ברוכים הבאים לטוקבק-לנד

קיללו אותך? מה אתה מיילל, מה, אין לך מקלדת? תקלל גם אתה

יוסי קליין
יוסי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי קליין
יוסי קליין

באותו פסק דין קבע ריבלין שבית המשפט לא יכול לאלץ אתר לחשוף את זהותו של טוקבקיסט פוגעני. "האינטרנט הוא כיכר העיר", הסביר השופט. באותה הזדמנות הוא הוסיף גם שבחים לאופייה הדמוקרטי של הכיכר ולתרומתה של האנונימיות לחופש הדיבור. בתגובה לפסק הדין הדביק לו טוקבקיסט אלמוני אשמה איומה אבל מופרכת לגמרי. הטוקבק הוסר, לא לפני שהשופט ריבלין חש על בשרו איך מרגיש מושמץ חסר הגנה בכיכר העיר הדמוקרטית שלו.

גם השופטת מיכל אגמון גונן ידועה כמי שמגינה באופן נחרץ על חופש הביטוי והאנונימיות ברשת. גם היא מושמצת לעתים בטוקבקים אלימים המגיבים לפסקי הדין שלה. בכנס שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב היא אמרה שטוקבקים כאלה לא מזיזים לה.

על פי השופט, כיכר העיר היא רחבה מרוצפת שאדונים נשואי פנים במגבעות דנים בה בהוויות העולם. על פי השופטת, האינטרנט הוא בכלל ספארי, שמורת טבע. אתרי החדשות הם האגם שעל גדותיו מצטופפות איילות ואריות אורבים להן.

כיכר העיר רומנטית ושמורת הטבע מקסימה. הכול מקסים ורומנטי אבל לא מציאותי. המציאות היא אוהדי בית"ר ירושלים, ביציע המזרחי של איצטדיון טדי. אין חופש דיבור כמו בספארי, אבל טורפים מסתובבים שם חופשי. זה מקום, אם להיתלות בדברי השופט ריבלין, שמעצם טיבו "מציב מחסום בפני התערבות שלטונית".

ובאמת, לך תמצא שוטר שיאתר עבריין ביציע המזרחי, ולך תמצא שופט שישפוט אותו. "ככל שאדם רע יותר... כך הוא יסווה את עצמו טוב יותר", מסבירה השופטת אגמון גונן. כך היא מנמקת את חוסר יכולתו של החוק לאכוף את כלליו על מקומות שטוקבקיסטים מתנפלים בהם זה על זה ועל העולם בכלל. מצדה, שהזברות והאריות יסתדרו ביניהם ויעזבו את בית המשפט במנוחה. קיללו אותך? מה אתה מיילל, מה, אין לך מקלדת? תקלל גם אתה.

באותו כנס הובהר גם עד כמה חשובה האנונימיות ועד כמה יצירתית היא עשויה להיות: "האנונימיות מאפשרת חתרנות וגורמת לכל הדברים שבגללם אנחנו אוהבים את הרשת", אמר שם משפטן ד"ר אלעד אורג. חתרנות? חתרנות יש אולי ביציע המזרחי אבל לא בטוקבק-לנד.

אם הטוקבקים הם המראה המוצבת מולנו, אז אנחנו נראים מצוין. כדי להיראות מצוין לא צריך להיות חתרן אלא חרטטן. ישראל של הטוקבקיסטים היא לא ישראל שרואים בטלוויזיה. זו ישראל חזקה, מעצמה בינונית השוקלת להעניק מחסדיה לרוסיה או לסין, תלוי מי ישלם יותר. מהאמריקאים הנחנחים כבר התייאשנו. אם זה היה תלוי בנו היינו מפציצים כבר מחר בבוקר את איסטנבול, את טהראן ואולי גם את וושינגטון עם הכושי הזה, נו, חוסיין אובמה.

הצרה היא שהאנטישמים והתקשורת לא נותנים לליברמן לעשות את מה שהוא יודע. ישראל של הטוקבקים היא "אימפריה", כמו שאומרים ביציע המזרחי. גם אויביה ידועים: שמאלנים, יפי נפש, תקשורת, גויים בכלל וטורקים בפרט. העונשים מהירים ויעילים: מחרימים, מעלים על אוטובוסים ומגרשים. שולחים לעזאזל, שואלים אם כבר לקחת את הכדורים שאתה מדבר ככה. לבוגדים מייעצים ללכת לישון על האף. זו כיכר העיר, זו החתרנות וזו היצירתיות.

מלבד זה הטוקבקים הם כלי מצוין לניתוב כעסים ופריקת מתחים. בקלות אפשר להפיג שם רוגז מצטבר. כשזה קורה, אני נכנס ל-YNET, מקליד: "אידיוט!" ושולח. לא חשוב למי. התחושה לאחר מכן עילאית ממש. הנה, גם אני משתתף בשיח הציבורי הדמוקרטי, ומישהו שם בטח קיבל את מה שממילא מגיע לו.

המדור "ציפרלנד" יחזור בשבוע הבא

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ