חשיפת טוקבקיסטים | חופש ביטוי תוך מניעת הפקרות ביטוי

פסק הדין של בית המשפט העליון רק הוסיף מבוכה בנושא חשיפת שמם של טוקבקיסטים; המוצא היחידי העכשיו - הסדרה בחקיקה

זאב סגל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זאב סגל

מזה כמה שנים מתלבטים בתי המשפט בישראל בשאלת חיוב חשיפת זהותם של טוקבקיסטים באתרי האינטרנט. המבחנים השונים שנקבעו בהחלטות שונות עוררו עמימות ואי בהירות בהיעדר החלטה המהווה תקדים שבתי המשפט חייבים ללכת בעקבותיה. הלכה ניתנה רק ביום ה' האחרון, כמעט שלוש שנים לאחר שהוגשה בקשה לרשות ערעור באחד התיקים שהוכרע בבית המשפט המחוזי, וקשה לומר שיש עמה תקדים חזק ומשכנע.

עמדה אחת של שופטים אימצה מבחן שלפיו ייחשף שמו של טוקבקיסט רק אם עולה חשש לביצוע עבירה פלילית מצדו. עמדה אחרת הסתפקה בקיום חשש לעוולה אזרחית, למשל להוצאת לשון הרע. עמדה שלישית צידדה בשורה של מבחנים כעוצמת הדברים, היקף פריסתם ועוד, שלאורה תוכרע שאלת החשיפה.

בא עתה בית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, וקבע שהמסגרת המשפטית בישראל אינה מאפשרת הגשת תביעה לחשיפת שם כנגד אלמוני, בהיעדר הוראה חוקית מפורשת על כך. זאת כדי לאפשר לאחר מכן הגשת תביעה אזרחית לפיצויים. הליך עצמאי בטרם תביעה כנגד מי שאינו מצוין בשמו, כדברי השופט, מערב "שיקולי מדיניות ומצריך הסדרה חקיקתית".

השופט ריבלין אינו מסתיר את העובדה שעמדתו אינה טכנית-דיונית אלא נשענת על שיקולי מדיניות, שעיקרם בהשקפותיו העקרוניות בדבר משקלו הכבד מאוד של חופש הביטוי, ייחודו של האינטרנט כ"כיכר העיר החדשה" וזכותו של אדם לפרטיות ולאנונימיות. לעמדתו הצטרף השופט אדמונד לוי, שגם לגישתו לחיוב ספקית אינטרנט לגלות זהותו של נתבע פוטנציאלי "אין קיום משל עצמו".

על רקע הבדלי גישה אלה ניתן לראות את חוות דעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין, המכיר בשיקול דעתו של בית המשפט להורות על חשיפת חוות דעה אנונימיות ולעצב יצירה שיפוטית להתמודדות עם הנושא, כמקובל במדינות דמוקרטיות שבתי המשפט בהן הרימו את מסך האנונימיות למניעת פגיעה קשה בפרט שנפגע, גם בהיעדר חוק מסמיך.

נראה שהשופט ריבלין הרחיק לכת בהגנתו הכמעט מוחלטת על זהותם של טוקבקיסטים, להוציא מקרה שבו עולה חשש לעבירה פלילית (למשל, הסתה לגזענות), שאז ניתן להניח שרשויות האכיפה יפעילו את סמכויותיהן לחשיפת השם.

מצד שני נראה שהשופט רובינשטיין הרחיק לכת בנכונותו לחשוף טוקבקיסט בכל מקרה שבו מראה תובע שבידיו "תביעה טובה", מבלי שיידרש המבקש להראות "דבר מה נוסף" שיצביע על חומרת הדברים ופריסתם הרחבה, כפי שהציע השופט יצחק עמית (המכהן כיום בעליון) שפסק דינו בביהמ"ש המחוזי בחיפה נדון בעליון.

פסק הדין רק הוסיף מבולקה על המבוכה. קשה להעלות ממנו הלכה חד-משמעית, אפילו שמבחינה פורמלית הוכרע הנושא ברוב של שני שופטים נגד אחד, כך שבתי המשפט חסרי סמכות להורות על חשיפת שמות טוקבקיסטים. עתה לא ראוי להרחיב את ההרכב ולקיים דיון נוסף שייארך שנים מספר. מן הראוי וההכרחי שהמחוקק יידרש סוף סוף להכרעה בסוגיה זאת העומדת על שולחן בית המחוקקים מזה שנים מספר. החוק המתבקש צריך למצוא נקודת איזון לשמירת חופש הביטוי באינטרנט תוך ריסון הפקרות הביטוי בחסות האנונימיות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ