שנאה.קום: טוקבקים, למה זה טוב בעצם?

מאחורי חסות האנונימיות פורחות האלימות והגזענות. האם כשלא נוכל להסתתר נהיה פתוחים, נחמדים ומקבלים יותר? כנראה שלא

עודד ירון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עודד ירון

חברת בליזארד אקטיוויז'ן מצאה את עצמה בשבוע שעבר בלב הסערה. היא בסך הכל רצתה לשפר את חוויית הגלישה בפורומים של World of Warcraft ובמשחקיה האחרים ולהיפטר מהאלימות המקוונת המשתוללת שם. במקום זאת היא קוממה עליה רבים מלקוחותיה, אחרי שביקשה לקרוע מעליהם את מסך האנונימיות ולהכריח אותם להגיב בפורומים תחת שמם האמיתי והמלא. אחרי מטחי ביקורת מכל עבר ומאות תגובות בפורום עצמו ובמקומות שונים ברשת, החברה החליטה בסוף השבוע לסגת מתוכניתה. בינתיים שוב התעורר הוויכוח סביב האנונימיות ברשת והשיח האלים שמתעורר בחסותה.

רוביק רוזנטל. תצלום אלכס ליבק

אחד מסמלי הרשת העברית הם הטוקבקים שמצטיינים בשפה בוטה ואלימה. "זו תופעה חובקת כל ומאוד מאוד משמעותית באקלים הציבורי. היא נהפכה להיות שחקן ראשי בשיח, ואי אפשר להתעלם ממנה", אומר הסופר והעיתונאי רוביק רוזנטל. "חשוב לזכור שיש לתופעה גם צד חיובי, בכך שהיא מעניקה במה לציבורים שלא היה להם קול עד כה. אבל יש לטוקבקים פן שני מאוד קיצוני שגורם נזק לשיח הציבורי, הופך אותו לבלתי סובלני בעליל. למעשה אין בו כמעט יסוד דיאלוגי. זה שיח שבנוי על סיסמאות, על מילות קוד קיצוניות ועל חוסר הקשבה".

רוזנטל משתתף בפרויקט "שנאה.קום" באתר בית אבי חי, שעלה אתמול לרשת לקראת ט' באב. החיבור בין יום החורבן לטוקבקים ברשת נראה אולי משונה בהתחלה, אבל יטבת פייראיזן-וייל, עורכת תוכן אינטרנט בבית אבי חי, מסבירה בפשטות כי החיבור הוא השנאה. "בית המקדש נחרב בגלל שנאה בין אחים ואנחנו החלטנו לבדוק מה מוקד השנאה ואיפה זה בא לידי ביטוי בצורה הכי בולטת בימינו. הרגשנו שכמויות השנאה ברשת הכי חזקות. רצינו לבדוק מה זה אומר עלינו".

רוזנטל מספר כי בכל פלטפורמה שבה הוא כותב, הוא זוכה לראות את הפנים השונים של הטוקבקים. הצד הרע שלהם נחשף באופן המובהק ביותר במאמרי הדעה שהוא כותב ב-NRG. "בשנה האחרונה הפסקתי לקרוא שם טוקבקים", אומר רוזנטל. "הגעתי למסקנה שזה מפריע לי לכתוב וכמעט לא גיליתי טוקבק אחד שמלמד אותי ומתכתב אתי. מצד שני, גיליתי שכשתוקפים אותי אישית, כמה שאני לא אנסה להשתחרר מזה ולבוז למי שתוקף אותי, זה משפיע עלי. אני בן אדם".

מנגד, במדורו "הזירה הלשונית", הטוקבקים חשובים לו מאוד. "רוב האנשים מתייחסים למה שאני כותב ויש גם טוקבקים מאוד מעניינים שמוסיפים. כל המדור מבוסס על דיאלוג עם הקוראים, לא משנה אם בטוקבקים, בהרצאות או באימיילים. פה הם משתלבים לי בעבודה. ואם עשיתי טעות - אז זה מצוין, כי אני מיד מתקן את זה באינטרנט".

רוזנטל מוסיף כי יש כמה מקומות שבהם השיח העכור הוא חזק במיוחד. שלא במפתיע, מדובר בנושאים הנוגעים לפוליטיקה וביטחון, ערבים ואנטישמיות. "באופן ברור יש אנשים שלא קוראים את מה שאתה כותב ומחפשים אותך", אומר רוזנטל, ומציין כי 90% מהתגובות הללו מגיעות מהימין הישראלי. רוזנטל ממהר להבהיר שגם השמאל החילוני לא חף מהתלהמות בטוקבקים, בעיקר בענייני חרדים.

"אתה מגלה שפשוט אין אובייקטיביות במרחב הזה, הכל סובייקטיבי, נקודת המוצא היא פסילת האחר", אומר אלטייב ע'נאים, עיתונאי, סופר ומתרגם שמשתתף אף הוא בפרויקט. "זה גובל בעיוורון מוחלט של חברה שמסרבת בעקשנות לבוא במגע או חיכוך עם החברה האחרת. כל אחד כותב את הדעות הקדומות שלו על ערבים והאיסלאם, והרוב המכריע גם לא מבין שום דבר על התרבות".

הרב יצחק מאיר יעבץ, משתתף נוסף בפרויקט, מרגיש ש"חסר מאמץ להבין את הבעיה מנקודת ראותו של החרדי", אך מוסיף ש"השיח הווירטואלי יכול ליצור היכרות עם קצת פחות מחיצות. בישורת הראשונה זה לא קורה, אבל אני רוצה להיות אופטימי ולהגיד שאולי אחר כך זה יגיע".

מאמר שהתפרסם השבוע בעיתון "בוסטון גלוב" נושא עמו בשורות פחות אופטימיות לשיח הציבורי בטוקבקים. במאמר נטען שמחקרים מוכיחים כי גם כשאנשים נתקלים בעובדות הסותרות את תפיסותיהם, הם לא אוהבים לשנות את דעתם. להיפך, הם מעדיפים להתבצר בעמדותיהם. "עובדות לא מרפאות מיסאינפורמציה. כמו אנטיביוטיקה חלשה, עובדות בעצם מחזקות את המיסאינפורמציה", נכתב במאמר.

כמו אקטיוויז'ן בליזארד, שניסתה להילחם בטרולים שפוגעים בפורומים של החברה, רבים חושבים שהיציאה מהאלמוניות עשויה להיות הפתרון. אבל יש לזכור שגם בזירה החשופה יחסית של פייסבוק, גילויי שנאה פורחים כמעט באין מפריע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ