בפייסבוק, ההתעללות בחברים לכיתה יותר נוחה

ילדים יכולים להיות אכזריים מאוד, וכשהאינטרנט מאפשר להם לעשות זאת הרחק מעיניהם של המבוגרים התופעה מחמירה עוד יותר

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תמר רותם

הם ירדו בלב כבד בזה אחר זה לספריית בית הספר, קבוצת תלמידים מאחת מחטיבות הביניים היוקרתיות בירושלים. זה קרה לפני כשבועיים, באמצע יום הלימודים. הם לא הבינו מדוע נקראו החוצה באמצע השיעור לנגד עיניהם התמהות של חבריהם. אבל משהו בפניה החמורות של רכזת השכבה רמז שמדובר באירוע דרמטי הקשור בהתנהגות. מבט סביב גילה שאלה לא היו הילדים הבעייתיים או המופרעים בשכבה. להיפך.

האיפול סביב אשמתם גרם לכמה מהם לכסוס ציפורניים. כל אחד מהם גילגל בראשו אפשרויות שונות. אך לזה לא ציפו. הם לא העלו בדעתם שיואשמו בהשתתפות בקבוצת שנאה ברשת נגד בן כיתתם.

"נכנסנו מתוך סקרנות", טענו להגנתם, "זה היה מזמן. זה לא באמת". הם נענו להזמנה מקוונת של אחד מבני כיתתם להשתתף בקבוצת שנאה שהוא פתח נגד תלמיד אחר בפייסבוק. לדברי אמו של אחד מהם, "הם לא הבינו את חומרת המעשה". מאחר שהאסוציאציה המיידית שלה לקבוצת שנאה היא אנטישמיות וגזענות, הרעיון שבנה הצטרף לקבוצה זיעזע אותה. "הסברתי לבן שלי שבאירופה קבוצות כאלה פועלות נגד יהודים ומהגרים במציאות. שאלתי אותו איך היה מרגיש אם כיהודי היו מנדים אותו. רק אז הוא קלט".

(איור: הדר סגל)

אמנם מלבד הכותרת שהזמינה להצטרף לקבוצת שנאה נגד הילד המסוים, לא נמצאו במקרה זה איומים או חרמות בדף הפייסבוק. הביטוי לכל זה במציאות היה ירידות והתלוצצויות על חשבונו של הילד שבו מדובר. אך בבית הספר התייחסו בחומרה רבה לעניין. אולי משום שבאותו בוקר הגיע לבית הספר אביו של הילד שנגדו פעלו הילדים ואיים להגיש תלונה במשטרה נגדם. עד כדי כך.

בסופו של דבר, הילדים שהצטרפו לקבוצה הושעו לכמה שעות מהלימודים, העבירו אותן בספרייה והיו לגיבורי היום. מי שהקים את הקבוצה הושעה למשך יום שלם. על כל המעורבים בפרשה הוטל להרצות בכיתות על הסכנות ברשת. בעקבות המקרה התגלו עוד קבוצות של תלמידים בבית הספר וההנהלה פעלה גם נגדן.

קבוצות שנאה

בבית ספר אחר בעיר טיפלו בתופעה בצורה אחרת. יעד ההשמצה במקרה ההוא היתה מורה והתוכן של הדף בפייסבוק היה פוגעני ביותר. מיד כשנודע לה על כך, המורה שוחחה עם הכיתה שבה למדו התלמידים המעורבים על המותר והאסור בגלישה ברשת. כך, למשל, הסבירה להם שהקמת קבוצת שנאה היא עבירה על חוק לשון הרע וכן שזו פגיעה בכבוד האדם ושעלולות להיות למעשה זה השלכות פליליות. לדבריה, התלמידים טענו שהם לא בגיל האחריות הפלילית.

לא עבר זמן קצר מתחילת השיעור, מספרת המורה, ואמו של התלמיד שיזם את קבוצת השנאה הופיעה בדלת הכיתה ודרשה שבנה ייצא. מתברר שהבן הזעיק את אמו בהודעת אס-אם-אס. בשיחה עם המורה והיועצת אמרה האם כי ידעה על קבוצת השנאה שהקים בנה וכי אין רע בדבר. בסופו של דבר בית הספר לא העניש את הילדים. לדברי המורה, "הבנו שאם ההורים מתייחסים בביטול לעניין, התחושה היא שאין עם מי לדבר ושצריך לעשות פעילות חינוכית שתמשוך את הילדים בנושא ולא להעניש".

אלימות של חנונים

נראה ששנאה היא רגש נפוץ בעולם הילדות הווירטואלי. שיטוט ברחובות הזועמים של בני 13 ו-15 העלה שקבוצות שנאה נגד מורים וחברים לכיתה הן עניין שבשגרה. מלבד אלה נצפו תופעות רבות של בריונות ברשת, כמו השתלטות על בלוג או דף בפייסבוק על ידי תגובות נבזיות של חברים. רק בישראבלוג יש קרוב ל-400 בלוגי נאצה - בלוגים שמטרתם המוצהרת היא לשנוא אדם מסוים ובעיקר, משום מה, להקות מוסיקה. תחת הכותרת "ילד כאפות" ביו-טיוב נצפו סרטונים של ילדים המכים ילדים אחרים וכן תמונות או סרטונים מבזים של ילדים או של מורים. "קרה שילדים הניחו את הפלאפון על הרצפה וצילמו מתחת לחצאית של המורה והעלו לרשת", מספרת מורה.

השנאה, כך נדמה, תופסת במידת מה את מקומו של ה"דיכי" - אותו מאפיין מובהק כל כך של גיל ההתבגרות הזכור משנים קודמות. המציאות הזאת מעוררת את השאלה אם בהשאירנו את הילדים מאחורי הדלתות הסגורות, הם נהפכים למפלצות קטנות. חרמות היו תמיד בבתי ספר וגם מעשי קונדס נגד מורים. הם פשוט עברו לאינטרנט, אומרת תמי סער, מדריכה ראשית בתחום האתיקה ברשת במשרד החינוך. הבעיה היא בהפצה. "זה הכוח של הרשת. אם מישהו מעלה תמונות של ילדה בעירום שנערכו בפוטושופ, כל העולם יכול לראות. זו אותה אלימות אבל פי עשרת מונים".

בסקר של משרד החינוך שנעשה השנה בקרב תלמידי כיתות ח', ה' וי"ב, לקראת יום האינטרנט הבינלאומי שחל בפברואר, דיווחו 30% מהתלמידים על מקרים של הודעות מעליבות או הפצה של דבר פוגעני בחברים. לא בטוח שדיווח זה אמין ויש לשער שמדובר בתופעה נפוצה יותר מכפי שהילדים מבקשים לחשוף. בנוסף לכך, שליש מהעונים לסקר האמינו שאין סיבה להזדעזע. פרסום של דברי נאצה לא ממש פוגע, כי זה מקובל ברשת. לעומת זאת, 80% מהילדים ענו בחיוב לשאלה אם יש לדווח למבוגר על פגיעה באינטרנט. ו-70% מהם דיווחו שהוריהם אינם יודעים מה הם עושים באינטרנט ולא מתעניינים בכך. ואמנם, אמו של הילד שנגדו הוקמה קבוצת השנאה מספרת שאחיו בן ה-16 הוא שהבחין בהזמנה להצטרף לקבוצה נגד אחיו כשגלש בפייסבוק. "לי אין מושג ברשתות חברתיות", היא אומרת. "היינו בשוק".

ילדים היו תמיד אכזריים בינם ובין עצמם, אך נהגו להסתיר את העולם הזה מהמבוגרים. נדמה כי באינטרנט קשה יותר לטשטש עקבות, ועתה, כשתופעות אלה נחשפות וגולשות החוצה, המבוגרים האחראים בסביבה מופתעים ואף נבוכים. "די התלבטנו איך לנהוג", ממשיכה האם, "אבל אני שמחה שלא אמרנו לו שיתעלם. נראה לי שפתחנו לבית הספר את העיניים כשלחצנו שינקטו בפעולה חריפה בנושא". לדבריה, בית הספר היה צריך לדעת על התופעה ולעשות חינוך מניעתי. "זו אלימות של חנונים. זו האלימות של הדור הזה", היא אומרת.

אם אחרת, נורית, שבתה בת ה-12 סבלה מהטרדות ברשת מחברה לכיתה, מציינת כי "הם שונאים עכשיו כל דבר. זו המלה הכי נפוצה בשפה של ילדים. איך זה שמלה חזקה כל כך הפכה להיות טריוויאלית?" לדבריה, "ילדים לא יודעים מה הגבולות. לא יודעים מה חוקי ומה לא. ובתי הספר מתגלים בעליבותם". היא מספרת שבתה פתחה בלוג ואחת מבנות כיתתה היתה משאירה בו רצף של קללות והודעות פוגעניות ברשת. "זה קרה במעבר לכיתה ז'", אומרת נורית. "בדיוק כשכל אחד מחפש את המקום שלו, החלו להשמיץ אותה וזה השפיע על המצב החברתי שלה, לכן החלטתי לערב את בית הספר". לדבריה, במקום לשמש סמכות חינוכית, בתי ספר מעבירים את האחריות להורים. "אני אומרת, אתם מדרבנים שימוש במחשב, אתם נותנים כלים - אז תנו גם כללי התנהגות. תחנכו גם בשיעורי מחשבים".

ביחידה למידענות ואתיקה במשרד החינוך יש מצגות מרשימות, תוכניות, פעילויות בנוגע למותר והאסור ברשת וגם סדנאות למורים שאמורות לעדכן אותם בנעשה בעולם של הילדים. הבעיה היא, אומרת דורית בכר, המפקחת הראשית במשרד האחראית על תחום האתיקה בגלישה, שהנושא לא נמצא בעדיפות ראשונה בבתי הספר.

לדעת המורה שנגדה הוקמה קבוצת שנאה, הסיבה עמוקה יותר: פחד. "בתי הספר טומנים את ראשם בחול כי אנחנו יודעים שהילדים מתקדמים בעולם הווירטואלי יותר מאתנו. זה מפחיד להתמודד אתם".

גמאני מתה עליך

איך להתמודד עם תגובות נאצה - מדריך שכתבה נערה בת 14 בבלוג שהקימה:

? אל תתעלמו. תראו לו שמה שהוא רושם לא מעניין אתכם ומיהו בכלל.

? כשמגיעה תגובה 'ללא שם', אל תפחדו לענות.

? תענו בלי עצבים. אל תראו שמה שהוא רשם באמת פגע בכם.

? אל תיפגעו ממה שרושמים לכם. זה נובע מקנאה, שעמום, כעס וכו'.

? אל תתחילו לקלל. זה רק יגרום לעוד כמה תגובות. תתחכמו.

? אם אתם רוצים הרבה תגובות ממישהו פראייר, תקללו אותו בלי סוף.

? רוצים לעצבן אותו? רשמו את אותו הדבר שהוא רשם.

? ובגדול, אל תרצו תגובות נאצה. מי צריך אותן? פשוט התמודדו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ