בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדריך לבלוגוספירה: החיים בראי גרגר החומוס

ב"חומוס להמונים" מתעסק שוקי גלילי בהיבטיו השונים של החומוס מתוך אהבה גדולה למאכל, אבל גם במידה מספקת של הומור וקלילות

תגובות

כה שונים המסלולים בהם צעדו החומוס והטחינה, שהיו עד לפני כעשור בני זוג צמודים. בעבר, גבול הגזרה שלהם התחיל ונגמר בשאלה "חומוס?" מצד מוכר השווארמה שאליה התלוותה מיד גם השאלה "טחינה?", ואילו היום מתהדרת הטחינה בדגל הבריאות ומשמשת שחקן חשוב במגרש הניו אייג' ואילו החומוס ביסס עצמו רשמית כמאכל הקאלט של המדינה.

מי מהם עשה החלטה טובה יותר? האם צדקה הטחינה כשהחליטה למתג עצמה כסוג של תחליב כפרי גס שכל סלט ישראלי שואף להישטף בה, או אולי דווקא החומוס הוא זה שקיבל את ההחלטה הנבונה, כשהעצים את ההילולה סביבו לכדי קרנבל, דחק את הפלאפל ממשבצת המאכל הלאומי והביא למבול חומוסיות שנפתחו בעשור האחרון? "זה נכון שעד לפני עשור או יותר הם צעדו יד ביד", מפרשן שוקי גלילי, בעל הבלוג "חומוס להמונים", "אבל צריך לזכור שבמקור, מעמדם של החומוס והטחינה בתרבות הישראלית שונה לגמרי. בישוב הישן, הטחינה היתה חלק בלתי נפרד מהתפריט, והחומוס לא. מי שאכלו והכינו חומוס היו הפלסטינים, היהודים מרחו וניגבו רק טחינה. עם השנים החומוס חדר בהדרגה לחברה היהודית, כשנקודת הציון המשמעותית ביותר במובן הזה הייתה שנת 1967. אחרי המלחמה הישראלים התחילו ללכת לשטחים ולאכול שם חומוס, מה שגרם לו לחדור סופית לחברה הישראלית, כשהשיא של זה הוא גל פתיחת החומוסיות המטורף של העשור האחרון".

ב"חומוס להמונים" מתעסק גלילי בהיבטיו השונים של החומוס מתוך אהבה גדולה למאכל, אבל גם במידה מספקת של הומור וקלילות. אין מדובר במטורף שכותב וחושב שדיני חומוס שווים לשאלות חיי אדם ומוסר, אבל מצד שני גלילי לא מחפף ונותן לחומוס את הכבוד הראוי לו. הוא מציע ביקורת חומוסיות חובקת עולם (לאחרונה פורסמו פוסטים על חומוסיות בפאריס ובלונדון, לצד כמובן ביקורת חומוסיות מקומית), מצרף לינקים לאזכורים של חומוס בתרבות (אנשים שכותבים שירי הלל למאכל ומעלים אותם ליוטיוב, להקה חדשה ששם האלבום שלה הוא "חומוס להמונים") ומציע מספר מתכונים. הוא מספר שחמשת האלמנטים שהוא בודק בבואו לבקר חומוסייה חדשה הם הטעם, השירות, הניקיון, האווירה בחומוסייה וחוויית העיכול של המנה, ומודה שרגע שליפת המצלמה, על מנת לתעד את המנה, הוא הקשה ביותר באקט הביקורת. "זה גם לא נעים מול הבעלים של המקום", הוא אומר.

אחד התהליכים החדשים בעולם החומוסיות הוא סניפי הזכיינות. חומוסיות כמו "פינתי" הירושלמית או "בהדונס" נהפכו בשנים האחרונות לרשתות (23 סניפים ל"פינתי", 16 ל"בהדונס"), מה שאומר שבעלי החומוס המקוריים מוכרים את המתכון ואת זכות השימוש במותג לאדם זר, וזה מנהל סניף משלו. "ברגע שיש זכיין - זה כבר לא בהכרח אותו המתכון", טוען גלילי. "זה שפעם אחת לימדו אותו איך לעשות את החומוס לא אומר שהטעם יהיה זהה, הטעם בסניפי הזכיין שונה מאוד מהטעם בסניף המקורי, ולפעמים אפילו טוב יותר. בסניף 'פינתי' בהרצליה פיתוח, למשל, לחומוס יש לדעתי טעם טוב יותר מ'פינתי' המקורי בירושלים".

גלילי מעיד שהוא "מחסידי החומוס הגלילי, שהוא חלק ואוורירי יותר, כשבצד השני של הסקאלה ניצב החומוס הירושלמי הסמיך והכבד. עם זאת, המנה האהובה עלי ביותר בארץ היא עדיין אבו חסן היפואי".

חומוס להמונים

* כתובת: humus101.com

* מחבר: שוקי גלילי

* תאריך הקמה: אוקטובר 2006

* תדירות עדכון: כפעם בשבוע

* המלצת הבלוגר: "דברים בעלמה", עוד בלוג אוכל, www.dvarimbealma.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו