בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עושים שמח

יותר ממיליון מבקרים בחודש וסטים אורחים של גדולי התקליטנים. איך נהפך האתר רזידנט אדוויזור, שחוגג כעת עשור לקיומו, לאחד ממוקדי הפעילות העיקריים של סצינת המועדונים העולמית?

תגובות

די-ג'יי קרל קרייג. מתארח בפודקאסטים שמושמעים באתר
תצלום: גטי אימג'ס
יותר מעשור אחרי הלהיט ההוא של "פייתלס", אלוהים כנראה כבר שינה מקצוע והפסיק לתקלט. בשורת הדאנס האלקטרוני נטמעה בפופ אמצע הדרך, אם-טי-וי ממילא עברה להתרכז בתוכניות ריאליטי, ובכל זאת, סצינת המועדונים על נגזרותיה המוסיקליות השונות ממשיכה לרחוש ולהתחדש גם הרחק מזרקורי הזרם המרכזי, ודור חדש של מפיקים ותקליטנים מעורר דיונים עמוסי אמוציות וניואנסים ברשת. בשנתיים-שלוש האחרונות נהפך אתר האינטרנט רזידנט אדוויזור (residentadvisor.net) לאחת הזירות הבולטות לדיונים כאלה. במארס האחרון, בתזמון מושלם עם התקרב חגיגות העשור להיווסדו של האתר, נחצה בו לראשונה רף מיליון המבקרים היוניקים בחודש, לאחר גידול עקבי של 32%-60% בכל אחת מחמש השנים האחרונות, לעומת החודשים המקבילים בשנים הקודמות.

ארבעת החברים מסידני שהקימו את האתר ב-2001 ייעדו אותו תחילה לספק חדשות על סצינת המוסיקה האלקטרונית האוסטרלית. פול קלמנט עבד אז כמתכנת בחברת פיתוח אתרי אינטרנט, וניק סבינה עסק בשיווק ובפרסום און-ליין. "לא הקמנו את האתר מתוך רצון להיות די-ג'ייז", אומר קלמנט, בן 32, ומסביר שממילא מעולם לא היה לו זמן להתנסות בתיקלוט או בהפקת מוסיקה, "פשוט התעניינו במוסיקה ובאון-ליין".

שני החברים-שותפים הנותרים איבדו עניין כמה חודשים אחרי ההשקה ופרשו. כעבור שנה עבר קלמנט ללונדון, "שעזרה לי לקבל פרספקטיבה גלובלית". בהתאמה ניסו להתרחב גם לגולשים מחוץ לאוסטרליה. "בהתחלה השתמשנו בקטגוריות 'מקומי' לעומת 'בין-לאומי' כדי להפריד בין תוכן שעוסק באוסטרליה לשאר העולם. בהמשך איפשרנו לכל גולש להתאים את הקטגוריה המקומית לאזור לפי בחירתו", אומר קלמנט בקול חרישי. "לא היו לנו ציפיות ברורות כשהקמנו את האתר. לא התייחסנו לזה כאל עסק. נדרשו ארבע-חמש שנים עד שהבנו שצומח שוק לתוכן מגזיני און-ליין בשילוב שירותים שונים כגון ביקורות וחדשות, ורק אז כתבנו תוכנית עסקית קטנה".

כיום מציע האתר ראיונות מפורטים עם תקליטנים מובילים, כתבות ועדכוני ניוז שוטפים, וכן פודקאסט שבועי של תקליטן אורח, רשימות אירועים מסביב לעולם, ורשת חברתית שמקשרת בין הגולשים לתקליטנים ובינם לבין עצמם. אל סבינה וקלמנט הצטרפו 12 עובדים במשרה מלאה, "והמון פרילנסרים, בערך 100 כותבים פעילים ברחבי העולם". ההכנסות מגיעות מפרסום ומשירות מכירת כרטיסים. אבל כיוון שהאתר נולד כתחביב ורק הלך וצמח מאז, קלמנט לא מהסס להודות ש"אנחנו לא עסק אמיד במיוחד".

במשרד הלונדוני של האתר יושבים בעיקר אנשי השיווק והמכירות, בעוד הצוות האדיטוריאלי מרוכז בחלל פתוח במשרד שיקי בלב ברלין, שבו מסתובב גם פריץ, הכלב העליז וקטן המידות של קלמנט. מוסיקת טכנו מתנגנת ברקע בווליום נמוך, וכמעט ליד כל עמדת מחשב ערימת דיסקים גבוהה. "אנחנו מנגנים במשרד אלבומים ופודקאסטים ששולחים לנו", אומר קלמנט. "ויל, עורך החדשות, עורך גם את הפלייליסט המשרדי". חלק מהעובדים כנראה לא מרוצים מהבחירה, ויושבים עם אוזניות.

ב-2008 צורף טוד ברנס כעורך ראשי לאתר, וכעבור שנה הוא עבר מניו יורק למשרד שהוקם בברלין. במשרד הברלינאי, אגב, אין כמעט אף גרמני. פול כאמור אוסטרלי וטוד אמריקאי, ובנוסף "כריסטיאן המעצב שוודי, עורך החדשות מבוסטון. מבחינה רשמית אנחנו חברה בריטית עם משרד בברלין", אומר קלמנט, "פשוט שכרנו פה מקום".

למה בברלין?

"כי העיר זולה והלייף-סטייל נפלא. גם הסצינה טובה, אם כי אני מעדיף את זו שבלונדון, היא יותר מגוונת ועמוקה, יש יותר אנשים ויותר היסטוריה".

"זה גם מאוד עוזר כי חלק גדול מהמוסיקאים שאנחנו כותבים עליהם עוברים פה, מה שמקל על ראיונות פנים אל פנים", מוסיף ברנס. "ברלין היא עיר מאוד חשובה בעולם המוסיקה האלקטרונית כרגע, גם אם לא היחידה".

יותר בנים מבנות

388,602 משתמשים רשומים כרגע באתר, שלצד התכנים המגזינים מנסה לבסס גם רשת חברתית של גולשים שחולקים טעם מוסיקלי דומה. אלה יכולים לבחור תקליטנים אהובים, לסמן מתוך רשימת האירועים באתר את אלה שבכוונתם לבקר, להגיב לפיסות המידע באתר ואחד לשני. "את רוב האנרגיה אנחנו משקיעים במגזין, הוא זה שמגדיר אותנו כמותג", אומר קלמנט, "אבל שירותי הליסטינג מביאים יותר מבקרים. בהתחלה יצרנו בעצמנו את רשימות האירועים ונדרשו ארבע שנים עד שהגענו לאלף אירועים. בהמשך פתחנו את זה למשתמשים, שיכולים לעדכן בעצמם. בשנה האחרונה נרשמו 100 אלף אירועים באתר, בכל העולם".

אגף הפודקאסטים המוצלח, עם מגוון אורחים שנע בין שמות חדשים ואנונימיים יחסית דרך כוכבי הרגע ועד אגדות ותיקות, כדני טנגליה וקרל קרייג, מושך לדברי קלמנט רק חלק קטן מהמבקרים: "זו דרך נהדרת להפיץ מוסיקה וזה משהו שאנשים מדברים עליו, אבל הפודקאסטים אחראים רק ל%5 מהתנועה לאתר. הסטים הכי טובים הם בדרך כלל מהשמות הפחות מוכרים, ודחינו כבר שמות גדולים, אבל אני לא אמור להגיד איזה".

זה לא מוביל למאבקי כוח ואגו עם הלייבלים והתקליטנים?

"לא. יש לנו יחסים טובים אתם. מי שמספיק גדול לא צריך לשחק את המשחקים האלה, ולנו חשוב לשמור על עצמאות מערכתית. גם אם מפרסם מאיים שימשוך את הפרסום אם לא יקבל ביקורת חיובית, נחיה עם זה. לקח לנו הרבה זמן לבנות את האמינות שלנו".

קלמנט ממשיך לעסוק בפיתוח ובתכנות עבור האתר, מפקח על העיצוב שלו וכעת גם אחראי על סדרת מסיבות העשור לאתר, "שאנחנו עובדים עליה כבר חודשים".

מדובר בעשר מסיבות, בעשר בירות שונות בעולם, שבכל אחת מהן נבחר אמן מרכזי להרכיב את הליין-אפ, אך זהותו תישאר חסויה עד לרגע עלייתו לעמדת התיקלוט. "חשבנו שזה קונספט נחמד, ולא רצינו שהכל יימכר מיד בגלל שהשמות גדולים מדי ביחס למועדונים שבהם ייערכו המסיבות. וזה גם שם יותר דגש עלינו כמותג מאשר על אני-הולך-לראות-את-התקליטן-הזה-והזה".

קלמנט מתכנן לטוס לכל המסיבות, הראשונה שבהן ב-11 ביוני בלונדון, האחרונה ב-14 באוקטובר באמסטרדם, ובאמצע טוקיו, מוסקבה, סאו פאולו, סידני ועוד. ישראל מחוץ לעסק.

כרבבת ישראלים מבקרים מדי חודש באתר, מה שמציב את ישראל בסביבות המקום ה-30 ברשימת הפופולריות לפי אזורים, שבראשה בריטניה, ארצות הברית וגרמניה. אוסטרליה הידרדרה בחלוף העשור למקום השביעי. "ויש יותר בנים מבנות, לא יודע למה. אולי הם נוטים לבלות באופן כללי יותר זמן און ליין", אומר קלמנט.

על "הסצינה התל-אביבית" קלמנט וברנס לא שמעו. כלומר, הם מכירים את התקליטנים הישראלים שהיגרו לברלין והצליחו לבסס שם קריירה יציבה, אבל לא מוצאים מכנה משותף מוסיקלי ביניהם. "גיא גרבר ניגן במסיבה שלנו ופגשתי את שלומי אבר כמה פעמים ושמעתי את מעיין נידם מנגנת", אומר קלמנט, "אבל אני לא חושב שאנשים מסתכלים על זה כעל 'סצינה'. יש פה גם הרבה מוסיקאים מצ'ילה, קנדה, ווטאוור. ובעיני הם גם לא מנסים להצליח דווקא בברלין, אלא לנהל קריירה בין-לאומית. אני לא מזהה סאונד ייחודי שמקשר ביניהם. לבריסטול יש סאונד ייחודי, אבל מעולם לא חשבתי על הסאונד של החבר'ה הישראלים בצורה כזו".

היסטוריה שבעל פה

הלהט שמאפיין את הכתיבה על מוסיקה אלקטרונית ברזידנט אדוייזר עשוי להזכיר את התהליך שעבר על מוסיקת הרוק לפני עשרות שנים, כשחסידיה נלחמו על הכרה באיכויותיה. אז הם נאלצו להתמודד עם חסידי המוסיקה קלאסית, שפטרו את הרוקנרול בבוז כמוסיקה מסחרית ורפטטיבית, שאינה מצריכה כישרון מוסיקלי אמיתי כי היא מבוססת על טכנולוגיות חדישות. היו ימים שהמוסיקה האלקטרונית זכתה ליחס מתנשא דומה בתוך שדה הרוק, כמוסיקה נטולת רגש, בום בום בום אומצה אומצה, שכל ילד יכול לחבר במחשב. אבל ברזידנט אדוויזור קוראים לתקליטנים "אמנים", סדרת כתבות שנשאה את השם האקדמי "אוראל היסטורי" (היסטוריה שבעל פה) דנה במועדוני ריקודים משל היו אתרי מורשת, ועל מוסיקת האוס הם כותבים במונחים כמו "מסורת קלאסית".

אמנם ביקורות של 500 מלה על סינגלים של 12 דקות הופכות אותו לאתר נישה מובהק, אבל גם כזה ש"עושה סדר" בהתרחשויות ומטמיע קריטריוני הערכה וקודים אסתטיים, שבאמצעותם (ובאמצעות הענקת דירוג מספרי לכל אלבום, סינגל ומסיבה) הוא יוצר היררכיה פנימית ומבחין בין המוסיקאים המוכשרים והחשובים שראוי להציב בחזית הז'אנר לבין כל השאר.

למרבה הצער עושה רושם שקלמנט וברנס נושמים עמוק מדי את הדברים מכדי שיוכלו להציץ רגע מעל לפני השטח, ולשתף בהלכי רוח וחשיבה רחבים יותר ממכלול הטקסטים שהם מפרסמים. ברנס מנסה להיחלץ מהדיון ואומר "אנחנו חוגגים, מקדמים, מבקרים ומדברים על מוסיקה שמעניינת אותנו. אני לא חושב שיש פה ניסיון להוכיח שמוסיקה אלקטרונית היא צורת אמנות קבילה, אבל החשיבות משתמעת מכמות העבודה שאנחנו משקיעים באתר. אנחנו לוקחים מוסיקה אלקטרונית ברצינות".

מה אתם אוהבים לשמוע?

קלמנט: "אוני היון (Oni Ayhun חצי הצמד "דה נייף"), שאקלטון, ג'ף מילס, דיקסון, קרל קרייג ומוריץ פון אוסוולד".

ברנס: "יש יותר מוסיקאים מכפי שאוכל למנות".

אילו היה נוחת במשרדך חייזר, למה היית ממליץ לו להאזין כדי שייכנס לעניינים?

ברנס: "אני חושב שהדבר האחרון שהייתי חושב עליו במקרה כזה הוא מה להשמיע לו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו