בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היתרון הקטן של הפיראטים הישראלים

בעוד שבעולם מחריף המאבק נגד מורידי הקבצים, דווקא הפריפריאליות של השוק הישראלי עשויה להגן על הגולשים מפני תביעות

תגובות

מתוך "מטען הכאב". חברת ההפקות מתכוונת להגיש תביעות נגד 24,500 גולשים
תצלום: אי-פי
אן מויר, בת 58, אחות במקצועה וסבתא לשמונה נכדים, נהפכה לפני שבועיים בדיוק לסקוטית הראשונה שהורשעה בהורדת קבצי מוסיקה ובהפצתם תוך הפרת זכויות יוצרים. העונש שהוטל עליה על הורדה ושיתוף של 30 אלף קובצי מוסיקה (רובם שירי קריוקי): שלוש שנות מאסר על תנאי.

מויר נעצרה והועמדה למשפט בעקבות חקירה שניהלו נגדה שתי קבוצות סחר גדולות של תעשיית המוסיקה הבריטית. המקרה שלה מצטרף להרשעה המפורסמת ביותר בעניין הפרת זכויות יוצרים ברשת, שגם בו ליהקה תעשיית המוסיקה מועמדת בלתי סבירה לדמות הפושעת הווירטואלית. ב-2007 תבעו מספר חברות תקליטים גדולות בארצות הברית את ג'יימי תומאס-רסט, אם חד הורית לארבעה ילדים ממינסוטה על הורדה והפצה של 24 שירים של להקות פופולאריות. פסק הדין האחרון בעניינה של תומאס-רסט, שהתקבל אחרי שורה של ערעורים מצדה, קבע כי היא תידרש לשלם פיצויים של 1.5 מיליון דולר על הורדת השירים שהיתה יכולה לקנות ב-24 דולר בחנות מוסיקה המקוונת איי-טיונס. המאבק המשפטי שלה נמשך גם בימים אלה.

שני המקרים הללו מעידים אולי על ההיסטריה הדורסנית של תאגידים הנאבקים על הפרת זכויות יוצרים שבבעלותם. באחרונה הכריזה חברת הפקות הסרטים "Nu Game" מלוס אנג'לס שבכוונתה להגיש תביעת ענק חסרת תקדים בהיקפה נגד 23 אלף אנשים שהורידו את הסרט הנשכח "בלתי נשכחים" (The Expendables) מ-2010 בכיכובו של סילבסטר סטאלון. כל הגולשים הורידו את הסרט באמצעות התוכנה לשיתוף קבצים Bit-Torrent. בשיטה נפוצה זו לשיתוף קבצים ברשת, מי שמוריד קובץ משתתף באופן חלקי גם בהפצתו, כיוון שכבר במהלך ההורדה כל תוכן שירד למחשב הגולש נהיה נגיש לגולשים אחרים להורדה. זמן לא רב לאחר הכרזתה של נו-גיים, חברת ההפקות Voltage Pictures בעלת הזכויות על הסרט זוכה האוסקר "מטען הכאב", הודיע שכוונתה לתבוע כ-24,500 משתמשי ביטורנט שהורידו את הסרט.

האתגר המרכזי העומד כעת בפני שתי החברות הוא לקבל את פרטי הגולשים מספקיות האינטרנט. במקרה של חברת ולטאז' פיקצ'רס שתיים מהספקיות, Verizon ו-Charter, כבר הסכימו לבדוק חלק מכתובות האי-פי, אולם התהליך לקבלת פרטי גולשים מספקיות האינטרנט על בסיס כתובות האי-פי שלהם לא צפוי להיות פשוט מבחינה משפטית: בית משפט מחוזי בארצות הברית קבע לאחרונה שכתובת אי-פי אינה יכול לשמש לזיהוי אדם.

באירופה לעומת זאת השיטה הזו כבר הוכיחה את עצמה. על פי נתונים שפירסם לאחרונה איגוד תעשיית האינטרנט הגרמני ECO, ספקיות אינטרנט גרמניות מעבירות לבעלי זכויות יוצרים 300 אלף כתובות IP של מפירי זכויות מדי חודש. במקרים רבים מגיעים הצדדים להסכמי פשרה בסכומים של של 400 עד 1,700 דולר. בהתחשב בכך שמדי שנה מועברות בגרמניה 3.6 מיליון כתובות אי-פי לחברות בעלות העניין, רווחיהן יכולים להצטבר לסכום נאה ביותר. אי-סי-או למעשה פירסמה את הנתונים על רקע התנגדותה לתוכניותיהם של פוליטיקאים באיחוד האירופי לפעול נגד האתרים המאחסנים קובצי טורנט.

בצרפת השכנה כבר לקחו את המאבק בהורדות פיראטיות מספר צעדים קדימה ב-2009, עם חקיקת חוק שנוי במחלוקת המאפשר לנתק גולשים מהאינטרנט לתקופה של שנה לאחר שנתפסו שלוש פעמים מורידים קבצים תוך הפרת זכויות יוצרים.

בישראל אומרים מומחים שהסיכוי לתביעות נגד משתמשי ביטורנט ואמצעים אחרים לשיתוף קבצים אינו גדול בשלב זה. לדברי עו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בדיני מידע, "בארץ יש כמה חסמים משפטיים שיכולים לגרום לכך שלא תהיה כזו פסיקה. הראשונה והחמורה ביותר היא שבישראל תאגיד לא יכול לקבל פיצוי, אלא אם ספג נזק. במקרה זה תאגיד לא יוכל להוכיח נזק על כל נתבע ספציפי מעבר לכמה שקלים שעולה העותק. דבר שני, מבחינת החברות יש את הסיכון שבית המשפט יקבע שזה שימוש הוגן, כמו שאני צופה במשהו בטלוויזיה ומקליט אותו".

חוק זכויות היוצרים הישראלי קובע שהעמדה של יצירה לרשות הציבור היא זכות בלעדית של היוצרים, והיא מוגדרת כ"עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם". עד כה לא נבחן סעיף זה בכל הנוגע להורדות סרטים ותוכן אחר ברשת. לפי פרשנותו של קוזלובסקי לסעיף זה בחוק, "כאשר אתה משתמש ביטורנט, אם לא הורדת את התוכן במלואו והפכת אותו לזמין, היצירה עצמה אינה עומדת במלואה לרשות הציבור". עם זאת, תוכנות לשיתוף קבצים מאפשרות למשתמשים להפוך קבצים שלמים לזמינים ובכך אולי פותחות פתח לתביעה.

בכל מקרה, אומר קוזלובסקי, חברות ההפקה מתעניינות בעיקר בשווקים האמריקאיים והאירופים, ובמידה פחותה ביפאן ובקוריאה. מבחינה זו, הפריפריאליות של השוק הישראלי עשויה להגן על הגולשים מפני תביעות.

אלא שתעשיית המדיה בישראל אינה יושבת בחיבוק ידיים. באפריל העניקה הרשות להגבלים עסקיים אישור ל-12 גופים מרכזיים בתחום המדיה, בהם ערוץ 10, רשת, קשת, יס והוט, להקים גוף שייאבק בהורדות המפירות זכויות יוצרים. ההערכה היא שהגוף החדש ינסה לפעול במישור החקיקה.

"אני רוצה להאמין שבישראל, בניגוד לארצות הברית, יוצרי התכנים לא רוצים לצאת נגד מי שמעריץ אותם ופשוט מחפש דרך יותר נוחה להשיג תכנים, אלא יעדיפו לפנות לאתגרים כמו הקמת חנויות בסגנון איי-טיונס", אומר קלינגר. "לצערי זה כנראה לא יקרה, אבל אז נוכל להבין מה ההבדל בין גורמים שפועלים למען טובת הציבור והקניין הרוחני לעומת אלה שעובדים למען המתווכים באמצע".

קלינגר מזכיר שכיום ישנם יותר ויותר אמצעים לרכישת תוכן באופן חוקי באינטרנט שמתחרים עם הכלים הפיראטיים. "כבר היום Netflix מחזיקה יותר תעבורה מביטורנט בארצות הברית, והדרך המועדפת על אנשים לשמוע מוסיקה היא דרך אתר יוטיוב שרוב הקליפים בו חוקיים", הוא מסביר. "נוצרו כיום מודלים חדשים ואנשים מוכנים לשלם על תכנים. אלה יוכלו בעיקר לקיים את האמנים ופחות את המתווכים שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו