשתמש בשיטה להקטנת העולם לחתיכות קטנות דיין כדי שייכנסו למוחות הזערוריים שלנו. אחת השיטות הטובות שהיו לנו עד היום כדי להתמודד עם העולם היתה לפרק אותו לחתיכות בגודל מוח" - כלומר תחומי התמחות. "לקחנו את העולם ופירקנו אותו לנושאים בגודל של מוח אנושי. וכך אנחנו יכולים להתמחות בנושאים, והאנשים שעושים זאת הם מומחים, שעונים לנו על השאלות בתחום שלהם. זו מערכת מאוד יעילה. אבל זה לא האופן שבו בנוי ידע, זה האופן שבו בנויים ספרים, זה איך שהמדיום של ידע בנוי. זה איך שנייר בנוי".

אז מה התחליף שלו לטיעון הסדור והמאורגן שמתחיל במבוא, עובר דרך שלל פרקים, מסתיים בסיכום ורצוף במראי מקום לרוב? סטטוסים בפייסבוק וציוצים של 140 תווים בטוויטר? לא. כלומר לא רק. התשובה לדבריו היא לא "הטיעון הקצר", אלא הטיעון המרושת, זה שלא מתחיל בנקודה מסוימת ונגמר אחרי כמה אלפי מלים, אלא זה שיכול להימשך לפי רצונו של הקורא, בזכות העולם החדש של הקישורים לעוד ועוד חומר. למרות הנטייה שלנו, הדינוזאורים של הנייר, לתחום את הידע במסגרות קשיחות - העולם פשוט לא בנוי ככה, מסביר ויינברגר. העולם המרושת משמש ייצוג הרבה יותר טוב לאופי האמיתי של הידע, והוא גם מקל על השגתו. "רק תחשוב מה היית צריך לעשות פעם כדי לבדוק מראה מקום בספר", הוא מזכיר.

בשביל מי שישאל - עם כל הכבוד לייצוג השלם יותר של מידע המופיע ברשת - כיצד לעזאזל אפשר להתמצא בכל המידע שאנחנו מקבלים מאין-ספור דיווחים, ציוצים וסטטוסים, מצטט ויינברגר את הסופר וההוגה קליי שירקי, שטען: "אין כזה דבר כמו הצפה של אינפורמציה, יש רק כשל של המסננים".

דארווין
תצלום: מוויקיפדיה
הרשת, עם זאת, ספגה ביקורות חריפות יותר מהאשמה בצונאמי של מידע. ניקולאס קאר למשל, הוא שם שתמיד צץ ועולה בדיון על השפעת הרשת על המוח של הגולשים. אם לתמצת את דברי קאר בשלוש מלים - הרשת מטמטמת אותנו. בתגובה, ויינברגר שלף את מאמרו של הפסיכולוג וחוקר המוח סטיבן פינקר ב"ניו יורק טיימס", שהגיב לטענות של קאר באומרו שכמו שתרגילי אימון למוח לא ממש עוזרים למוח שלנו, הוא גם לא ממהר להיטפש מהרשת. בנוסף ציין פינקר, שאין מדען שיהיה מוכן לכבות את הרשת בגלל ההשפעות השליליות האפשריות שלה. ויינברגר מסביר עם זאת שבסופו של דבר אנחנו לא באמת יודעים את השפעתה של הרשת על האינטליגנציה של המשתמש, משום שאין לנו נקודה אמיתית להשוואה או מחקרים שיכולים לקבוע שהרשת טמטמה אותנו.

ויינברגר גם מזכיר שלמידה וחשיבה לא באמת מתרחשת בתוך הגולגולת. "קח מפיסיקאי את הלוח שעליו הוא מחשב, והוא לא יכול לחשוב", הוא מסביר. "כתיבה היא צורה אחת של החצנה של מחשבה וזיכרון, ומחשבים ומנועי חיפוש הם דרך נוספת".

ויינברגר דיבר על יתרון נוסף של הכתיבה המרושתת. הוא מחזיר אותנו לכתב ההגנה ששילב אבי תורת האבולוציה ב"מוצא המינים", שם ניהל המדען הוויקטוריאני דיון וירטואלי עם הטיעונים שהניח שמבקריו יעלו. הדארווינים של ימינו, טוען ויינברגר, לא צריכים לצאת למלחמה ברוחות המדומינות של עמיתיהם - הם רק צריכים לכתוב את הטיעונים שלהם בבלוג, או בפייסבוק, ולראות מה בדיוק חושבים על כך עמיתיהם המחוברים באמצעות רשת של בלוגים, אתרים ורשתות חברתיות.

ויינברגר מתמודד גם עם הטענה כי בפועל, הרשת מורכבת בעיקר מאנשים דומים לנו. פרופסור קאס סנסטיין לדוגמא, טען בספרו "רפובליקה דוט קום", כי ברוב המקרים הגולשים בונים תאי תהודה שמהדהדים את דעתם. בין השאר הוא מציין כי מחקרים מראים כי רק 15% מהקישורים באתרים מהימין מפנים לאתרים בשמאל, ולהיפך.

ויינברגר מצטט בתגובה עמית אחר שלו, יוחאי בנקלר, ששואל האם צריך להתאבל על חוסר ההקשבה, או לחגוג את המספר הרב של הקישורים - אין לנו דרך לדעת מה בדיוק אנשים קראו בעבר, וכך אנחנו גם לא יודעים אם זה הרבה או מעט, ומוסיף כי הרשת לפחות מספקת את ההזדמנות למצוא את נקודות המבט המנוגדות.

תום עידן הטיעון הארוך מביא איתו קץ לאבן יסוד נוספת בתרבות המערבית, לדברי ויינברגר. "סוף עידן הקאנון מתרגש עלינו. קשה להאמין שנוכל להמשיך להחזיק בו", הוא אומר. "מובן שגם יש לכך יתרונות וחסרונות. החיסרון הוא שאנחנו מאבדים את הבסיס המשותף שחשבנו שהיה לנו. היתרון הוא שהקאנון משקף סט ערכים מסוים, שלא באמת משקף ערכים אוניברסליים. אני לא יודע באמת איפה נמצא עוד בסיס תרבותי משותף, אבל יש עדיין נקודות משותפות, החל בספורט וכלה בדברים אחרים".

הרשת, הוא אומר, יוצרת הפרעה "במסורות שבנינו סביב הנוכחות האנושית הבלתי נמנעת סביב הגיאוגרפי. הן מופרעות על ידי מערך הקשרים המבוסס על תחומי עניין. אבל אנחנו רק 15 שנה בתוך העניין הזה ועדיין לא הצלחנו לפענח לאן זה הולך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו